צפו בפרק החדש של הפודקאסט של פיני ואהרל'ה
(bepo)
כדי לספוג 118 נקודות במשחק יורוליג נטול הארכה אתה צריך לא לשמור; כדי שזה יקרה מול באסקוניה אתה צריך ממש לא לשמור; כדי שזה יקרה נגד באסקוניה בלי מרכוס הווארד אתה צריך להתאמץ לא לשמור; כדי שזה יקרה מול באסקוניה כשהיא בתחתית היורוליג, במשחק שבו אין קהל ולכן גם אין סכנה ששחקניה יבאסו את אוהדיהם בתצוגה גרועה, ולכן באמת שהאינטרס שלהם להתאמץ הוא מינימלי, זה כבר מצריך כישרון מיוחד בלא לשמור; וכשזה קורה לך בדיוק בישורת האחרונה שאמורה להבטיח לך מקום ביורוליג בשנה הבאה, זו כבר בושה ברמה שלא ניתן לתאר. באמת. אין מילים.
במשך 40 דקות באסקוניה היא שהתאמצה, הרביצה, הביאה עזרות מתחת לסל כי אין לה גבוהים מסיביים איכותיים, רצה, רצתה. והפועל? מהרגע הראשון, כל שחקן שרצה לחדור לצבע שלה ולהשיג נקודות קלילות בקרש-סל, עשה זאת. חוץ מאלייז'ה בראיינט, אף אחד משחקני הפועל לא ניסה אפילו להפריע. ולמען הגיוון, גם הזריקות משלוש שלקחה באסקוניה היו ברובן קלילות. אפס הגנה מול קבוצה עם שחקנים סבבה, חמודים, אבל רוב המובילים ביניהם בגודל של שחקני הפועל, גארד-פורוורדים של 1.95-2.00 מטר, אז לא היה כאן איזה אתגר פיזי יוצא דופן. רק עצלות. וחוסר יכולת של מאמן להגיב.
67 נקודות ספגה הפועל במחצית הראשונה. 67. האם משהו השתנה בהגנה שלה במחצית השנייה? כלום. ותסלחו לי שאני לא מתרגש מניסיון הלחץ האנמי שהגיע רק שתי דקות לסיום, וקרס כמו כל השאר. הפועל משחקת עם גבוה אחד במגרש בכל המשחק. כל פעם שעושים עליו חסימה, הוא יוצא החוצה ואז הצבע פרוץ. זה זועק לשמור אזורית. אבל דימטריס איטודיס לא שומע.
לקראת סוף המשחק השחקנים של באסקוניה נראו כאילו הם מחפשים במגרש את יגאל שילון. חשבו שעובדים עליהם. שלא יכול להיות שהפועל משחקת ככה. איפה המצלמה הנסתרת? קטעים עם הישראלים האלה. מתבדחים על הכל. רק כשנגמר הם הבינו שהבדיחה לא על חשבונם.
שמעו, קטונתי מלהעביר ביקורת על מאמנים. אבל איפה איטודיס העונה ואיפה עודד קטש. לאיטודיס יש סגנון משחק אחד, שנגיד לזכותו, הפתיע את היורוליג ופעל מצוין בחודשיים הראשונים. ומאז? אם הסגנון הזה לא הולך, אין שום תשובות, אלתורים חכמים, Plan B. ובכדורסל, מה לעשות, חייבים שתהיה תוכנית חלופית, ואז עוד אחת, ואז עוד אחת, כי כמעט אף פעם דברים לא הולכים לפי התכנון.
גם לעודד קטש הדברים לא הלכו לפי התוכנית בערך 28 דקות לתוך המשחק שלשום מול דובאי. להבדיל מבאסקוניה, לקבוצה מהאמירויות יש את אחד הסגלים המוכשרים ביורוליג, בטח לאחר שובו של דז'נאן מוסא. אולי לא אחד מארבעת הסגלים המובילים במפעל, אבל דרגה אחת מתחת. המיקום של הקבוצה הזאת נמוך מפוטנציאל הסגל.
הפעם היא גם נראתה מוכנה למפגש: שמרה טוב, ניטרלה את שחקני המפתח של מכבי, שיחקה פנימה בקשיחות והדביקה שתי עבירות לרומן סורקין תוך דקה וחצי. אולם מעז יצא מתוק: זאק הנקינס נזרק למגרש ופתאום הייתה למכבי הגנה. כתבתי את זה כבר מזמן: הנקינס שחקן מצוין ככלל ושחקן הגנה אדיר בפרט, כזה שלא היה למכבי עד שהוחתם. קטש לא עשה בו מספיק שימוש עד עתה (בהנחה שמצבו הגופני איפשר לו לשחק, כי הוא גם היה פצוע). למעשה, למרות שהוא מעולם לא קיבל על זה קרדיט, הנקינס היה איש המפתח בהפועל ירושלים המאוד מהנה של עידן דג'יקיץ'. המטריה האווירית שסיפק בהגנה ויכולת הפיק אנד רול המעולה בהתקפה גרמו לכל החברים לקבוצה להיראות טוב יותר. אתמול, סוף סוף, הוא קיבל מספיק דקות כדי שמכבי גם תיהנה מזה.
איתו בחמישייה, בין היתר, היו תמיר בלאט וג'ון דיברתולומיאו. זה אומר שלוני ווקר וג'יימי קלארק היו על הספסל. בלי שניהם, מכבי זה יצור מלא תנועה ומסירות. איתם, כשהם יחד במגרש, יש המון משחק עומד והרבה פחות תחכום. מכבי סיימה את המחצית הראשונה בפיגור 4 בלבד, אבל במחצית השנייה ווקר חזר, למרות שהיה מחריד בפתיחה (מישהו זוכר מתי לא?), הנקינס היה בחוץ, ההגנה הייתה רכה, המשחק העומד בהתקפה לא הניב כלום, ודובאי ברחה ליתרון 15.
ואז הגיעה התוכנית החלופית של קטש. הוא העלה חמישייה של ג'יימי קלארק מוקף בארבעה שומרים קשוחים, ששלושה מהם גם הולכים חזק לריבאונד ההתקפה: דיברתולומיאו, הנקינס, וויל ריימן ואושיי בריסט. חמישייה שלא ראינו העונה, ששיחקה בשיטה שכאילו נבנתה מראש במיוחד עבורה: אחרי כל החטאה של דובאי הכדור נמסר לקלארק, והוא שעט בכוח לתוך הסל. בלי לחכות, בלי למסור. הוא קלע, הוציא עבירות, וגם אם החטיא, מכבי לקחה ריבאונד ומישהו אחר קלע. בסוף הרבע השלישי ובחמש הדקות הראשונות של הרביעי הם מחקו את ההפרש ויצרו יתרון 2. איזה Plan B!
ואז הנקינס יצא בחמש עבירות, הרכות מתחת לסל חזרה, הייתה דרמה בסיום (אם לא ראיתם, שווה ללכת להקלטה) שהובילה להארכה, ושם מכבי ניצחה. קלארק קלע 23 נקודות והוביל את המהפך, אבל איש המשחק היה אושיי בריסט. 19 נקודות, 9 ריבאונדים – 5 מהם בהתקפה - סלי קלאץ' והמון קשיחות. הוא אחד הגורמים המרכזיים לכך שמכבי ממשיכה לנצח למרות הפציעה הממושכת של איפה לונדברג, שהיה כה משמעותי.
אז מה לקחנו מהמשחק? ראשית, הניצחון הכי דרמטי ואולי הכי חשוב העונה, מול יריבה ישירה לפלייאין. שנית: קטש כנראה עדיין מאמין שהוא יכול לחולל עם ווקר את מה שעשה עם וויד בולדווין: לגרום לו לראות את האחר ולא רק את עצמו, את טובת הכלל ולא רק את טובת הפרט. לא יקרה. ומילא שווקר יוצר עם ההחטאות שלו בורות שאחר כך לוקח הרבה זמן ומאמץ לצאת מהם, אבל הנוכחות שלו גם מסרסת את קלארק. ווקר צריך לרדת עמוק לספסל, ועד שלונדברג יחזור, דיברתולומיאו צריך לעלות בחמישייה כי הוא הפרטנר הכי מתאים לקלארק.
מה עוד? כשיש בעיות הגנה בצבע, לא להסס להשתמש מיד בהנקינס. שאלה גדולה היא האם הוא ורומן סורקין יכולים לשחק יחד. זה לא נוסה, עלולות להיות עם זה בעיות כי הם "חיים" בשטחים די דומים במגרש ועלולים לדרוך זה על רגליו של זה, זה גם ייצור חמישייה די איטית, אבל בטוח יש יריבות שמולן זו שיטה ראויה. זה בטח שווה ניסיון.
עצוב לי שהטור הזה כולל כל כך הרבה דיבורים מקצועיים על מכבי וכל כך מעט על הפועל. הצלחתה של הפועל ביורוליג העונה חשובה לכדורסל הישראלי יותר מזו של מכבי מעצם העובדה שמקומה לא מובטח אוטומטית. אני כמעט תמיד מצליח לראות במשחקיה גם את נקודות האור, אבל אתמול זה היה חושך. והפעם אי אפשר אפילו להאשים את ואסיליה מיציץ'. הבעיה לא הייתה ברדק התקפי אלא אפס הגנה, ולזה אחראים כולם ביחד, כולל המאמן. הפועל עושה העונה המון דברים נכונים - ואז יורה לעצמה ברגל. ההפסד הזה מקרב אותה מאוד לאזור המסוכן. פשוט חבל. אין שום הצדקה לרמה שלה אתמול. אסור היה שזה יקרה.
