בתור אוהד מכבי ת"א, ערן זהבי הוא הכי גדול, הכי טוב, הכי מדהים, הכי מרגש. מהרגעים של ה-2:3 בדרבי הגדול בהיסטוריה, עד באזל, שבירת השיא של אלמליח ועזיבה כואבת. כבר אז ערן זהבי היה בטופ שחקני מכבי ת"א.
לפני שנגיע לחלק השני במכבי ת"א, אני רוצה להסביר מה בעיניי מייצג זהבי. הוא מייצג אהבה טהורה למשחק. לפני הכל, מקצוענות שגובלת באובססיביות, רעב בלתי נגמר, חוסר אמונה בתקרות זכוכית שיעכבו אותך בדרך ורצון להוכיח כל פעם מחדש שאתה טוב. כי זהבי הבין: זה לא מספיק שהגעת לפסגה, עכשיו צריך לשמור עליה. וואו, איך הוא שמר עליה! 438 שערים ב-536 הופעות נתון פסיכי. מלך שערי הנבחרת בכל הזמנים, שהתחיל לשחק בה יחסית בגיל מאוחר. איפה תמצאו דבר כזה בישראל?
אז נכון, היו חלוצים טובים: אוחנה, נמני, דריקס, שכטר. באמת הרשימה ארוכה. אבל זהבי שונה מכולם ברעב, באובססיביות ובאהבה למשחק.
ועכשיו נדבר על תקופתו בהולנד. איינדהובן מגיעה לבלומפילד לפגוש את מכבי, וכל הקהל שר לשחקן אחד - לחלוץ של הקבוצה היריבה, ערן זהבי. והאחרון בוכה בהתרגשות, רק מראה את הקשר העמוק שנרקם.
ואז מגיעה החזרה למכבי. זהבי נכנס במוקדמות הקונפרנס וכמובן בועט לעמוד אחרי 10 שניות. כמובן שהבקיע כמה דקות מאוחר יותר, וזה הרגיש כאילו לא עזב מעולם. 3 שנים, 2 אליפויות בשנה. בעונה האחרונה הביא אליפות לבד בפלייאוף. מה נשאר להגיד? תודה לערן זהבי!
גם אתם רוצים להיות פרשנים? איך זה עובד? פשוט מאוד:
כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ Word לכתובת: kick@ynet.co.il, בצירוף שם מלא
אורך הטקסט הרצוי: 250–800 מילים
אין לצרף תמונות, טבלאות או גרפים
אם הטקסט מתייחס לאירוע עתידי – שלחו אותו מספר ימים מראש
