יש רגעים בספורט שמרגישים כמו פתיחת פרק חדש - נקודת מפנה כזו שמסמנת את דור העתיד. כזה הוא כנראה הסיפור של דיוויין איהמה, ילד בן 15 מאוקספורד שבאנגליה שכבר כעת זוכה לכינוי "הברק" - אתם בטח מבינים גם למה.
איהמה מושך תשומת לב בינלאומית לאחר ששבר שיאי גילאים של לא אחר מאשר יוסיין בולט ואף השאיר מאחוריו - לפחות מבחינת התוצאות - יהלומים צעירים כמו גוט גוט. בגיל שבו רוב בני גילו עסוקים במשחקי מחשב או בחוגים אחרי בית הספר, איהמה, תלמיד כיתה ט', עוצר שעונים על זמני על-אנושיים של 10.30 שניות ב-100 מטר ו-21.63 שניות ב-200 מטר - תוצאות שממקמות אותו ברשימת הגדולים ביותר שידעה האתלטיקה לספורטאים בגילאי נערים ונוער.
כדי להבין את גודל ההישג, צריך להציב אותו בפרספקטיבה היסטורית: בגיל 15, יוסיין בולט רשם 10.57 שניות ב-100 מטר, ואילו גוט גוט האוסטרלי, שנחשב בעצמו ל"דבר הגדול הבא" באתלטיקה העולמית, עמד על אותו זמן בדיוק. איהמה, לעומתם, כבר חתך יותר מרבע שנייה - פער עצום ברמות האלה. אפילו נואה ליילס, אלוף העולם והאולימפי, היה רחוק ממנו בשנייה שלמה באותו גיל (!). המשמעות ברורה: מדובר בכישרון יוצא דופן שיכול, אם רק ימשיך להתפתח, לשנות את פני ריצות הספרינט העולמיות בעשור הקרוב.
"אם הוא לא עושה שיעורי בית - אין אימון"
ההצלחה של דיוויין לא הגיעה משום מקום. הוא גדל בבית שבו ספורט הוא חלק מה-DNA. שני הוריו, אינוסנט ונקירוקה, היו בעצמם אצנים בינלאומיים בנבחרת ניגריה, והאמינו ביכולותיו עוד לפני שראה אור יום. נקירוקה, שמשמשת כיום כמאמנת האישית שלו, מספרת בחיוך: "ידעתי כבר כשהייתי בהריון. הוא לא הפסיק לבעוט בבטן. כשהגיע לבית הספר היסודי, ראינו שיש לנו אוצר בידיים". העובדה ששניהם באים מרקע ספורטיבי העניקה לו לא רק את הגנטיקה המתאימה, אלא גם את המשמעת והמסגרת הנכונה.
צפו באיהמה חורך את המסלול
המשמעת הזו מתבטאת היטב גם בחיי היומיום שלו. נקירוקה, ששירתה עשור בצבא הבריטי, לא מהססת להציב גבולות ברורים: "הוא אוהב לרוץ, אבל אם הוא לא עושה שיעורי בית - אין אימון. זה הכלל. אצלנו בבית תמיד אומרים: 'No pain, no gain' - אין הצלחה בלי מאמץ". המילים האלו אולי נשמעות קשוחות, אבל הן בדיוק מה שמאפשר לאיהמה לשמור על איזון בין החלומות הספורטיבים לחיים האמיתיים.
הפריצה הגדולה שלו - עד כמה שזה יישמע מצחיק להגיד - הגיעה כבר לפני שנתיים, כשהצליח לראשונה לרדת מגבול 11 השניות בריצת 100 מטר - הישג יוצא דופן לגיל 13. מאז, הוא פשוט לא מפסיק להשתפר. השנה שבר גם את שיא העולם לגילאי 15 בריצת 60 מטר באולם, עם זמן של 6.71 שניות - תוצאה שעמדה בעינה מאז 2002. השיא הזה, אולי אפילו יותר מהתוצאות ב-100 וב-200 מטר, חיזק את המוניטין שלו כאחד המהירים ביותר שהספורט ידע בגיל כה צעיר.
בעקבות גל ההצלחות, דיוויין לא ממש צנוע אם נודה על האמת. בראיון ל-BBC בקיץ האחרון אמר: "אני רואה את עצמי עם תואר אולימפי גם בריצה ל-100 מטר וגם ב-200. אני מאמין שזה יקרה". הצהרה שכזו, בגיל 15 בלבד, נשמעת אולי יומרנית, אך כשמביטים במספרים - היא לא מופרכת. אם לא ייפצע וימשיך להתפתח בקצב הנוכחי, לא מן הנמנע שנראה אותו כבר באולימפיאדת לוס אנג’לס 2028, בגיל 18 בלבד.
כינויו - "הברק", כמו שהבנתם, אינו מקרי. כמו בולט לפניו, איהמה מפגין סגנון ריצה משוחרר, מלא ביטחון, כזה שנותן תחושה שהכוח עדיין לא מומש במלואו. אך בשונה מהאגדה מג'מייקה, הוא גם נהנה ממשמעת אירופאית קשוחה וממערכת תמיכה משפחתית שלא מאפשרת לו לאבד מיקוד. "אמא שלי תמיד מזכירה לי: תתמקד במטרה אחת עיקרית", הוא אומר. "אני רק רוצה לרוץ, להתחרות, ולראות עד לאן זה יכול להגיע".
החבילה השלמה
כמו כל סיפור ספורט גדול, גם כאן יש צד אנושי שמאיר את הדמות הצעירה. איהמה עצמו מודה כי לא כל מסלול הריצה מלהיב אותו. כשהיה קטן, נאלץ להתמודד עם ריצות ארוכות יותר בבית הספר - חוויה שלא אהב כלל. "שנאתי את ה-600 מטר", סיפר, "אפילו בכיתי לפעמים". דווקא מתוך החוויה הזו, גילה שהאהבה האמיתית שלו נמצאת במרחקים הקצרים.
בקהילת האתלטיקה הבריטית כבר מתייחסים אליו כתקווה הגדולה של הדור הבא, לא רק בזכות התוצאות אלא גם בגלל האופי. המאמנים מציינים את נחישותו, את הרצון ללמוד ואת היכולת לשלב בין רצינות לבין שמחת חיים. מבחינתם, הוא אינו רק עוד נער מהיר, אלא חבילה שלמה - ספורטאי עם גנטיקה נדירה, משמעת ברזל ותמיכה בלתי מתפשרת מהבית.
אבל אולי הדבר המרגש ביותר בסיפורו של איהמה הוא שהוא רק בתחילתו. בעוד גוט גוט בן ה-17 כבר התחרה באליפות העולם ונמצא תחת אור הזרקורים, דיוויין עדיין בונה את דרכו באיטיות - בלי למהר, אבל גם בלי לעצור. הדרך לאולימפיאדה עוד ארוכה, והעולם ילמד להכיר את שמו לא רק כהבטחה אלא גם כאלוף בפועל.
פורסם לראשונה: 09:39, 04.10.25
