כשליונל סקאלוני נכנס לחדר מסיבת העיתונאים הסמוך לדשא באצטדיון אטלנטה, בו רק כמה דקות לפני כן הושלם אחד המהפכים הגדולים בתולדות המונדיאל ואוהדי ארגנטינה המשיכו לחגוג עם השחקנים שלהם, המאמן אמר בלי לחשוב פעמיים: "לאו מסי הוא השחקן הטוב בהיסטוריה, מה עוד צריך להוכיח?"
ייתכן מאוד כי בעוד 48 שעות מסי ייתן את החותמת הסופית לכך, עבור מי שעוד התלבט, אם ארגנטינה שלו תזכה בגביע עולם שני ברציפות על חשבון ספרד. אבל האם זכייה באמת נחוצה בשביל להכתיר אותו? גמר מונדיאל שלישי, אליו דחף את נבחרתו עם שני בישולים מאוחרים ב־1:2 המדהים על אנגליה שיאפשר לאלופת העולם לנסות להגן על תארה. גם אם מאזן סיום הקריירה שלו יעמוד על שני הפסדים במעמד מול גביע אחד, החשיבות שלו בהגעה אליהם היא חסרת תקדים.
"אחרי שהשווינו, הרגשנו שהאנגלים לא רוצים את זה יותר", חגג מסי במיקס זון, אחרי המפגש הראשון שלו עם נבחרת שלושת האריות. "בעזרת הקהל, הבנו שאנחנו צריכים לנצח לפני ההארכה. לנצח את אנגליה בגלל העבר, הפוליטיקה, זה תמיד מיוחד יותר, היו פה הרבה אמוציות. זה אחד הניצחונות הגדולים של ארגנטינה".
איך אומרים מסי בסינית
התמונות על המגרש הוסיפו עוד נצנצים זוהרים להילה של מסי. אלו לא רק האוהדים שסוגדים לו: אנסו פרננדס הניף אותו על הכתפיים, נהואל מולינה הביט עליו בעיניים משתאות, לאוטרו מרטינס התייפח על כתפיו ("תמיד חלמתי להבקיע שער כזה"). והוא בקצב משלו בזמן שחבריו באטרף חסר מעצורים. קצת ישיבה על הדשא, סיבוב ניצחון מאושר שהזכיר את הדרך שבה הוא מתהלך במהלך משחקים, פה ושם חיוכים לפני שהוא חזר לעולם משלו.
התמונות על המגרש הוסיפו עוד נצנצים זוהרים להילה של מסי
(צילום: IMAGN IMAGES via Reuters/Brett Davis)
הקהל של ארגנטינה הוא המרגש ביותר במונדיאל. השירים, התשוקה, האזכור של דייגו מראדונה בכל מקום, הדגלים, תרבות העידוד. שבע הדקות מול אנגליה שייכנסו להיכל התהילה של הנבחרת הובילו לרעידת אדמה מקומית באטלנטה. הם לא עצרו לרגע גם בפיגור, ולוסיאנו שהגיע מבואנוס איירס הסביר בסיום: "מאז המונדיאל הקודם חסכתי כסף כדי להיות חלק מהמסע הזה. חשוב לכולנו שהאלוהים שלנו יסיים את הקריירה עם עוד גביע, ועכשיו אנחנו במרחק משחק אחד מכך. אי־אפשר להתעסק עם הלב של ארגנטינה. השחקנים שלנו עלו כמו קמיקזות, נתנו מכות כמו בקרב רחוב. הכל בשביל מסי".
גם ברכבת שמחברת את קצוות אטלנטה האוהדים לא הפסיקו לשיר. מראדונה ומסי, מסי ומראדונה – רק שכל האוהדים הנוכחים, כולל המקומיים ואורחים ממדינות אחרות, לבשו אך ורק מסי. השילוב של המותג שלו יחד ההצלחה של ארגנטינה יצר טרנד עולמי. ז'אנג הסיני, שלמד את השירים הארגנטינאים תחת הגשם בג'ורג'יה, היה נלהב במיוחד: "מסי הוא הגדול מכולם, לקח על עצמו את המשחק עם שני בישולים וניצח. בראשון זה ספרד מול כל העולם". גיירמו, שהגיע מרוסאריו, אמר לי: "זו נבחרת שלא הייתה בארגנטינה, מסי זה מראדונה ומסביבו יש חבורת לוחמים שעושים הכל בשבילו ובלי אגו". המונים מהאוהדים האלה המשיכו איתי לניו־יורק, ומילאו במהירות את טיימס סקוור.
המעיל של מיליי
השדרים הארגנטינאים הם סיפור בפני עצמו. הם התחרו ביניהם בקרב של מי יצליח לקחת יותר אוויר ולשחרר את השאגה הארוכה ביותר בשערים, והתרגשו בעצמם כמו ילדים מההישג. הכתב דייגו מטיס מ"אולה" אמר: "בגיל 39, מסי לוקח מדינה של 46 מיליון על הכתפיים שלו". פרננדו מה"אתלטיק" המשיך: "זה אחד הניצחונות הכי מרגשים אי פעם עבור ארגנטינה. פוקלנד, דייגו, מסי ואנגליה – אין שילוב יותר גדול מזה. זכינו שלוש פעמים במונדיאל, אבל הנבחרת הזו היא הכי מרגשת שיש, לב ונשמה שאין בשום מקום. בטח לא בברזיל", הוא סיכם עם עקיצה.
ארגנטינה היא נבחרת של איש אחד. האחרים הם שומרי ראש שמכניסים מרפק או כתף למי שרק מתקרב אליו. אבל היא נבחרת גאה, לא רכה כמו אנגליה שלא קיבלה את המנהיג שלה, הארי קיין, ברבע ובחצי הגמר. האנגלים לא הציגו תשוקה אמיתית, ממש כמו פורטוגל וברזיל שהודחו מוקדם בשמינית הגמר. הבריונים של מסי מול העדינים של קיין עשו את ההבדל בין עוד ארבע שנים ללא תואר עולמי לבין מדינה חמה שעלתה לעוד גמר.
מי שעוד עזר ויעזור הוא נשיא ארגנטינה חאבייר מיליי, שהודיע כי לא יגיע לגמר כדי להמשיך במה שעשה עד כה – צפייה בכל המשחקים ממשכנו בשכונת אוליבוס בבואנוס, לבוש באותו מעיל של חברת נפט מקומית: "אני מזיע הרבה, אבל ספגנו שער בפעם היחידה שהורדתי אותו".
"ראיתי דם על הדשא", הכריז סקאלוני, שנראה רגוע מאוד ולא נתן לרגשות להשתלט עליו. כמו שמסי קיבע את מעמדו כגדול שחקני ארגנטינה בכל הזמנים (ובעצם, גדול הכדורגלנים נקודה), הוא עצמו קרוב מאוד למעמד המאמן הגדול בתולדות ארגנטינה. רק עוד ניצחון אחד.
