הפרק החדש של MatchUp – הפודקאסט של פיני גרשון ואהרל'ה ויסברג
אין כמו בבית, אפילו אם זה רק קרוב לבית: הפועל ת"א המשיכה אתמול (שלישי) במסע היורוליג החלומי שלה עם ניצחון על הכוכב האדום בלגרד 78:84 במשחק שנערך בפיס ארנה בירושלים.
זה היה ניצחון חשוב מאוד כי הכוכב האדום קבוצה נהדרת, עם מאפיינים שדומים להפועל, והיא כנראה תרוץ חזק עד סוף העונה. לטעמי, הקו האחורי של קודי מקינטייר-מילר וג'ארד באטלר הוא אולי הטוב באירופה כיום, ואחד הטובים ביותר שהיו ביבשת הרבה שנים. זה היה קרב אדיר מול הקו האחורי של הפועל, שגם הוא החלק החזק בקבוצה, והאדומים הצליחו לנצח בזכות התעלות בדקות האחרונות של אנטוניו בלייקני, כריס ג'ונס וכמובן אלייז'ה בראיינט, שהיה נפלא לאורך כל המשחק והוכיח שוב שההתעקשות עליו הייתה נכונה.
למרות הניצחון היפה, יש כמה דברים שצריכים להדליק אור אדום אצל הצוות המקצועי של הפועל. בראש ובראשונה, היכולת הירודה של ואסיליה מיציץ'. האיש שאמור היה להיות הכוכב הגדול של הקבוצה לא יציב מתחילת העונה, אבל הדקות שבהן הוא ממש טוב הולכות ומתמעטות ממשחק למשחק. כבר כמה משחקים הוא לא נמצא במגרש בדקות האחרונות והוא נראה כבוי וחסר ביטחון. הפועל מסתדרת בינתיים, אבל מול היריבות הגדולות באמת היא תהיה חייבת אותו חד. מחר, ביוון, מול יריבה מהטופ של היורוליג כמו פנאתינייקוס, אפשר יהיה לגלות עד כמה הדבר פוגע בהפועל, או שאולי דמיטריס איטודיס יצליח פתאום להחזיר אותו לעניינים, כמו שעשה עם ג'ונתן מוטלי.
הבעיה השנייה שיש להפועל היא הטיפול הבעייתי בפיק-אנד-רול גבוה. הקבוצה עושה חילופים אוטומטיים בלי שהגארדים אפילו מנסים לשבור את החסימה. התוצאה היא שהגבוה של הפועל תמיד בחוץ וצריך לשמור על שחקן מהיר ממנו בהרבה. אתמול באטלר חגג על מוטלי וכמעט ניצח כך את המשחק. יש דרכים שונות לטפל בחסימות האלה, למשל שהגבוה נותן עזרה זמנית, מאפשר לגארד לחזור לשחקן שלו, ואז ממהר חזרה לתוך הצבע (הלפ אנד ריקאבר), אבל בהפועל בחרו בדרך שגם מקשה על מוטלי ודן אוטורו בהגנה וגם משאירה את הצבע דליל. כשמנצחים הכל טוב, אבל נדמה שלשיטה הזאת יש מגבלות שבסוף יהיה להן מחיר.
הבשורה הטובה בנושא הזה היא שובו של תומר גינת, שיודע לתת עזרה בצבע כשהגבוה יוצא ולוקח ריבאונדים טוב מרוב חבריו. גם בהתקפה הוא נותן ממד ייחודי בשל העובדה שהוא כל הזמן נע בתוך הצבע, מה שאף אחד אחר לא עושה. אבל בסופו של דבר, גינת לרוב לא במגרש בדקות ההכרעה, ואת נקודת החולשה ההגנתית הזאת מנצלות כבר כל הקבוצות ביבשת. אבל כאמור, כשהקבוצה שלך במקום הראשון - אין הרבה פיתוי לשנות דברים.
הכל מתחיל בהגנה
גם מכבי ת"א עברה מותחן בדובאי, שהסתיים בניצחון 95:97. הבשורות הטובות: החמישייה השנייה, עם איפה לונדברג, תמיר בלאט, מרסיו סנטוס, וויל ריימן וטי.ג'יי ליף, עבדה מצוין. בשלב כלשהו במשחק היא החזירה את הקבוצה מפיגור 9 ליתרון 5, כשההבדל התהומי בינה לבין החמישייה הראשונה היה ביכולת ההגנתית: שמירה הרבה יותר טובה בצבע, הרבה יותר אגרסיביות, וגם עבירות חכמות כשצריך.
את המחצית השנייה מכבי פתחה עם שינוי אחד לעומת הראשונה: לונדברג במקום אושיי בריסט, ולצידו לוני ווקר בעמדה מספר שלוש, רומן סורקין, ג'יילן הורד וג'יימי קלארק, שקיבל מקום בחמישייה. ההרכב הזה שמר טוב בהרבה לעומת אלה שפתחו את המשחק. זו כנראה החמישייה האולטימטיבית לקבוצה.
לונדברג, בסדרת מהלכי קלאץ', היה זה שהביא בסיום את הניצחון. מבוגר אחראי קר רוח. אבל מעבר לכך, ההגנה הקבוצתית איתו ובלעדיו זה עולם אחר. זה אירוע מוזר כי הוא לא יותר אתלטי מבריסט והפער ביניהם כשומרים אישיים לא עצום. הבעיה עם בריסט היא שהוא מגיב לחילופים גרוע מאוד, לא עוזר בזמן, וההגנה פשוט לא טובה כשהוא במגרש. הוא נחות באספקט הזה גם מריימן וגם מווקר כשזה משחק בעמדה מספר 3. ומאחר שבהתקפה בריסט גם לא ענק, מעמדו כנראה ילך וישונמך בעתיד אם לא יחול אצלו שינוי.
ככלל, ההגנה הייתה החלק הבעייתי במכבי, כמו שקורה ברוב העונה. מול הרכב מלא של דובאי זה אולי היה גורם להפסד, אבל הקבוצה מהאמירויות חסרה את סרטאץ' שאנלי, דז'אנן מוסא ועוד כמה שחקני מפתח. זה רק מוכיח כמה העומק בסגל חשוב לאורך עונה. ועם כל הפציעות, מדובר בקבוצה עם לא מעט שחקנים מוכשרים שמציגה עד עכשיו כדורסל מאוד בינוני. אם למישהו יש תלונות על מה שקטש מפיק מהסגל המוגבל של מכבי, הוא תמיד יכול לראות מה עושה יוריצה גולמאץ עם סגל נוצץ בהרבה ולהבין שהכל בחיים יחסי.
ואם בהגנה עסקינן: זאק הנקינס לא שיחק אתמול. אני אוהב את ההחתמה הזאת. הנקינס היה בעיניי השחקן שסביבו נבנתה הפועל ירושלים המוצלחת מעידן דז'יקיץ'. שומר מצוין על הצבע, שחקן שעושה מצוין פיק-אנד-רול עם גארד ומתגלגל במהירות לטבעת, יודע לשחק במידה מסוימת גם עם הגב לסל, ריבאונדר לא רע בכלל ובחור מאוד חיובי. בחלק ההגנתי הוא אמור להיות שדרוג של ממש. בהתקפה - אם יצליחו למצוא שיטה שמשלבת בינו לבין סורקין בלי שהם ידרכו אחד ב"שטח המחיה" של השני - זו יכולה להיות הברקה. העניין הוא שדברים כאלה לוקחים זמן, ומכבי כבר צברה הרבה הפסדים וזמנה לתקן מצומצם. ועדיין, טוב מאוחר מלעולם לא.
