כפי שתוצאת המשחק הקודם לא שיקפה את יחסי הכוחות – ריאל הייתה טובה בהרבה מהפרש ארבע הנקודות שבו ניצחה, כך גם תוצאת המשחק אתמול לא מספרת את כל הסיפור, כי הפועל ת"א שיחקה טוב ומאוד נכון לאורך דקות ארוכות - ובכל זאת הובסה 102:75.
השינוי הגדול של דימיטריס איטודיס היה שילובו של אנטוניו בלקייני בחמישייה במקום קולין מלקולם. זה היה כמובן הימור, כי בלייקני מוביל את החמישייה השנייה ובלעדיו אין לספסל יותר מדי מה להציע (עוד נגיע לזה), אבל איטודיס החליט כנראה שלהפועל אסור ליפול לפיגור כבר בפתיחה, ולשם כך חייבים את כל שחקני ההתקפה הטובים ביחד.
מעבר לנקודות שבלייקני קלע, היו לנוכחותו בחמישייה עוד שני אפקטים. ראשית, זה מנע מוואסיליה מיציץ' להתפרע כבר בפתיחה, כי גם הוא הבין שיש לידו יצרן נקודות טוב ממנו. מעבר לכך, בלייקני הוא השומר האישי הכי זריז ואתלטי של הפועל, ולאור הפוגרום שפקונדו קמפאסו עשה בפתיחת משחק מספר 1, המטרה הייתה לבלום אותו קצת בתחילת המשחק השני. זה לא ממש עבד, אבל זה לא אומר שהרעיון לא היה טוב.
הפועל הובילה ברבע הראשון 13:19, אבל כבר אז התחילו לצוץ ההבדלים העצומים בעומק הסגל. ריאל העלתה עוד ועוד כוכבים מהספסל, והשאלה הייתה מתי ייגמר להפועל הכוח. החילופים בריאל הביאו גם לשינוי בשיטה: עם היציאה של מריו הזוניה וקמפאסו, שני שחקנים נפלאים אבל כאלה שאוהבים לזרוק שלשות, נכנסו תיאו מאלדון וטריי ליילס, שאוהבים לחפור פנימה. זה סגנון שהולם הרבה יותר את היתרונות של ריאל על הפועל - והיא סגרה את ההפרש. הספרדים הובילו 21:24 בסוף הרבע, אבל בלייקני ודן אוטורו השאירו את הפועל בתמונה והמחצית הסתיימה ביתרון מפתיע לאדומים, 40:42.
הרגע המשמעותי ביותר במחצית הזאת, לפחות בעיניי, הגיע ברבע השני. בלייקני לקח ריבאונד מתחת לסל של הפועל, מיציץ', שהיה קרוב אליו, הושיט ידיים קדימה בציפייה לקבל מסירה, בלייקני מסר את הכדור מעליו - אל אלייז'ה בראיינט. אין מסר ברור יותר: לא סומך על קבלת ההחלטות שלך. זה הוכיח שלא רק לקהל נמאס ממיציץ' ומניסיונותיו העקרים להציל את המולדת - גם לחבריו נמאס. וכשזה המצב, צריך לעשות טוב טוב חושבים לקראת העונה הבאה.
במחצית השנייה הפועל הלכה והתפוררה. אפשר להתחיל ולהסביר את זה בסיבות המובנות מאליהן. גם ללא אדי טבארס הפצוע, לספרדים יש הרבה יותר עומק. הם שיתפו 11 שחקנים לפני שהמשחק הפך לגארבג' טיים, הפועל שיתפה תשעה. זה הבדל אדיר, בעיקר משום שהפועל נשענת על תפוקה של מעט מאוד שחקנים ואצל הספרדים כמעט כל אחד יכול לעשות סל. רק אוטורו, בראיינט וכריס ג'ונס קלעו בספרות כפולות בהפועל. בלייקני קלע 9, אבל הוא כמובן סקורר ראשי. זה אומר ארבעה שחקנים שעול ייצור הנקודות מוטל עליהם, לצד מיציץ' המאוד לא יציב שסיים עם 4 בלבד. בריאל היו חמישה שחקנים שקלעו בספרות כפולות. זה אומר שהצורך מכל אחד מהם להתעלות בכל רגע נתון היה קטן יותר.
גם מספר הדקות מבהיר את התמונה: בריאל, קמפאסו שיחק הכי הרבה - פחות מ-26 דקות. בהפועל היו ארבעה שחקנים ששיחקו יותר ממנו. וכך, כשלשחקנים המובילים של הקבוצה מישראל נגמר האוויר, אלה מספרד רק התחממו, הגבירו את האינטנסיביות ההגנתית ורצו בקלילות בהתקפה.
אז נכון, לריאל יש סגל הרבה יותר מאוזן. הפועל צריכה להתחזק בעונה הבאה בעמדה מספר 4 והיא גם צריכה גארד מאוד זריז שיוכל לשמור על שחקנים כמו קמפאסו, מייק ג'יימס, ז'אן מונטרו ודומיהם. אבל יש כאן נקודה שמצריכה מחשבה מעמיקה יותר.
ההחלטה לשחק עם רוטציה קצרה בהרבה מזו של ריאל זו כבר בחירה של מאמן. לא בטוח שסרחיו יול בגילו הנוכחי יותר טוב, למשל, מליוואי רנדולף. אבל בעוד שסרג'יו סקאריולו השתמש בו, דבר שאפשר לאחרים לנוח, איטודיס התעלם מרנדולף, ומעוד שחקנים שישבו על הספסל.
4 צפייה בגלריה
בהפועל ת"א יש ארבעה שחקנים שעול ייצור הנקודות מוטל עליהם. אלייז'ה בראיינט
(צילום: הפועל "IBI" תל אביב)
כשקמפאסו הוא השחקן הבולט של ריאל כבר שני משחקים, לא היה אולי כדאי לנסות מולו סוג אחר של הגנה מזה שמציגים השחקנים הכבדים יותר ולהציב עליו את ים מדר (הוא ורנדולף נכנסו רק חמש דקות לסיום, כשהמשחק כבר היה עמוק בגארבג' טיים)? האם לג'ונתן מוטלי לא הגיע אפילו ניסיון מול אלכס לן, שאינו מהזריזים בעולם, ביום כה גרוע של טאי אודיאסי, או סתם כדי לתת עוד מנוחה לאוטורו?
אז אפשר להגיד שהלקח לעונה הבאה הוא שצריך לתת למאמן הרבה יותר שחקנים שהוא סומך עליהם כבר מתחילת העונה (רנדולף וקסלר אדוארדס הגיעו בשלבים מאוחרים). אבל זה גם אולי מעלה תהייה לגבי איטודיס. ריאל מוכיחה שאפשר לתת דקות משמעותיות גם לעשרה או 11 שחקנים בכל משחק. איטודיס "שרף" שורה של שחקנים לאורך העונה הזאת. עשה עליהם חרם של ממש.
תומר גינת לא קיבל כמעט קרדיט למרות שהיה מצוין בכל פעם ששיחק. מדר, שז'ליקו אוברדוביץ' הגדול דווקא מצא דרך לתת לו הרבה דקות, יובש. נכון, מדר עשה שטויות בחלק מהמשחקים שבהם שותף אחרי הפציעה, בגלל להיטות יתר להוכיח את עצמו, אבל תפקיד של מאמן הוא לכוון אותך, להפיק ממך את המקסימום, לא לחסל אותך.
ומוטלי? נראה שכוכב העונה שעברה, שחקן שיש לו כמה מגרעות אבל המון יתרונות, הפך לקורבן של אי ההסכמות בין ההנהלה, שרצתה שיישאר, לבין המאמן, שלא רצה שיוחתם עדיין על הארכת חוזה. רגע פרסום המחלוקת בין הצדדים היה בדיוק הרגע שבו הוא הפסיק לקבל דקות.
ומאחר שגם אדוארדס ורנדולף לא ממש שולבו ברוטציה, זה השאיר את הפועל עם ספסל שהוא תיאורטית מוכשר ובפועל מצומק ועגמומי. לא מדובר רק בבעיה מקצועית. קבוצה גדולה באמת היא כזאת שבה כל אחד יודע שיכול להיות בכל משחק רגע נתון שבו יקראו לו לדגל והוא יצטרך לתרום. זה משאיר אצל כולם להט, תחרותיות, אווירה בריאה של ביחד. כששליש מהשחקנים ממורמרים כי לא סומכים עליהם, ומדובר בשחקנים עם קבלות – קשה להיות קבוצה גדולה באמת. זה לייצר לעצמך תקרת זכוכית במקום שבו הגבול היה יכול להיות גבוה יותר, גם אם לא בשמיים. חבל.
שיהיה ברור: אני לא נכנס פה לשאלה אם חשוב או לא לשלב ישראלים – כמדיניות או במטרה להכניס אותם לכושר למען הליגה. לצורך הדיון הספציפי הזה, דין מדר כדין מוטלי. אבל בשורה התחתונה, יש תחושה שאיטודיס, למרות שהוביל את הפועל להישג כביר של כניסה לשש הראשונות וזו כוכבית גדולה על כל ביקורת שמישהו מעביר עליו, לא הוציא מהסגל שלו את כל מה שאפשר היה. הפועל תסיים את עונת היורוליג כקבוצה גאה, אבל לא שמחה. אם היא שואפת להמשכיות במעמדים האלה, זה נושא שהיא צריכה לטפל בו כבר בשנה הבאה.
