באיירן מינכן הגיעה למשחק נגד ארסנל בלונדון כשהיא מתויגת כקבוצה הטובה ביותר בעולם. 18 משחקים בכל המסגרות, 17 ניצחונות ותיקו אחד. 64 שערי זכות עם מניפה רחבה של מבקיעים לעומת רק 15 שערים שנחתו ברשת של מנואל נוייר. מעבר לדומיננטיות בליגה הגרמנית, התוצאות באירופה הבהירו שווינסנט קומפאני בנה מכונה משומנת: ניצחון מרשים על צ׳לסי, תבוסות קלילות שהנחילה לברוז׳ ופאפוס וגולת הכותרת הייתה הניצחון על אלופת אירופה בפריז כשמחצית שלמה הגרמנים בעשרה שחקנים.
אבל אז הגיע המשחק נגד ארסנל באצטדיון האמירויות. קומפאני קרא למשחק ״מבחן״, וארסנל פשוט פירקה את באיירן. ממצב נייח (הנשק החזק של ארסנל העונה) ושני גולים שהגיעו ממתפרצות שאם מיצמצתם, פיספסתם אותם.
ארסנל תמיד הייתה מלכת הפרמייר־ליג עד ינואר. השנה יש לה את כל הסיבות להוכיח שזה יהיה שונה: סגל עמוק ורחב שכבר התגבר על מספר פציעות משמעותיות, הגנת ברזל, משמעת טקטית לצד וירטואוזיות התקפית, ניקולה ז׳ובר, מאמן הכדורים הנייחים של הקבוצה (כל כדור חופשי או קרן לטובת ארסנל הם הוצאה לפועל של חזרות כוריאוגרפיות מדוקדקות, וסיבה להתקף פאניקה אצל היריב), וגם נקודות התורפה אצל כל אחת מיריבותיה העיקריות בפרמייר־ליג. אבל השינוי הגדול ביותר בגרסה הנוכחית של ארסנל הוא המטמורפוזה שעשה המועדון בדנ"א המנטלי. את הזיהוי של ארסנל כמועדון אסתטי שמקדש מהלכים וגולים מרהיבים, אבל חוסן מנטלי פריך כמו קרקר, זיהוי שנקנה בעמל תחת ארסן ונגר, החליפה קבוצה שלא ממצמצת. אם פעם ארסנל הייתה קורסת בכל פעם שהיריב או הסיטואציה או המאבק בראשות הטבלה היו מצמידים אותה לקיר, הרי שהשנה הקיר רועד מפחד. לקבוצה של ארטטה אולי אין אף אחד מניצוצות הגאונות שהיו לוונגר, אבל היא משופעת בשחקנים מהחומרים של פטריק ויירה, השחקן שאחראי יותר מכל על התארים של ארסנל מתקופת הזוהר הקודמת שלה.
דקלן רייס כמודל
היה רגע אחד במשחק נגד באיירן שהבהיר את המעבר הזה בדיוק: האוהדים של ארסנל חגגו לאורך כל המשחק ובמיוחד לאחר הגולים, אבל שום שאגה לא הייתה חזקה יותר מאשר זו בדקה ה־75 כשדקלן רייס ירד לתאקל במרכז המגרש, הרחיק את הכדור החוצה והוריד לדשא את הארי קיין שניסה לייצר מתפרצת עבור באיירן. רייס התרומם מהדשא, קמץ את אגרופיו, הניף אותם באוויר והטריף את הקהל. ארסנל ניצחה את באיירן בצורה משכנעת לא רק לפי התוצאה על הלוח. היא ניצחה אותה בעוצמה, בפיזיות, בכוח הרצון, בזיעה שהגירה על המגרש. אלו לא פרמטרים שארסנל של פעם הייתה מנצחת בהם את באיירן. והערב (ראשון, 18:30) היא תצטרך את העוצמה הזו בדרבי הלונדוני מול צ'לסי.
שני אלמנטים בניצחון על באיירן ראויים להדגשה כדי להדגים עד כמה חזקה הדומיננטיות של ארסנל השנה. שניים משלושת השערים שלה (ועוד בישול אחד) הובקעו על ידי המחליפים, עוד הוכחה לעומק ולבניית סגל נכונה.
האלמנט השני והמרשים ביותר היה המצבים הנייחים של ארסנל. הגול הראשון שלה הושג לאחר קרן כששמונה שחקנים של באיירן ונוייר נמצאים בתוך תיבת החמש אבל אף אחד לא מצליח לעצור את הנגיחה של יוריין טימבר. אבל החלק היותר מרשים של המצבים הנייחים בכלל לא הניב גולים. הוא החל מיד עם עליית הקבוצות למחצית השנייה וארך כ־20 דקות, סיטואציה שאין להתייחס אליה אלא כבליץ לונדוני על האויב הגרמני.
״הם מייצרים כאוס. הם מבלבלים אותך, אתה לא יודע מאיפה זה מגיע״, הגיב מקס אברל, המנהל הספורטיבי של באיירן, ״לא יכולנו להשתוות אליהם במצבים הנייחים כי אין שום דרך להגן מפני כאוס. אני יכול להגיד שאי־אפשר להגן מפני המצבים הנייחים של ארסנל״.
הכאוס שזרעה ארסנל ב־20 הדקות הללו עירער את ההגנה והמועדון הגאים של באיירן. מצב נייח רדף אחרי קרן. ״איפשרנו הרבה יותר מדי מצבים נייחים״, אמר ג׳ושוע קימיך לאחר המשחק. אבל סיומן של 20 הדקות הללו חשף עוד נדבך של ארסנל מודל 2025. ארסנל של פעם הייתה מתייאשת ונותנת לבאיירן לחזור למשחק ולהשתלט על הקצב שלו. זה קרה בדיוק במשך שתי דקות, כשבאיירן דחפה את ארסנל אחורה. אבל ארסנל התעשתה במהירות וחזרה לשלוט במשחק. שני הגולים האחרונים במשחק אמנם הגיעו מטעויות בהגנה של באיירן, אבל טעויות לא קורות בוואקום. הלחץ של ארסנל ריסק את שחקני היריב. מיקל ארטטה טען לפני המשחק כי ״באיירן היא הקבוצה הטובה ביותר באירופה״. זו הייתה קריאת אתגר קריאטיבית ופסיכולוגית של ארטטה כלפי השחקנים שלו, והם נענו לה כראוי.
מאט אפסון, מגן העבר של ארסנל, תרם עוד הסבר לדומיננטיות של ארסנל עד כה (16 ניצחונות, שתי תוצאות תיקו והפסד בודד בכל המסגרות, הקבוצה היחידה עם מאזן מושלם בצ׳מפיונס ליג): "אתה יכול לראות איך הביטחון של ארסנל מבעבע ממש. יש משחקים שהם לא מתעלים בהם, ויש משחקים שהם נעלמים לדקות לא מעטות, אבל הבסיס נבנה וקיים. ארסנל של פעם הייתה תמיד מעניקה לצופים רגעי קסם של כדורגל, אבל הייתה מתקפלת תחת לחץ ונעלמת. אתה לא רואה את זה יותר. היא רוב הזמן משחקת כדורגל ברמה של תשע מתוך עשר, אבל היא יודעת איך לסחוט את הניצחון גם כשהיא משחקת ברמה של שבע מתוך עשר״.
״אני חושב שיש שני דברים שמבדילים בין ארסנל הישנה לארסנל הנוכחית״, אמר דקלן רייס, "הראשון הוא שיש לנו הרבה מנהיגים, שחקנים שיכולים לסחוב את הקבוצה ולפתח מנהיגות גם כשהאחרים פחות טובים, והדבר השני הוא היכולת לחיות ממשחק למשחק, להתכונן אליו בצורה אופטימלית, ולא להסתכל על מה שיקרה באפריל או מאי״. הפרשן אלן שירר הוסיף: "פעם באמת ארסנל הייתה צריכה להתאים את עצמה ליריבה, לסגנון ולאיכות הסגל שלה, אבל השנה זה הפוך. כל קבוצה שמגיעה לעימות מול ארסנל צריכה לעשות את ההתאמות שלה אליה".
פחות נוצץ, יותר יעיל
הדומיננטיות של ארסנל בכדורים נייחים מביאה עוד שתי דוגמאות להצלחה של המועדון. חלק הארי של הכדורים הנייחים מיועד לבלם הברזילאי גבריאל. הוא דוגמה מעולה למדיניות רכש שמרנית ומוצלחת של המועדון: הוא לא עלה ביוקר, עזר לייצב את אחת ההגנות הטובות באירופה (שישה שערי חובה ב־12 משחקים בפרמייר־ליג, הגול של באיירן היה הראשון שספגה הקבוצה בליגת האלופות) ומהווה כאמור סכנה תמידית במצבים נייחים, בין אם הכדור מכוון אליו או אם הוא מושך אליו מגינים.
כמות השערים שארסנל משיגה ממצבים נייחים חשפה כי ארטטה נמצא בדיאלוג מתמיד עם שון מקוויי, מאמן לוס־אנג'לס ראמס מליגת הפוטבול האמריקאית. ״אני מתייעץ איתו״, הסביר מאמן ארסנל, ״כי בניגוד לקצב ולזרימה של הכדורגל, הפוטבול האמריקאי הוא מסכת מתמשכת של מצבים נייחים, וחשבתי שאני יכול לקבל הרבה רעיונות והשראה משיחות וייעוץ ממאמנים בליגת הפוטבול״. שיתוף הפעולה הזה נעשה הרבה יותר קל וניתן להסבר בהתחשב בעובדה שאיש העסקים האמריקאי סטן קרונקה הוא הבעלים של שתי הקבוצות.
גבריאל הוא לא הדוגמה היחידה לדרך שבה ארטטה והצוות המקצועי בונים קבוצה וזהות חדשה למועדון, דרך הרכבת סגל לא נוצצת ויעילה. הדוגמה הטובה ביותר לכך היא הקשר האחורי הספרדי מרטין זובימנדי. לא מדובר באחד הכוכבים הגדולים של הדור העכשווי המופלא של קשרים ספרדים, אבל ארסנל עדיין שילמה עבורו 70 מיליון יורו לריאל סוסיאדד. למה? כי זובימנדי התאים לתוכנית העבודה של ארטטה והדגש שהוא נתן למשחק ההגנה. זובימנדי הוא אולי השחקן החשוב ביותר במאמץ ובהישגים ההגנתיים של התותחנים. הוא אחראי לסיכול ההתקפות המתפרצות כשארסנל מאבדת את הכדור במרכז המגרש, והשליטה שלו בכדור וראיית המשחק מאפשרת לו להתחיל בבניית התקפה מיד לאחר ההשתלטות שלו על הכדור. זובימנדי נחשב בספרד ליורש של רודרי והוא כבר נמצא קבוע בסגל של אלופת אירופה. בקונטקסט הזה ולאור התרומה שלו על המגרש, הסכום ששולם עבורו נראה היום כמו מחיר מציאה.
דור המדבר
מדיניות הרכש של ארטטה, שמאמן את ארסנל מאז 2019, היא גם פניית פרסה לעומת דור הזהב של ונגר. ונגר היה חסכן ידוע בשוק ההעברות. ארסנל של ארטטה הוציאה כבר 1.24 מיליארד יורו בשוק ההעברות. מדוע בארסנל נותנים לארטטה יד פתוחה כזו? כי כמעט כל הרכישות שלו הצליחו, חיזקו את המועדון והוסיפו עומק. זה עזר לארסנל להתגבר השנה על פציעות של שחקני מפתח כמו מרטין אודגור, בוקאיו סאקה וקאי האברץ.
האוהדים כמובן מתגעגעים לימי הזוהר של ונגר. שבעה גביעי אנגליה ושלוש אליפויות, כולל עונה אחת שבה הקבוצה לא נוצחה. אבל במונחים של כדורגל מדובר בתקופה פרה־היסטורית כמעט: 21 שנה מאז האליפות האחרונה, תשע מאז הגביע האחרון. זהו דור המדבר של אוהדי ארסנל.
העשורים הללו, וההזדמנויות שהתנפצו (בעיקר איבוד האליפות ב־2023 לאחר שכבר הובילה את הטבלה בשמונה נקודות באפריל), הפכו את אוהדי ארסנל לדו־קוטביים: הם חיים על התקווה לזכות בעוד תואר, על ההנאה שמסבה להם הקבוצה, ומנגד בפחד מתמיד שהקבוצה תמצא דרך לנפץ להם את החלום.
לארטטה יש סיכוי להביא את האוהדים לארץ המובטחת. יותר מכך: הוא עשוי לזכות בגביע הקדוש באמת, זה שאפילו ארסן ונגר לא הצליח לזכות בו. עכשיו ארטטה צריך להוכיח שכל ההכנות הסתיימו, שהגיע הזמן להודיע לעולם הכדורגל שארסנל היא הקבוצה הטובה ביותר בפרמייר־ליג ובליגת האלופות, גם מתי שזה באמת קובע, בחודשים מאי ויוני.
פורסם לראשונה: 01:30, 30.11.25
