מינסוטה ואינדיאנה הגיעו לגמר המערב והמזרח, בהתאמה, בפעם השנייה ברציפות. אוקלהומה סיטי חזרה לראשונה מאז ימי קווין דוראנט. בפעם האחרונה שבה ניו־יורק הייתה בשלב הזה, אבא של ג'יילן ברנסון היה בסגל שלה. ה־NBA נמצאת בעידן האין שושלות, והיא תקבל אלופה שביעית שונה בשבע השנים האחרונות, למרות האורחות הדי קבועות בשלבים המכריעים: בוסטון ומיאמי במזרח, דנבר וגולדן סטייט או הלייקרס במערב.
מה משותף לארבע הפינאליסטיות? לכולן יש כוכב־על אחד - שי גילג'ס־אלכסנדר, ברנסון, טייריס הליברטון ואנתוני אדווארדס - וכולם גארדים. אבל המכנה המשותף הרחב ביותר הוא טביעות האצבע של ההנהלות, שבנו את הקבוצות, היו סבלניות עם המאמנים, בחרו טוב בדראפט, גיבשו סגל שהתאים לאופי של הקבוצה כפי שעיצב אותו המאמן, ולא היססו לשנייה אחת, ובלי שום סנטימנטים לשחקנים פופולריים, ללחוץ על ההדק בביצוע העסקאות.
כיתת אמן בקוסמות
באופן די מדהים, סם פרסטי, מנכ''ל אוקלהומה סיטי, זכה השנה בפעם הראשונה בתואר מנהל השנה ב־NBA. מה שפרסטי עשה לאורך הקריירה בקבוצה עם שוק זעיר זה קסם, אבל בשנים האחרונות זו כבר הייתה כיתת אמן בקוסמות של ניהול קבוצה.
קודם כל הוא ביצע את מחטף המאה כשקיבל את גילג'ס־אלכסנדר וחבילה של בחירות דראפט עבור פול ג'ורג', הוא בחר מצוין בדראפט (לא רק סופרסטארים, אלא כאלו שיתאימו למשחק של גילג'ס־אלכסנדר ולהיררכיה שלהם מתחתיו), מצא יהלומים בבחירות נמוכות והביא שחקנים שאחרות ויתרו עליהם, כמו אייזיאה הרטנשטיין כדי שיתמודד מול ניקולה יוקיץ'.
פרסטי הימר כשהעביר לשיקגו את ג'וש גידי, כוכב על סף פריצה, תמורת אלכס קארוסו, שחקן משלים שמאוהב בעבודות שאף אחד אחר לא מוכן לעשות על המגרש. קארוסו נתן לאוקלהומה הצעירה ניסיון של אלוף. יש לה סגל בעומק של 11 שחקנים, כשלפחות שישה מהם הם שחקני כנף שיכולים לשחק אחד במקום השני בלי שהקבוצה תוריד את הרגל מהגז, וכל זה כשעדיין יש לה סטוקים של בחירות דראפט גבוהות בשנים הבאות.
לניקס יש אסכולת ניהול שונה. מי שמושך שם בחוטים הוא ליאון רוז, סוכן־על לשעבר עם קשרים מצוינים עם השחקנים וסוכנים אחרים, וידע עצום בהחתמות תחת חוקי תקרת השכר. הדרך של רוז לא שונה בהרבה מזו של פרסטי בכך שגם הוא סמך את ידיו על מאמן, טום ת'יבודו, וכל תהליך בניית הסגל הותאם לפילוסופיה שלו, לכימיה הקבוצתית ולאישיות של כל שחקן.
רוז ברח מהתסמונת של הבעלים ג'יימס דולן של להביא שחקנים עם שמות גדולים שלא לקחו את הניקס לשום מקום. ברנסון הגיע עם פוטנציאל אבל הפך רק בניו־יורק לכוכב עצום. כל ההחתמות האחרות – או־ג'י אנונובי, מיקל ברידג'ס, ג'וש הארט – התחברו לקונספט. גם שלושתם, אגב, הם שחקני כנף שיכולים להחליף אחד את השני בלי שהקבוצה תיפגע.
גם רוז הראה שאין לו בעיה לעשות שינויים גדולים כשהניקס לא הצליחו לטפס לשלבים הגבוהים בפלייאוף. בקיץ הוא הביא את קרל־אנתוני טאונס ממינסוטה תמורת ג'וליוס רנדל ודונטה דיווינצ'נזו הפופולרי. טאונס הצדיק את ההבאה שלו, בעיקר בפלייאוף. ההבדל העיקרי בין ניו־יורק לאוקלהומה הוא העומק.
לניקס יש רוטציה של שבעה שחקנים בלבד. זה יכול להוות בעיה, כמו בפלייאוף בשנה שעברה נגד אינדיאנה, שהתחילה את הבנייה שלה מחדש מהרגע שבו החליטה לתת את מושכות האימון בידיו של ריק קרלייל. הוא העניק לקבוצה שלו זהות מיידית: היא רצה ותוקפת את היריב בכל הזדמנות. כדי ליישם את התורה הזו, אינדיאנה שלחה את דומנטאס סאבוניס לסקרמנטו תמורת הליברטון, ודרך עסקאות משובחות ובחירות דראפט שהעידו על טביעת עין מצוינת, בנתה סגל של 10־11 שחקנים שמתאימים בדיוק לכישרון הלא אגואיסטי של הליברטון.
ג'רי קראוס צדק
איך זה מתממש במציאות? לאינדיאנה יש לפחות ארבעה מובילי כדור שמסוגלים לדחוף את המשחק ולייצר מצבי קליעה או לקלוע בעצמם, עוד שורה של שחקני כנף, וגבוה היברידי כמו מיילס טרנר. פסקל סיאקם הובא לקבוצה כמשבצת האחרונה של הסגל, השחקן שאמור לקחת אותם לשלב הבא. בשנה שעברה זה נגמר בגמר המזרח מול בוסטון העדיפה. הציפיות מאינדיאנה הן לטפס לפחות שלב אחד.
מינסוטה היא אולי הקבוצה שלוקחת הכי הרבה סיכונים מכל הקבוצות שנשארו בפלייאוף 2025. אנתוני אדוארדס אולי היה מניה בטוחה כשנבחר ראשון, אבל ג'יידן מקדניאלס היה הימור באותו דראפט. ההחתמה של נאז ריד שלא נבחר בדראפט הייתה סיכון שהפך לשחקן השישי מהטובים בליגה. ההבאה של רודי גובר לצידו של טאונס הרימה גבות, כמו גם הוויתור על דיאנג'לו ראסל תמורת מייק קונלי - אבל שניהם הביאו למינסוטה טונות של ניסיון והגנה.
ואם כל זה לא הספיק, אחרי ההדחה בגמר המערב אשתקד נגד דאלאס, מינסוטה פירקה את תאומי המגדל שלה ושלחה את טאונס, הפנים של הפרנצ'ייז במשך עשור, לניקס תמורת ג'וליוס רנדל.
וככה כמעט שלושה עשורים לאחר הדם הרע בשיקגו בגלל האמירה של ג'רי קראוס, לפיה מאמנים ושחקנים לבדם לא זוכים באליפות, אלא שארגונים זוכים באליפויות, נדמה שקראוס רק הקדים את זמנו. האליפות השנה תוכרע לפי טיב ההנהלה שהצליחה לשים את הסגל האיכותי ביותר על המגרש.
פורסם לראשונה: 01:30, 20.05.25
