דני אבדיה, עם ממוצעים של 25.2 נקודות למשחק, 7.2 ריבאונדים ו־6.6 אסיסטים, נמצא ברשימה שכמעט כולה כבר שייכת – או תשתייך בעתיד – להיכל התהילה של הכדורסל. רק עשרה שחקנים בהיסטוריה של הליגה העמידו ממוצעים של לפחות 25 נקודות, שישה ריבאונדים ושישה אסיסטים לאורך עונה שלמה. ואלה השמות: מייקל ג'ורדן, לברון ג'יימס, לארי בירד, אוסקר רוברטסון, יאניס אנדטוקומבו, ג'ון הבליצ'ק, ג'יימס הארדן, ראסל ווסטברוק, לוקה דונצ'יץ' וניקולה יוקיץ'. העונה רק יוקיץ', דונצ'יץ' ואבדיה עומדים בנתונים הללו. אקסקלוסיבי.
מרגיש כמעט לא הוגן להעמיס על דני. הוא כבר נושא על גבו קבוצה שעברה משבר ניהולי חריף בתחילת העונה, וגם בקיץ שיחק בנבחרת במקום לאפשר לגוף שלו מנוחה. יש גבול למה שהכתפיים השריריות שלו יכולות לשאת. משהו בגל הפטריוטיות שסביבו – ההלאמה של הישגים אישיים שנולדו מדם, יזע, דמעות, ויתורים ועבודה קשה – יוצר אי־נוחות.
אבדיה הוא ספורטאי מקצוען, אינדיבידואל בתוך מערכת קבוצתית, סופרסטאר נטול מניירות. אנחנו אמורים לקום לפנות בוקר כדי לראות אותו משחק כדורסל אמיץ ואינטליגנטי, לא כדי לרפא טראומות ופצעים של אומה שלמה. אפילו ולאדה דיבאץ' וטוני קוקוץ' לא נדרשו לשאת מטען כזה. ויש כאן כוכבית בוהקת לטענה הזו: איש לא הדביק לו את התפקיד. הוא מאמץ אותו מרצונו.
צריך לזכור גם את ההקשר הגיאוגרפי. אבדיה עבר מוושינגטון – עיר שבה חיים כ־12 אלף ישראלים מתוך כ־300 אלף יהודים, עם תשתיות קונסולריות, תרבותיות וקולינריות – לפורטלנד, שבה כ־60 אלף יהודים אך כמעט ללא סממן ישראלי מובהק. המעבר ביוני 2024 התרחש בעיצומו של ויכוח ציבורי עולמי סביב פעולות ישראל בעזה, לעיר המזוהה עם אחד הביטויים הקיצוניים של תופעת ה"ווקיזם" והביקורת החריפה כלפי ישראל. ברשויות המקומיות – ממערכת החינוך ועד בעלי תפקידים ציבוריים – נרשמה לא פעם פעילות חד־צדדית נגדה. זו גם אחת הערים שבהן נוכחות תנועת "אנטיפה" בולטת במיוחד, תנועה פרו־פלסטינית ואנטי־ציונית ברובה.
3 צפייה בגלריה
כוכב בעיר שמזוהה עם ביקורת על ישראל. אבדיה
(צילום: Soobum Im / GETTY IMAGES NORTH AMERICA / AFP)
מן העבר השני, אבדיה הוא הכוכב של הקבוצה – הנציגה היחידה של פורטלנד בארבע הליגות המקצועניות הבכירות בארה"ב. זו קבוצה שהיא חלק מרכזי מהזהות העירונית, מהמנוע הכלכלי ומהקהילה המקומית. מעטות הקבוצות בספורט האמריקאי שזוכות לאהדה כמעט דתית מצד הקהל שלהן. כרגע, אבדיה הוא המר"ן.
זו מציאות מורכבת. הוא חי בין פסגות לגעגוע: מקבל הזמנות למועדונים האקסקלוסיביים בעולם, אך כפות רגליו נטועות בארץ. הוא מתפקד כשגריר – לא בעל כורחו. למרות הרעש מהבית (אחרי שנתיים שבהן הסביר לעולם שמדובר היה בטבח, כיצד אמור לפתע להסביר אחרת?), הוא בוחר להמשיך ולהבהיר. קם בבוקר, מתאמן, נמתח, מקפיד על תזונה, עולה לפרקט ומעמיד מספרים של סופרסטאר. הוא לא חייב לומר מילה. כולו כחול־לבן. כריסי היינד שרה כבר ב־1984 ש"מעשים מדברים חזק יותר ממילים".
