הצופים בליגת-העל נוטים לבקר בחריפות את יכולתם של שופטים ושופטי מסך (VAR). בשני המחזורים האחרונים במוקדמות המונדיאל, הוכח שגם שופטים בכירים באירופה ראויים לביקורת נוקבת. במשחקים רבים בשני מחזורים אלה, שופטי מסך היו מעורבים באירועים מכריעים. להלן, אצביע על שלוש החלטות שהשפיעו על תוצאות המשחקים ומלמדות עד כמה הפרשנות של כללי VAR היא סובייקטיבית לא פחות מהחלטה בשדה המשחק.
האירוע הראשון התרחש במשחק שווייץ-שבדיה, שנוהל בידי צוות בלגי (כולל שופטי המסך). בדקה ה-58, במצב 1:1, שחקן שבדי החזיר את הכדור לרחבת העונשין של נבחרתו. על הכדור עטו אמבולו, חלוץ החוד השווייצרי, ויוהאנסון, שוער שבדיה. אמבולו נגע בכדור, השניים נראו נתקלים זה בזה, והחלוץ נפל לקרקע. החלטת השופט למברכטס - בעיטת 11 לזכות שווייץ, היתה סבירה לאור מיקומו, קרוב לעיגול האמצע, במרחק של כ-45-40 מ’, בקו ישר ממקום האירוע, כשהחלוץ נמצא בגבו אל השופט שגם הניף כרטיס צהוב לעבר השוער.
אולם ההילוכים החוזרים הראו שאמבולו הטיל עצמו לקרקע מבלי שבוצעה עבירה עליו. כלומר, ההחלטה המתאימה לאירוע הייתה צריכה להיות בעיטה חופשית בלתי ישירה לטובת שבדיה וכרטיס צהוב לאמבולו בגין התחזות. לפיכך, ההחלטה חייבה התערבות VAR לתיקון "שגיאה ברורה ו-ודאית”, אבל צמד שופטי המסך נאלם דום. הייתה זאת נקודת מפנה במשחק. שווייץ הבקיעה מנקודת העונשין, והמשיכה לניצחון 1:4.
במחזור שלאחריו נערכו שני קרבות "ראש בראש" על עלייה ישירה לטורניר הגמר. אופן התערבותם של שופטי המסך בשני המגרשים היה הפוך זה מזה, ובכול אחד מהם היה יכול להכריע את גורל המשחק. בווינה התמודדו אוסטריה ובוסניה, במשחק שנוהל בידי שופטים מפורטוגל. בדקה ה-43, במצב של 0:1 לבוסניה, הבקיעה אוסטריה שער באחד הרגעים היפים ביותר של שטף משחק - בתום שבעה מהלכי כדור רצופים. אולם השופט פיניירו זומן אל המסך, והשער נפסל בשל דחיפה שביצע האוסטרי ליימר, שלאחריה נפתחה שרשרת המהלכים שהוא עצמו הבקיע שער בסיומם, 23 שניות לאחר מכן. יצוין שהשופט היה בעמדה מצוינת כשהדחיפה בוצעה, החליט שלא לשרוק, ואף סימן קלות בידו להמשיך במשחק.
לכאורה, שופטי המסך צדקו, אבל "המלצתם" מוכיחה את הכשלים הנובעים מכללי VAR, וגם את הסובייקטיביות בהחלטותיהם של שופטי מסך. כללי VAR מאפשרים לשופט המסך "לחזור לבראשית" אם המשחק לא הופסק וחודש בין עבירה או טעות שיפוט אחרת לבין הבקעת השער. לכן, שטף משחק ממושך ומלהיב עלול לרדת לטמיון, בעוד שבעטיה של "שגיאה ברורה ו-ודאית", ש-VAR אינו רשאי להתערב לתיקונה, מאשרים שער - למשל, מבעיטה חופשית ש"הוענקה במתנה", או לאחר בעיטת קרן כאשר "הגיעה בעיטת שער". כמו כן, שופטי המסך הפורטוגלים פעלו בניגוד לרוח המשחק שפיניירו השרה במהלך ההתמודדות כולה - מיעוט בשריקות בשל "עבירות קטנות”"והעדפת שטף המשחק להנאת הצופים, על התקטננות והבלטת ה"אני" של השופט.
באותה השעה, התמודדו סקוטלנד ודנמרק בגלזגו. המשרוקית היתה בידי מרציניאק, בכיר השופטים האירופיים, שעמד בראש צוות שיפוט פולני. אירוע שהתרחש בדקה ה-53, מלמד גם הוא על הבעייתיות בכללי ההנחיה לשופטי מסך ועל הסובייקטיביות בהחלטות אנוש.
באירוע המדובר, במצב של 0:1 לסקוטלנד, היה נראה שרוברטסון הכשיל שחקן דני על סף רחבת העונשין של המארחים. השופט, בעמדת צפייה טובה, לא הגיב, והמשחק נמשך זמן מה עד ליציאת הכדור משדה המשחק. לו העבירה הייתה מבוצעת כחצי מטר או יותר מחוץ לרחבת העונשין, המשחק היה מחודש בזריקת חוץ ללא התערבות חיצונית. אולם מאחר שהמקרה היה על סף הרחבה, VAR החלו במסכת הבדיקות. קודם כול, הם קבעו שהייתה עבירה. אם היו סבורים שהפאול היה מחוץ לרחבת ה-16, חידוש המשחק היה מבוצע בזריקת חוץ, כי ל-VAR אין סמכות להתערב ב"עבירות רגילות" אלא אם הן השפיעו על מהלך שהוביל להבקעת שער או לעבירה המחייבת ענישה בבעיטת 11. אולם בהמלצת VAR, מרציניאק פסק במקרה זה על בעיטת עונשין, לאחר צפייה חפוזה במסך.
מהשוואה בין ההחלטות בווינה ובגלזגו למדים על אי-אחידות בטיפול באירועים. שלא כשופטי המסך מפורטוגל, הפולנים שכחו או שלא התכוונו לבדוק את השלבים שקדמו לעבירה שרוברטסון ביצע. כ-7-6 שניות לפניה יש מאבק בין דני לסקוטי, שיכול להתפרש כעבירה של הדני שהביאה להשתלטות קבוצתו על הכדור. בכך שופטי המסך חרגו מן הכללים הנדרשים, אולי בגלל המקרה המורכב, ובוודאי בגלל לחץ הזמן. יצא אפוא שבווינה צוות VAR הרחיק במסע לאחור, בעוד שבגלזגו הצוות התעלם ממה שהתרחש שניות ספורות לפני הרגע הקריטי.
בשני המקרים, ההחלטה יכלה להכריע את כרטיס העלייה. לו בווינה הייתה תוצאת ה-0:1 לבוסניה נותרת בעינה, ולו בגלזגו התוצאה הייתה נקבעת על-פי השער שדנמרק הבקיעה בבעיטת העונשין (1:1), אזי בוסניה ודנמרק היו העולות לטורניר הגמר. אולם בדקות שנותרו בשני המגרשים, אוסטריה הבקיעה שער שוויון חוקי, וסקוטלנד ניצחה לבסוף 2:4, ובכך שתיהן זכו בכרטיסי העלייה.
המסקנה העיקרית מכל אלה - לוותר על הדרישה לאחידות בהחלטות שיפוט, בין אם במגרש, בין אם מול המסך, כי מגוון האירועים, ריכוזם, והלחצים הנלווים מקשים על השופטים, אפילו כאשר הם שופטי מסך רחוקים מעיני הקהל והמצלמות.
גם אתם רוצים להיות פרשנים? איך זה עובד? פשוט מאוד:
כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ Word לכתובת: kick@ynet.co.il, בצירוף שם מלא
אורך הטקסט הרצוי: 250–800 מילים
אין לצרף תמונות, טבלאות או גרפים
אם הטקסט מתייחס לאירוע עתידי – שלחו אותו מספר ימים מראש
