המנהל המקצועי של הפועל ירושלים, יותם הלפרין, בוודאי לא דמיין בתחילת העונה גם בחלומות הכי מופרכים שלו שבחודש נובמבר הוא יעמוד על הקווים בפיס ארנה כמאמן ראשי, וינסה להציל את הקבוצה ממעמקי התהום (לפחות בזירה האירופית). המינוי הזמני הזה כבר נמשך כמעט חודש, ועדיין לא ברור אם ומתי הוא ישתנה.
אין ספק שפיטוריו של אורן עמיאל גרמו לזעזוע בקבוצה. הרי לשם כך הוא נועד, וזה עבד נהדר. פתאום כל המגרעות והחסרונות שיש בסגל נעלמו, או יותר נכון טואטאו מתחת לשטיח. האווירה הייתה יותר חמה ונמרצת, השחקנים נראו על הפרקט ובספסל מחויכים יותר מתמיד. וחשוב מכל, הקבוצה התחילה לצבור ניצחונות – עם שניים רצופים בזירה המקומית ועוד אחד חשוב במיוחד מול סטאל אוסטרוב הפולנית בליגת האלופות, ניצחון שהשאיר את החלום האירופי בחיים.
רק שאפקט הזעזוע כבר מתחיל להיסדק. כולם ראו זאת בצורה הכי טובה בהפסד 85:79 ביום שני לבני הרצליה. אמנם האדומים עוד חזרו מפיגור 15, אבל המחצית הראשונה, ובעיקר הרבע השני, הציגה נפילה מנטלית נוספת של השחקנים.
הגיע ללב השחקנים
מי שמכיר קצת את האופי של הלפרין יודע שהוא לא אחד שכופה את עצמו על הסיטואציה. מצד שני, הוא גם ידוע כאחד שמביע את דעתו ומעוניין שישתפו אותו. לפחות כך היה בתור שחקן, אבל מאז שזז לעמדת המנהל הספורטיבי – הוא נעלם בתוך הצללים. באופן כללי הוא זה שאחראי לבנות את הסגל יחד עם הצוות המקצועי, להמליץ על שחקנים, ולהיות זה שתמיד בודק את השוק במקרה שצריך לבצע שינויים. אבל מעבר לזה הוא לא היה שותף פעיל בעניינים השוטפים.
להפתעת לא מעט אנשים בקבוצה, כשעבר לתפקיד המאמן התחיל הלפרין לשלוח זרועות, במובן חיובי כמובן, גם לתחומים נוספים. רמת האכפתיות והרצון שלו לדעת הכל מהכול עברה לממדים אחרים. אם זה התעניינות בלוח הזמנים של הקבוצה, האספקטים הרפואיים של כל שחקן ושחקן, תוכניות משחק ומשמעת, ועוד הרבה דברים קטנים – מתוך הבנה ממשית שהוא עכשיו ניצב כראש המערכת.
מעבר לכל הפרטים הקטנים, הלפרין הגיע מיד ללב של השחקנים. יש שחושבים בתוך הקבוצה שאולי זה נובע מכך שלא עבר זמן רב מאז שהוא עצמו כדרר על הפרקט, והוא יודע להכיל ולהגיד לשחקנים את המילה הנכונה. באחת ממסיבות העיתונאים הלפרין אפילו אמר ש"מאמן זה הדבר הכי קרוב מלהיות שחקן על המגרש", ואולי זה פשוט מה שעוזר לו בתוך כל הסיטואציה הפתאומית הזאת. מעבר לכך, הלפרין עשה גם מספר שינויים מקצועיים: קצב המשחק שונה וישנה קפיצה משמעותית בדקות של איתי שגב ואנתוני בנט.
"למרות ההפסד האחרון, יש הרגשה טובה בתוך הקבוצה", סיפר אחד השחקנים. "לא נעשו יותר מדי שינויים מקצועיים. הרי בסופו של דבר אנחנו עם אותו סגל, אף שחקן לא עזב או הצטרף. האווירה השתנתה, ידענו מההתחלה שליותם אין ניסיון בתור מאמן ופשוט התגייסנו לתוך הסיטואציה המשוגעת הזאת. בעיקר בשביל עצמנו, הרי לא נראינו טוב והפסדנו. בסופו של דבר אנחנו צריכים להסתכל על עצמנו במראה, זה נכון שאורן שילם את המחיר אבל גם לנו יש אשמה במצב".
הלפרין, יש לציין, גם יודע להיות תקיף כשצריך. המאמן החדש לא חסך בביקורת לשחקניו במהלך הפסקת המחצית מול הרצליה, כשאמר להם שאין לו אפילו מה לשרטט על הלוח אם הם באים לשחק בצורה הזאת ובחוסר רצון. אותו נאום בחדר ההלבשה גרם לשחקנים להתעשת ולקלוע 30 נקודות ברבע השלישי, ואפילו לעלות ליתרון – רק שזה לא הספיק לניצחון.
אחרי הניצחון השני של הלפרין בליגת העל, שון קילפטריק לא חסך במחמאות לעברו ואמר: "הוא מאמן של שחקנים ומאמין בנו. אנחנו מקווים ומתפללים שהוא יישאר עד סוף העונה כמאמן".
חלק מכל האמונה והמחמאות, מלבד האווירה הטובה, נובע גם מכך שנגמרו סדרות החינוך, כמו שהיו בתקופה של עמיאל (עיינו ערך קילפטריק ובנט). נכון, גם הלפרין מגביל לפעמים את הדקות לזרים, אבל בגבול הטעם הטוב ועם סיבה נראית לעין. קילפטריק סופסל במשחק מול בני הרצליה במהלך כל המחצית השנייה, כי לא פתח טוב את המשחק; ת'ון מייקר שיחק רק דקות ספורות במשחק מול סטאל – אבל בקבוצה מדגישים שהספסולים האלה נעשו מתוך הבנה מקצועית. לצורך העניין, הספסול של קילפטריק נעשה מול הרצליה ולא במשחק קריטי עבור המועדון, כמו זה הקודם – שבוצע ברבע האחרון בהפסד הביתי בצ'מפיונס מול מנרסה.
ומה עכשיו?
בסופו של דבר, במצב שנוצר ההנהלה צריכה לקבל החלטה בזמן הקרוב, אבל לא ברור בכלל אם לשם היא מכוונת. זה נכון שבחודש האחרון הלפרין זז הצידה בכל הנוגע לניהול הקבוצה, אבל הובטח לו שברגע שייפול הפור להחליפו, הוא יידע מזה ראשון. כמו כן, סוכם שעל כל שם שיעלה כמאמן רלוונטי הוא ייתן את הדעת. אם זה לא מספיק, אם יגיע הרגע שהלפרין כבר לא ירצה יותר לעמוד על הקווים – הוא יוכל לפנות להנהלה ולבקש להביא לו מחליף באופן מיידי. נכון לעכשיו הלפרין פשוט מבין את הסיטואציה ומתנהל בתוכה. אחרי כל כך הרבה שנים במועדון, גם כשחקן וגם כמנהל ספורטיבי, הוא שם את עצמו רגע בצד, גם אם זה יעלה לו בכישלון מקצועי.
ההחלטה לגבי מאמן חדש לוקחת יותר זמן מהצפוי בגלל מספר גורמים. הראשונה היא למידה ממקרי העבר, דוגמת פוטיס קציקאריס, מודי מאור ודאיניוס אדומייטיס. אחרי פיטורי מאמנים רבים כל כך בשנים האחרונות, במועדון לא רוצים להצטייר כמי שלוחצים על ההדק מוקדם מדי ומקבלים החלטות בהינף יד. בנוסף, להחתמת מאמן זר יש משמעויות רבות. ברור שכל מאמן שיגיע ירצה חוזה לעונה וחצי, כך שצריך להחתים מאמן שיתאים לרוח המועדון ולבחון אם יהיה אפשרי בכלל לחזק את הסגל מבחינה כלכלית. מעבר לכך, הקבוצה תצטרך לבדוק שהמאמן אכן מאמין בסגל הקיים וכמובן אסור לשכוח את הקריטריונים שקבע משרד הספורט למאמנים זרים בליגה – עוד נדבך בעסק.
עניין חשוב שמרחף באוויר הוא המצב של הקבוצה בזירה האירופית. ירושלים ממוקמת כרגע במקום הרביעי בבית שלה בליגת האלופות עם מאזן 3:1, ורק בתרחיש מורכב למדי היא תוכל לעלות לשלב הבא. ישנה מחשבה במועדון שאם הקבוצה אכן תצליח לעשות זאת, אז ייתכן שיגיע מאמן זר מנוסה יותר. אם הקבוצה תודח, אולי בכלל תשתנה המחשבה לגבי זהות המאמן. הרי המועדון חווה על בשרו בעונה שעברה את חוסר ההתאמה של אדומייטיס לליגת העל אחרי ההדחה מאירופה, כך שאם ירושלים תעוף מהמפעל של פיב"א, אולי תהיה תפנית בעלילה וינחת בבירה בכלל מאמן ישראלי.
ויכול להיות שכל ההמתנה הזאת, מבלי לשים לב, היא כדי לחכות ולראות מה יעלה בגורלו של מאמן מכבי ראשון לציון ונבחרת ישראל, גיא גודס, שנמצא עם הכתומים במקום האחרון בליגת העל. בכל מקרה, ימים יגידו מה השינוי, אם וכאשר, שיהיה בהפועל ירושלים.
