זה קורה כמעט כל שנה. העונה הרגילה של ה־NBA מצדיקה את כל הביקורות של ההייטרים, ואז מגיע הפלייאוף, והוא נפלא ופנטסטי וכדורסל מעולם אחר כמו בסלוגנים, וכולם שוכחים מהעונה הרגילה. הפלייאוף שייצא לדרך מחר כנראה לא יהיה שונה, אבל הוא כן יצטרך להשכיח עונה סדירה מהרעות בשנים האחרונות. פה ושם היו משחקים גדולים, אפשר לספור אותם על אצבעות שתי הידיים, אבל הרוב המכריע של העונה נתן הרגשה של גארבג'־טיים אחד גדול.
לפחות שמונה קבוצות ניהלו מרוץ לתחתית, שאם לא היה כל כך מביך, אפשר היה לצחוק ממנו. הפציעות הבהירו שוב שהעונה חייבת להתקצר. המשחקים עצמם היו ארוכים מתמיד. קבוצות הלכו לזרוק כמעט 4,500 פעמים יותר מהעונשין (57,768) בהשוואה לעונה שעברה. מחזור הסיום היה כתם של ממש על המותג שכל כך מקודש לאדם סילבר, ואפילו מלחמת הגוג ומגוג שהובטחה במערב לא בדיוק קרתה. נכון שנרשמה נסיקה ברייטינג - תוצאה של הסכם שידורים מעולה שהפך יותר משחקים נגישים לקהל שמשלם לסטרימרים - אבל בסך הכל העונה נראתה כמו צ'ונסי בילאפס אחרי שנעצר (תודו שלא זכרתם שזה קרה העונה).
3 צפייה בגלריה
אחרי עונה סדירה רעה, הגיע הזמן לדבר האמיתי. ניקולה יוקיץ' מול שיי גילג'ס-אלכסנדר
(צילום: AP Photo/Nate Billings)
מאידך, הליגה ממשיכה להיות שוויונית, לא צפויה, ומהבחינה הזו מרגשת. שלוש קבוצות מגיעות לפלייאוף אחרי שניצחו ביותר מ־60 משחקים: אוקלהומה סיטי ת'אנדר, דטרויט פיסטונס וסן־אנטוניו ספרס. אין אדם אחד בעולם שלפני שלוש שנים היה מאמין שזה יקרה, והיו עוד דברים טובים שבתחילת העונה לא חשבנו שיקרו.
למשל, בוסטון הפכה עונה בה הייתה אמורה להעביר את הזמן כדי לפנות מקום לעוד זמן, לעונה בה היא קונטנדרית לעוד אליפות. דטרויט שלטה במזרח מתחילת העונה ועד סופה, אטלנטה הייתה חתיכת הפתעה, שארלוט הביאה רעננות, ובכלל המזרח היה הרבה יותר תחרותי מהצפוי. בצד השני לברון ג'יימס קיבל בשקט ואלגנטיות מפתיעים את תפקיד השוליה, ובגלל זה הלייקרס נראו כל כך טוב עד הפציעה הכמעט צפויה של לוקה דונצ'יץ'. וסן־אנטוניו כמובן. אף אחד לא חשב שהספרס יהיו כאלה. טובים, כן; בפלייאוף, כנראה כן; מקום שני במערב עם 63 ניצחונות והכדורסל הכי מלהיב בליגה - איש לא ראה את זה בא.
הקבוצה הכי טובה – ומלוכלכת
מה שמביא אותנו לפלייאוף ולתהייה אם הספרס הללו אכן קונטנדרים לאליפות. התשובה היא בוודאי. יש להם חמישייה וספסל מצוינים והם חסרי פחד. ויקטור וומבניאמה לא רק נראה עוד יותר טוב מההייפ שליווה את הגעתו לליגה, הוא גם הדבר הכי טוב שקרה לליגה בארה"ב מאז הציל שוהיי אוטאני את הבייסבול. זכייה שלו באליפות כבר בגיל 22 תשנה מיידית את ההיסטוריה של המשחק.
כדי שזה יקרה, יצטרכו הספרס לעשות את הדרך הקשה ביותר ולעבור גם את פורטלנד ודני אבדיה, גם את דנבר וגם את אוקלהומה סיטי, רק כדי להגיע לגמר הפלייאוף. הסיבות שבגללן זה אולי לא יקרה הן חוסר ניסיון וניקולה יוקיץ'. הספרס שלטו העונה במשחקים נגד הת'אנדר, יש להם מאץ'־אפ מצוין מולם והם יכולים לעבור אותם. יוקיץ' זה סיפור אחר. אם בהרכב מלא, לדנבר יש את ההתקפה הטובה ביותר בליגה, ניסיון עצום ואת השחקן הכי טוב בעולם, ואם תחליט לשחק קצת הגנה, אבוי למי שיעמוד בדרך.
3 צפייה בגלריה
הדרך הקשה ביותר לגמר הפלייאוף. וומבי וסן אנטוניו
(צילום: Ronald Cortes / GETTY IMAGES NORTH AMERICA / AFP)
3 צפייה בגלריה
קיבל בצורה מופתית את תפקיד השוליה. לברון
(צילום: Sean M. Haffey / GETTY IMAGES NORTH AMERICA / AFP)
יכול להיות שכל אלה סתם ניסיונות שכנוע עצמי כדי להימנע מלהודות באמת המרה - הת'אנדר לא רק הכי טובים, הם הכי טובים בבירור. אבל הם גם קבוצה שמשחקת מלוכלך, הכוכב הוא סוחר קליעות עונשין ואף אחד מחוץ לאוקלהומה לא אוהב אותם. הת'אנדר מזינים את עצמם עם האנטי הגורף כלפיהם מחוף לחוף, מה שהופך אליפות נוספת שלהם גם מאוד סבירה וגם די בלתי נסבלת למחשבה.
לכל מי שזילזל במזרח
ההנחה בתחילת העונה הייתה שמי שתשרוד את משחקי הרעב במערב תזכה באליפות, אבל ההנחה הזו לא לקחה בחשבון את החזרה של ג'ייסון טייטום שנראית קצת כמו משהו שעשתה בינה מלאכותית, ולא נתנה מספיק קרדיט לג'יילן בראון והמאמן ג'ו מאזולה. הסלטיקס צריכים להגיע לגמר, אבל זה לא יהיה קל. המזרח היה העונה טוב יותר מהצפוי. הפיסטונס הם קבוצה טובה באמת עם אולם ביתי מאוד שמרחפות בו הרוחות של ביל ליימביר ואייזיאה תומאס. הם לא ילכו הביתה לפני שיקחו למישהו אוזן וקרסול. גם ניו־יורק הניקס לא ילכו הביתה לפני שג'וש הארט יקיא על המגרש, אבל זה לא יעזור להם. הם לא מספיק טובים.
מי תהיה האחרונה שתעמוד על הרגליים ביוני? ההיגיון אומר אוקלהומה סיטי, הליגה והרומנטיקה רוצות סן־אנטוניו, הלב מייחל לעוד אליפות ליוקיץ' - שאמנם לא יזכה ב־MVP אבל כולם יודעים שהוא ה־MVP - ובשיפולי הבטן יש הרגשה שזו בכלל תהיה בוסטון. יהיו דרמות, יהיו טרגדיות ובסוף יהיה התואר הכי קשה להשגה בליגות המקצועניות בארה"ב. מגיע לנו פלייאוף בלתי נשכח.
