השנתיים החולפות שעברו על שיינא וספי (24), גולשת הסקי שתייצג את ישראל במשחקי החורף הפראלימפיים באיטליה (ייפתחו ב־6 במארס), הרגישו לה כמו תקופת חיים שלמה, לדבריה. טראומת 7 באוקטובר השפיעה בין היתר על התחרויות שלה, היא איבדה את בן דודה שנהרג בעזה, וגם את סבתה – ואז הגיעה פציעה משמעותית. וספי, שאיבדה את רגלה בתאונת דרכים בגיל שלוש, הבינה שהדרך הטובה ביותר להגיע לאירוע השיא במילאנו־קורטינה היא להתרחק.
ובתאילנד, שם עברה את טיפולי הפיזיותרפיה שהחזירו אותה אל המסלול, תרתי משמע, היא הצליחה לעכל את כל מה שעברה. בזכות פסק הזמן, היא מוכנה לצאת שוב לייצג את ישראל. "היה קשה לי גם ככה לעזוב הכל בארץ ולהמשיך להתאמן בחו"ל", היא משחזרת, "הייתי צריכה לעשות הפרדה, והרגיש שהספורט התגמד ביחס למה שקורה בישראל ואצלי במשפחה, שיש לי בני דודים שנלחמים. הייתי צריכה לאסוף כוחות, למצוא תחושת שליחות שתיתן לי משמעות גדולה".
דרך מלאה קשיים
לא רק שווספי תהיה הנציגה הישראלית היחידה באיטליה, אלא שהיא הישראלית היחידה, גבר או אישה, שייצגה אי־פעם את המדינה במשחקי החורף הפראלימפיים, אחרי שעשתה היסטוריה בבייג'ינג 2022. שיינא ("יפה" ביידיש, שם שבחרו הוריה החב"דניקים) שומרת המצוות סיימה במקום ה־15 בסקי הלפיני, אבל נאלצה לוותר על תחרות הסלאלום מאחר ששינוי בלו"ז הזיז אותה לשבת.
הפעם, זה יהיה הרבה יותר מספורט: "אני רוצה לשים את דגל ישראל בכל מקום שאני יכולה, למרות שהיה המון חשש בהתחלה בגלל האנטישמיות. ביקשו ממני להסתיר את הדגל, וזה מאוד קשה, גם אם זה רק במקומות מסוימים או רק לתקופות מסוימות. זה היה אחד מאותם אתגרים שהתמודדתי איתם ממש בתחילת המלחמה, כשהתאמנתי בארה"ב. ואז התבשרתי על בן דודי, ארנון בנבניסטי וספי ז"ל, שנהרג ב־20 בנובמבר 2023. אני בדיוק מסיימת עכשיו ביקור בישראל שהמטרה שלו הייתה האזכרה. הוא לחם בסיירת גבעתי, נהרג בגיל 26. שאבתי כוחות מתעצומות הנפש שלו, ששמעתי מסיפורים עליו, אליי לספורט. גם הוא היה ספורטאי".
באיזה ענף?
"רכיבה על סוסים. אני לוקחת איתי היום הרבה תכונות אופי שלו. אנחנו דור שלישי של שכול, סבא שלי, יואב וספי ז"ל, נהרג במלחמת יום הכיפורים, ודודו של ארנון, שעל שמו הוא נקרא, נפל במלחמת לבנון הראשונה. היה קשה בפני עצמו לבשר לסבתא ולדודה שלי, שלא יתמוטטו".
הספקת להגיע להלוויה?
"לא. התקשרו אליי משם בשיחת וידיאו. התחברתי לוויי־פיי בטיסה ועצרתי את הבכי. ישבתי בין שני נוסעים שהרגישו אי־נוחות מהמצב, כאילו הם כאבו את הכאב שלי. אחרי השבעה החלטתי לחזור להתאמן, כי זה מי שהיה ארנון. הוא דחף למצוינות. יש לו משפט שהלך איתי לאורך כל התקופה הזאת: 'מה שבא בקלות הולך בקלות. כל דבר צריך התמדה, עבודה קשה וזה פשוט משתלם בסוף. מי שמתמיד, עובד קשה ולא מוותר מקבל תוצאות'. מתוך השבעה הזאת מצאתי המון כוחות לחזור, והעונה התרוממה מאוד טוב".
4 צפייה בגלריה
"מטורף שבכלל השגתי קריטריון למרות כל מה שעברתי"
(צילום: Alexander Hassenstein/Getty Images)
כמו המקום הרביעי בגביע העולם.
"כמה מאיות הפרידו ביני ובין הפודיום. אחרי התחרות הזאת חזרתי להתאמן, ובינואר נפלתי במהירות של 120 קמ"ש וקרעתי את הרצועה בברך. העונה שלי הושבתה. חזרתי לארץ, והפעם הייתי צריכה להתמודד עם האובדן של סבתא שלי, שנפטרה חודש אחרי הפציעה. היה לה צער מאוד גדול על ארנון ז"ל, והיא חלתה. היינו מאוד קרובות. מאוד".
איך זה בא לידי ביטוי?
"גרתי אצלה בשש השנים האחרונות ביסוד המעלה. כל יציאה לתחרות וחזרה ממנה זה מהבית שלה, הכל עבר דרכה ואיתה. היא באה לתחרויות, החלום שלה היה להיות איתי במשחקים הפראלימפיים. הפציעה נתנה לי את החודש האחרון בחייה, להיות איתה, זאת מתנה מאוד גדולה. זה היה משבר מאוד גדול בשבילי להכיל עוד אובדן קרוב, בזמן שגם עברתי פציעה בזמן קריטי להכנות.
"לא עברתי ניתוח, הוחלט שאעשה שיקום, וחיפשתי פיזיותרפיסט בתאילנד. אחרי השבעה טסתי לשם. היה קשה מדי להיות בבית של סבתא, זה לשים את האובדן מול הפנים. התקופה בתאילנד הייתה בין שקט נפשי, בריחה והתמקדות בשיקום כדי לחזור בגרסה הכי טובה שלי".
וספי מרגישה שהפכה לספורטאית טובה יותר מאז בייג'ינג: "אדע מה לעשות אם היום הזה לא יחייך אליי. הספורט התערבב עם החיים באובדן שלי, וזה עזר לי מקצועית, לדעת להיות חזקה מאוד מנטלית בתחרויות, לקחת את הלחץ בפרופורציות".
מה ההבדל המקצועי הבולט?
"ב־2022 סל הכלים שלי היה מאוד מצומצם, המטרה שם הייתה להניף את הדגל. מאז עשיתי קפיצת מדרגה משמעותית. אנחנו לא מדינת חורף, ולכן אני מופתעת מההישגים אליהם הגעתי. אני מצליחה להדביק את הפער, להוכיח שגם אני על ההר".
מה את מצפה להשיג באיטליה?
"מטורף שבכלל השגתי קריטריון למרות כל מה שעברתי. דרך עמותת 'פאונדיישן' הגעתי לסקי, ובלעדיהם ובלי המשפחה שדחפה אותי גם כשהייתי לבד בחו"ל, לא הייתי מגיעה לנקודה הזאת בכלל. אני רוצה להגיע הכי גבוה, להביא לידי ביטוי את השנים האלה, וכשאעשה זאת - אני מאמינה שהשמיים הם הגבול".
מעריצה את הפצועים
כאמור, הדת היא חלק גדול מחייה של וספי. עם זאת, ולמרות שהיא גולשת עם חצאית, היא לא מגדירה את עצמה כחרדית: "אני רואה את עצמי כיהודייה יראת שמיים, מאוד מאמינה, יודעת שחלק בלתי נפרד מהדרך שלי היא מהקדוש ברוך הוא שמלווה אותי, בתי החב"ד בעולם", היא מסבירה. "אני שם בשבתות, חגים, אוכל כשר, עברית. גם אם היית שואלת אותי לפני ארבע שנים על המילה 'חרדית', זאת לא הייתה ההגדרה".
את הראשונה שגולשת עם חצאית.
"זה תואר שאני מאוד גאה בו. זה גם מסר לבנות מהעולם הזה שהכל אפשרי, שעולם הקודש נכנס לתוך הספורט וזאת לא סתירה. עמדתי על הערכים, האמונה והעקרונות שלי".
שמירת השבת מנעה ממך להתחרות במקצה במשחקים הקודמים.
"אני רוצה להאמין שלא אצטרך לעמוד בניסיון הזה שוב. היו תחרויות שיועדו לשבת ונדחו, הקב"ה דחה אותן, אין לי דרך אחרת להסביר את זה. שבת היא חלק מהגאווה היהודית שלי. המאמן שלי נוצרי מאמין, והוא מכבד את הדת. גם הספונסרים שלי, ההתאחדות לספורט נכים, הוועד הפראלימפי ושבט פאונדיישן, שכולם תומכים בי, מתחשבים ועומדים מאחוריי".
לוחמים רבים איבדו רגליים בחרבות ברזל.
"פגשתי פצועים ואני מעריצה אותם. הם פייטרים, ואם הם רואים אותי ככה וזה ייתן להם כוח - אני עושה את השליחות שלי".
פורסם לראשונה: 01:30, 03.12.25
