האוהדים האנגלים טבעו את המונח "ליגת האיכרים", שנועד להעליב את כל הליגות שהן לא הפרמייר־ליג. אף אחת מהן לא תחרותית מספיק עבורם, אף אחת לא מצולמת כל כך טוב, התחרות לא קיימת ואפשר לקנות מהן כל שחקן. התחושה הזאת קיבלה אישור כשכל שש הנציגות האנגליות עלו לשמינית גמר ליגת האלופות – חמש מהן אוטומטית דרך השמינייה הראשונה בשלב הליגה, כולל טוטנהאם מתחתית הפרמייר־ליג. ובכן, לרבע הגמר עלו רק שתיים מהן. ארבע האחרות ספגו ביחד 28 שערים. ממש נרמסו. אז מי צוחק עכשיו?
4 מיליארד אירו הוציאו קבוצות הפרמייר־ליג בקיץ. זה יותר מהליגה הספרדית, האיטלקית, הגרמנית והצרפתית ביחד. שש מעשר הקבוצות העשירות בעולם הן אנגליות. אין לקבוצות התחתית באנגליה שום בעיה לרכוש כוכבים מהאחרות בזכות ההכנסות האדירות (7 מיליארד אירו בעונה). "מועדוני פרמייר־ליג בונים קבוצות כמו סנדוויץ'", נכתב ב"גרדיאן", "זורקות הפנים בכל שנה מאמן חדש, רכש יקר וקצת צעירים.. הדוגמה הטובה ביותר היא צ'לסי. היא הוציאה 662 מיליון אירו בחמש השנים האחרונות. הישגי השיא: מקום רביעי בעונה שעברה, מקום שישי עכשיו ו־8:2 סופר משפיל בסיכום שני משחקי השמינית מול אלופת אירופה פ.ס.ז'.
3 צפייה בגלריה
662 מיליון אירו בחמש שנים לא הספיקו לצ'לסי מול פריז סן ז'רמן. אלחנדרו גרנאצ'ו
(צילום: Reuters/Andrew Couldridge)
היתרון הכלכלי מייצר אשליה. הוא מושלם לליגה ארוכה שבה עומק מנצח, אבל מתפרק כשצריך דיוק ואופי. שלב הליגה מאפשר להחביא חולשות ולהתמודד מול קבוצות חלשות יותר, ואז בנוקאאוט מחכים לך פדה ואלוורדה ולאמין ימאל. שתי האנגליות שעלו, ארסנל וליברפול, קיבלו הגרלה סבירה בדמות לברקוזן וגלאטסראיי, בעוד ארבע האחרות לא הסתדרו עם פ.ס.ז', ברצלונה, ריאל ואתלטיקו מדריד. בשלב הזה פוגשים קבוצות עם זהות ברורה, עם היררכיה, עם ניסיון. שם פתאום מתבררת חשיבותה של יציבות. דייגו סימאונה מאמן את אתלטיקו בערך מאז המצאת הנורה, אצל צ'לסי תמצאו על הקווים את ליאם רוסניור שהגיע לפני חודשיים משטרסבורג. אדם כנראה מאוד מוכשר, אבל חסר כל ניסיון במעמדים הללו. גם כשחקן הוא לא היה שם.
כאן גם מתפרקת הטענה הנוחה על עייפות. כן, הלו"ז באנגליה אכזרי, אבל לפרמייר־ליג יש יותר כסף מכל הליגות הגדולות יחד, והיא אמורה לדעת להתמודד עם זה. הבעיה היא לא כמה משחקים יש, אלא איך משתמשים במשאבים. קבוצות בונות סגלים לא מאוזנים שלא מתפקדים ברגעי האמת. זה לא חוסר אנרגיה, זה חוסר סדר.
כסף לא פותר הכל
הקבוצות האנגליות הואשמו בכך שלמרות הכסף הגדול, הכדורגל שהן משחקות פשטני, והן עוד מתבכיינות כמה קשה להן. בעוד ברצלונה שיתפה בעידן האנזי פליק 13 שחקני בית, איגור טודור מטוטנהאם מפנה את האש לשחקני הרכש ואומר ש"יש להם מנטליות של קורבנות". ריאל בעונה בינונית מינוס, והיא כבשה חמש פעמים מול סיטי של פפ גווארדיולה, שהולך ומאבד את זה מול התקשורת. "כולם רוצים לפטר אותי", אמר, והוסיף עוד משפט מרכזי: "אנחנו לא ריאל מדריד, זה לא כישלון לא לזכות בליגת האלופות כל שנה".
3 צפייה בגלריה
באנגליה אין פגרה אמיתית - והשחקנים מתקשים לעמוד בזה. ארלינג הולאנד
(צילום: Carl Recine/Getty Images)
הסיפור של סיטי גדול יותר מהדחה אחת. קבוצה ששולטת באנגליה מתקשה להתמודד עם קבוצה שיודעת לשרוד רגעים קשים. המשפט הזה של פפ מסמל את הבועה שיצרה הפרמייר־ליג. הליגה הטובה בעולם מתרכזת בעיקר בעצמה. בליגות אחרות יש פגרות אמיתיות, באנגליה אין. זה מכניס לליגה המון כסף, אבל התוצאה היא שהשחקנים הגיעו לסוף פברואר סחוטים. האינטנסיביות טובה לקהל שלפעמים מקבל שני מחזורים בשבוע, אבל השחקנים לא יכולים לעמוד בזה. הזכייה בליגת האלופות לא נחשבת למשימה עליונה כמו אצל ריאל ופ.ס.ז'. בעיני רבים, אליפות אנגליה היא התואר השני הכי יוקרתי ביבשת, אבל עם הכישלונות הללו לא בטוח שזה יחזיק.
גם מבחינה מקצועית, משהו נשחק. הליגה שהתגאתה בלחץ גבוה ובקצב בלתי נתפס הפכה זהירה יותר. פחות איבודים מתוך לחץ, פחות כאוס, יותר שליטה מלאכותית. זה צפוי, וקבוצות אירופיות כבר יודעות איך לשבור את זה. הסגנון הפך להגנתי מאי פעם, כשאותו מובילה ארסנל עם המומחיות שלה במצבים נייחים. פפ רכש בקיץ עוד שלושה בלמים. יש לו שבעה־שמונה כאלה בסגל. יש הטוענים כי בפרמייר־ליג התמכרו לרכש. זה הפתרון הכי קל ונותן גם המון דופמין לאוהדים. אבל אי־אפשר לפתור את כל הבעיות עם כסף.
זו עדיין הליגה הכי נוצצת ומשווקת בעולם. יש לה את האצטדיונים הכי יפים ואת הדשא הכי ירוק, אבל היא הפכה לכלוב של זהב. כשבאנגליה לועגים לליגות האחרות, הם שוכחים דבר אחד פשוט: האיכרים עובדים קשה, אבל בסוף הם אלו שקוצרים את התארים. הפרמייר־ליג קונה את כל חומרי הגלם הכי יקרים, רק כדי לגלות שבסוף, במטבח של ליגת האלופות, התבשיל שלה תמיד יוצא שרוף.
