אוהדי כדורגל, בהכללה גסה, הם כולם אותו דבר. כוחות זהים של מחויבות ואהבה ושנאה מניעים אותם. זה רק גורל עיוור, תוצאה של ירושה מבית או התאהבות מקרית, שמנתב אותם לקבוצות שונות, הופך אוהד הפועל לאוהד הפועל, אוהד מכבי חיפה לאוהד מכבי חיפה. הקליפה שונה באופן דרמטי, הפרי – אותו טעם.
ובכל זאת, רעיון קיומו של מכנה משותף או אינטרס קולקטיבי עומד בסתירה למהות שלהם. הרי אהדה היא מטבעה סקטוריאלית. כל המאוויים הרגשיים מופנים לקבוצה אחת והעולם מתחלק באופן נחרץ ל"אנחנו" ו"הם", ראיית עולם שלא מאפשרת חיבורים. אוהד לא אוהד רק את הקבוצה שלו. הוא גם שונא את האחרות, או לכל הפחות אדיש אליהן. על אוטוסטרדת הרגשות הזאת – אהבה לכיוון אחד, שנאה לכיוון אחר – נוסע האוהד לאורך חיים שלמים של הזדהות טוטאלית. יש אמת אחת, סובייקטיבית, וכל היתר שקר.
זו הסיבה לכך שכמעט לעולם אי-אפשר לכנס אותם תחת מטרייה אחת של אינטרס הדדי. גם אם בעיני כוחות חיצוניים – תקשורת, דעת הקהל, משטרה - הם כולם אותו דבר והיחס אליהם זהה, הם עצמם, בעיני עצמם, אינם זהים. קשה מאוד לדעת לעשות את ההפרדה בין השוני על הדשא לדמיון ביציעים.
והנה, במחזור הנוכחי, קרה דבר כמעט יוצא דופן בדברי הימים של אהדת הכדורגל בישראל, כאשר מחאת אוהדי הפועל ת"א בעקבות התנהלות המשטרה במשחק מול הפועל פ"ת – הוצאת אוהדים מהיציע בשל חולצה שלבשו ולא מצאה חן בעיני קצין משטרה אקראי – פרשה כנפיים משער חמש והרחיקה לשערים נוספים. אוהדי הפועל באר-שבע, מכבי חיפה, הפועל פ"ת ואחרים, נענו לקריאת אוהדי הפועל ת"א לשבות מעידוד למשך מספר דקות במחזור הקרוב, וזאת כמחאה על מה שהם תופסים – ולא בלי צדק – כניסיון מאורגן להילחם בתרבות האהדה. זה לא היה הקרב שלהם בשבת שעברה, אבל זה כן היה חלק מהמלחמה של כולם.
זה לא אומר שכולם הצטרפו לקמפיין. אוהדי היריבות המסורתיות – מכבי ת"א ובית"ר ירושלים – לא קפצו על העגלה. אפשר להבין מדוע, וזאת למרות שגם הם לבטח חווים על בשרם את מה שהפעם היה מנת חלקם של שנואי נפשם. כללי המשחק ברורים, וכל חצייה שלהם, אפילו למען מטרה טובה, עלולה למוטט בניין זהות שמתוחזק במסירות במשך שנים. לא חשובה רק ההזמנה – אלא מי מזמין. המסה שבכל זאת התגבשה מספיקה כדי להעביר מסר כמעט ראשוני של אחדות. עד כדי כך בוטה ומשפיל הוא היחס, שנמרים מוכנים לרבוץ עם גדיים. גם אם זה לא ישנה דבר, זה לכל הפחות מעיד על תחושת האיום. אם רק למישהו בגוף המנהל את הכדורגל הישראלי היה אכפת מהאנשים האלה, אולי זה גם היה עוזר.
