למרות שכל התנאים היו שם בשבילו, אלעד חסין אינו מאמן שהתחיל מלמעלה – אלא נבנה בהדרגה. בגיל 46, ורגע לפני שהוא פותח את עונתו ה־17 על הקווים, האיש שיהיה אחראי השנה למכבי ר"ג מרגיש שהתסריט המתפתח של הקריירה שלו שונה ממה שדמיין לפני 21 שנה, כשהקונפטי עוד התעופף באולם במוסקבה אחרי הזכייה של מכבי ת"א ביורוליג.
חסין, שהיה עוזרו של פיני גרשון (שמו מוזכר לא מעט בראיון הזה) במכבי ת"א הגדולה ובאולימפיאקוס, מסביר: "בספורט, צריך לדעת לקום. לא הכל זה מדרגות שאתה מטפס. מעטים הם האנשים שרק עולים ועולים. היו לי הרבה ירידות ועליות, חלק באשמתי וחלק לא. צריך גם הרבה מזל. לא הייתי משחקני העבר הגדולים, אבל כבר בגיל צעיר הצלחתי לאמן משחק בירושלים. הייתי בכיתה ז', ואימנתי ילדים שקטנים ממני בשנה בטורניר בבית ספר עין הרים. יונתן אלון היה העוזר שלי באחת התקופות שם, עוד לפני הפועל חולון".
והוא היה מאמן הבוגרים של הפועל ירושלים לפניך. זה כאב לך?
"אני שמח בשבילו, הוא חבר. לא יודע אם להגיד שכואב לי זאת הגדרה מתאימה. אני רוצה להיות בהפועל ירושלים כשהם ירגישו שאני האדם המתאים. זה מקום נהדר ואם זה יקרה - זה יקרה. טוב לי איפה שאני נמצא היום. היו לי משברים, חשבתי לצאת מהאימון, אבל האהבה שאבה אותי מחדש".
הגליל של המרכז
לפני שמדברים על ליגת העל, צריך לחזור לרגע ללאומית – שם אימן בעונה שעברה את עירוני אילת והחזיר אותה לבמה הגדולה אחרי שנה קלילה של 29 ניצחונות והפסד אחד. "אמרו לי שאני משוגע שאני יורד ללאומית", אומר חסין. "אני מאמין בדרך, לראות את המקום והחזון שלו. לא היססתי".
המהלך הטבעי היה שחסין ימשיך עם אילת, אבל העונה ההיסטורית והחוויה שעבר התגמדו לעומת הגעגועים לבנותיו, שנשארו במרכז. ההצעה ממכבי ר"ג, מועדון שהוא מכיר מהימים שבהם אימן את קבוצת הנוער, התאימה לו לסיטואציה הנוכחית בחיים. "הפוטנציאל להצליח בר"ג הוא יותר גדול מאילת. חלק מהדברים שחשבתי שצריך לעשות שם לא כל כך התקבלו", הוא מספר, "וזה התווסף למשפחה שהיא הסיבה העיקרית".
שחקני אילת חוגגים את העלייה לליגת העל. "חלק מהדברים שחשבתי שצריך לעשות שם לא כל כך התקבלו"
(צילום: יעל אמסילי מנהלת ליגה לאומית Winner)
אתה מגיע לר"ג אחרי שש שנים של שמוליק ברנר על הקווים.
"הוא עשה עבודה נהדרת, וזאת תעודת כבוד למועדון שמאמן נשאר מספר שנים כזה, יש כאן יציבות ודרך. יש אנשים שמסתכלים לא רק על משחקים, אלא על ניהול ספורט. אביא את האג'נדה שלי, מה שהיה בקבוצות אחרות. בנינו קבוצה שמתאימה לפילוסופיה שלי".
הקבוצה שואפת לחזור לפלייאוף אחרי שנת היעדרות.
"הקבוצה הגיעה לצומת בקיץ הזה, והיה צריך לבנות הכל מחדש. לצערנו, אדם אריאל עזב, והוא חלק חשוב מאוד מהמערך שרצינו לבנות. הקבוצה שתראו מתאימה לדנ"א שאני מאמין בו. הקבוצה תמיד הייתה מקום מדהים לכדורסלן הישראלי, כמו שדיברו על גליל עליון בצפון. אנחנו צריכים לחזור לזה, זה זמן מצוין לבחור במתווה ארבעה זרים, והחתמנו הרבה שחקנים ישראלים שהיו בלא מעט מקומות, אבל ידועים כחבר'ה שהצליחו: ליאור קררה, חואקין שוכמן, רועי פריצקי וגיל בני שנשאר. הם דומיננטיים ברמת האופי. כל מי שפנינו אליו, למרות שאנחנו משחקים רק במסגרת אחת, התעניין בהצעה.
"לקררה אמרתי שהוא חייב לי עונה, לקח לו רגע להבין שאני מדובר על העונה שהוא נפצע אצלי בנס־ציונה, ואז אמר שאני צודק וזה הזמן להחזיר את החוב. גיל התחיל אצלי באילת והלך לר"ג כי לא היינו בליגת העל, ועכשיו אמרתי לו שהוא לא הולך לשום מקום. שוכמן תמיד היה יריב, מביא התלהבות ומנהיגות, זה משהו שרציתי אצלי".
"תמיד אימנתי בקבוצות שעלו ליגה או עם תקציב נמוך. אולי הייתי בקולג'ים או במקומות יותר גבוהים אם הייתי אומר 'כן' לכל מיני הצעות. היו לי הרבה 'מה אם' דברים שנפלו"
בעלי הקבוצה התחלפו: אבי גבאי במקום חן שניידרמן. יש שדרוג בתקציב?
"אבי רוצה לקחת את הקבוצה למקומות אחרים בגלל היכולות הכלכליות שהוא מביא איתו. כל מי שהיה שם לפני בשנים האחרונות הביא אג'נדה מסוימת, ואנחנו ממשיכים אותה עם המתווה. חובת ההוכחה עליי".
הקפיצה של וולף
הקיץ חלפו שלוש שנים מאז שחסין עמד על הקווים עם נבחרת העתודה שזכתה במדליית הכסף באליפות אירופה, כשבסגל ההוא אפשר למצוא את דני וולף ונועם יעקב. "זה סיפור מיוחד", הוא מפרט, "פיני, שהיה המנהל המקצועי של הנבחרות, אמר לי שהמטרה היא להישאר דרג. היה לא קל לשכנע את וולף להגיע, הוא הפך מ־NO NAME ל־BIG NAME, מאלמוני לשם גדול. אמרתי לו שהוא יהיה ניקולה יוקיץ' היהודי, וככה משכתי אותו. אחרי שני אימונים פיני ואני הסתכלנו אחד על השני. איך אומרים? סוס שמקבלים במתנה לא בודקים לו את השיניים. לקח לדני שלושה שבועות להבין הכל, ברמה שנועם אמר לי עוד קודם שנזכה במדליה".
"הוא הפך מ־NO NAME ל־BIG NAME". וולף
(צילום: AP Photo/Frank Franklin II)
האמנת בשלב הזה?
"שאלתי את נועם אם הוא שתה לפני. אמר שאזכור. היינו בטורניר הכנה, וספגנו שם הפסדים. באליפות עצמה, במשחק מול ספרד, השחקנים שלהם שיחקו עם הכדור על הרגל בחימום. שמעתי שנגיד תודה אם נצא ב-20 הפרש. ניצחנו, והנבחרות האחרות מחאו לנו בלובי כפיים. ידענו שמפה זה עד הסוף. זה היה מסע מהחלומות, שהתחיל בלא לרדת דרג".
איך הקשר שלך עם וולף מאז?
"עד היום אנחנו מדברים. ההורים שלו הזמינו אותי להיות עם המשפחה בשולחן בדראפט, שזה בזכותי. לא טסתי כי ביוני שעבר התחיל מבצע 'עם כלביא'. הטילים תמיד רודפים אותי".
תחנה חדשה בקריירה. חסין
(צילום: עוז מועלם)
זו נקודה שחוזרת על עצמה בראיון בחצי חיוך: בנס־ציונה הוא בנה קבוצה שסיימה במקום השישי והגיעה למוקדמות ליגת האלופות של פיב"א, שם הודחה וחיכתה לשלב הבתים ביורופקאפ. 7 באוקטובר ביטל את השתתפות הישראליות במפעל. לאחר מכן, בהפועל חיפה, הוא נאלץ לספוג עזיבה של כמעט קבוצה שלמה בגלל הטילים מלבנון, ובאילת פגש מקרוב את האיום החות'י.
לפני שנתיים הפסקת לאמן.
"אמרתי לפיני עוד קודם שזה הקיץ האחרון, שאני רוצה זמן עם המשפחה ואחזור בהמשך. אם אני רוצה לאמן את הנבחרת הבוגרת? אין אחד שלא רוצה. אם יקראו לי - אגיע".
השנה איבד הספורט הישראלי שחקן שאימנת בנס־ציונה, רז אדם ז"ל.
"זה היה הדבר הנורא ביותר שחוויתי בקריירה, יחד עם אובדן מאמנים שהם קולגות כמו אריק אלפסי וליאור ליובין ז"ל. לקח לי כמה ימים לעכל את הטרגדיה הזאת. רז היה שחקן שהבאתי מהפועל ת"א, ואמרתי לו שאני רואה אותו עושה את הפריצה אצלנו והופך להיות אחד הגארדים המובילים בארץ. האובדן של רז הוא גדול מאוד לכל הכדורסל. הוא היה ילד מיוחד, שחקן מצוין ובתחילת הפיק שלו".
מה דעתו של פיני על איפה שאתה היום?
"בסוף, הוא האדם שהכי השפיע עליי. הוא אמר שהכדורסל זה מרתון. כשאתה טוב, בסוף המזל תופס אותך. בשורה התחתונה, אתה צריך כלים כדי להצליח. תמיד אימנתי בקבוצות שעלו ליגה או עם תקציב נמוך. אולי הייתי בקולג'ים או במקומות יותר גבוהים אם הייתי אומר 'כן' לכל מיני הצעות. היו לי הרבה 'מה אם' דברים שנפלו. עכשיו אני מאמן בקבוצה שהוא נמצא בה כמנהל־על מקצועי, ואני תמיד שמח לשמוע מה שיש לו להגיד, גם אם לפעמים אני הולך נגד הדברים שלו".
