"כשהייתי בן 12 הזמינו אותי לחדר של מנהל בית הספר 'יערת העמק'. הגעתי ומצאתי שם את המנהל אילן יצחקי והמורה לחינוך גופני דודו כהן. הם דנו בעתיד שלי באתלטיקה והחליטו שצריך לשלוח אותי לקבוצת ספורט מקצוענית. הם קישרו אותי עם המאמן מארק בלייכמן ממכבי אחי נצרת. ההחלטה הזאת נתנה לי דחיפה גדולה".
"המסלול המהיר" - המדור של אבינעם פורת
ארבע שנים עברו מאז אותו רגע בחטיבת הביניים במגדל העמק, וכיום האתלטיקה הישראלית מדברת על נועם ממו בן ה-16 כעל אחת ההבטחות הכי איכותיות שלה. "במקצוע שלו, 800 מטר, הוא נחשב כאן לאתלט של פעם בדור", אומר בני נווה, מומחה לאתלטיקה. "באותה דרגה כמו יונתן קפיטולניק - אלוף העולם לנוער בקפיצה לגובה, ובלסינג אפריפה ששולט בספרינטים".
עד כמה מבטיח? רק לפני שנה ממו סיים רביעי באליפות ישראל ב-800 מטר. לבוגרים, כן? הוא היה אז רק בן 15. באליפות ישראל הקרובה, שתיערך לקראת סוף החודש באצטדיון האוניברסיטה בירושלים, הוא כבר נחשב למועמד המוביל. ובכלל, השבועיים הבאים אמורים להיות עמוסים במיוחד עבור האתלט הצעיר, שמתכוון להיאבק על מקום בפודיום באותו מסלול בירושלים – גם באליפות אירופה הקשוחה לקדטים (עד גיל 18) שתיערך בתחילת יולי, אירוע בהחלט איכותי.
ויש לו עוד מטרה. ואם לשפוט לפי קצב ההתקדמות שלו, זה רק עניין של זמן עד שיגיע גם אליה: מחיקת השיא הכי עתיק מטבלת השיאים של האתלטיקה הישראלית.
החיפאי, הדרום-אפריקאי והכישלון בלוס-אנג'לס
ריצת 800 מטר נחשבת בעייתית מאוד באתלטיקה שלנו. עד כמה בעייתית? השיא הישראלי במרחק הזה - 1:47.8 דקות - נקבע אי שם במאי 1983. מי שחתום עליו הוא עוז כץ החיפאי, שבאותם ימים התכונן לאולימפיאדת לוס-אנג'לס. כמעט 40 שנה עברו מאז.
לכץ היה יריב חזק באותם ימים: מרק הנדלסמן, אלוף דרום-אפריקה ב-800 מטר, אתלט ברמה בינלאומית ששיאו האישי (1:45.3) היה טוב מזה של כץ. מאחר שדרום-אפריקה הייתה מושעית מהוועד האולימפי הבינלאומי בגלל משטר האפרטהייד, הנדלסמן היהודי חיפש בית חדש לרוץ עבורו – וקיבל בשמחה את ההצעה לייצג את ישראל.
זה כמובן לא עבר בשקט. בעוד שהקרב הנדלסמן וכץ על המקום הראשון במכביה הצטייר כטבעי, המאבק על הכרטיס הישראלי הבודד לאולימפיאדה כבר עורר חילוקי דעות חריפים. הטענה בכותרות העיתונים אז הייתה שהנדלסמן המתאזרח "חוטף" לכץ את הכרטיס האולימפי שעליו עבד במשך קריירה שלמה.
איתי מגידי, שיאן ישראל ב-3,000 מכשולים ומנהל המחלקה ההישגית לקדטים ונוער באיגוד האתלטיקה: "יש לנועם אינטליגנציית ריצה נדירה. זה אומר שהוא יודע להוציא את המיטב מקריאת המצב בכל קטע. רק מעטים יכולים לתת לעצמם יתרון בכל שלב של הריצה"
בסופו של דבר, הנדלסמן אכן קיבל את הכרטיס, וכץ נשאר בבית. הנדלסמן השתתף בלוס-אנג'לס בשלושה מרחקים – 400, 800 ו-1,500 - והכישלון היה חרוץ: הוא לא עבר אפילו סיבוב אחד באף אחד מהם. אחרי האולימפיאדה כבר לא ראו אותו כאן. הוא פנה ללימודי רפואת שיניים, ונסע לעבוד באותה לוס-אנג'לס שבה הצליח הרבה פחות כאתלט. וכץ? גם הוא ירד מהארץ, כועס, לארה"ב. השבוע, אגב, מלאו לו 60.
מאז חלפו ארבעה עשורים, וריצת ה-800 היא מהמקצועות החלשים בארץ. "זה נכון שהמצב נורא", אומר עו"ד אריק קוקס, הסטטיסטיקאי הוותיק של איגוד האתלטיקה. "ההסבר שלי הוא שהרצים כאן מיהרו לעבר המרחקים הארוכים יותר, שבהם לדעתם נמצא הכסף הגדול. מרתונים, למשל. גזאצ'ו יוסף, מוקט פטנה ודוד טאייצ'או הם היחידים שבכלל ירדו מה-1:50 דקות. המצב עוד יותר גרוע ב-1,500. מצד שני, אחרי שצפיתי בנועם ממו יש לי ביטחון שייפתח דף חדש במרחקים האלה".
"אינטליגנציית ריצה נדירה"
ממו נולד במגדל-העמק ליובל שעלה מאתיופיה ב-1982 ולרחל שעלתה משם ב-1994. השניים נפרדו, ונועם מתגורר אצל אמו עם ארבעת אחיו, כולל תינוקת בת חצי שנה. "גם אבא מתגורר בעיר ואנחנו מרגישים מספיק קרובים", הוא אומר.
באיגוד האתלטיקה מחמיאים לדודו כהן, המורה לחינוך גופני שגילה אותו. ויש הטוענים, בצדק, כי לו עמדו עוד מורים לחינוך גופני על המשמר והיו שולחים כישרונות פוטנציאליים למועדוני אתלטיקה, יש סיכוי שמצב הענף היה אחר. לצערו של ממו, הקשר עם מאמנו האהוב נגדע בשלב מוקדם, עם מותו המצער של בלייכמן בגיל 82. "פתאום נודע לי שהוא חולה בסרטן", מספר ממו. הוא היה אז רק בן 14. "יש לו הרבה זכויות בקריירה שלי. מארק היה בשבילי כמו אבא. בזכותו אני על המסלול. ופתאום, הוא מת. לקחתי את זה קשה".
ממו חיפש מאמן חדש, ומצא את אמיר רמון מקיבוץ שריד. עבור רמון, זו לא הייתה הפעם הראשונה ששמע על הפוטנציאל המבטיח. "אני זוכר שבלייכמן הופיע אצלי בקיבוץ ואמר בסגנונו המיוחד: 'יש ילד שיודע לרוץ, אני נותן לך אותו'", משחזר רמון. דווקא אז הוא סירב לקלוט את היהלום הצעיר: "אומרים על הרבה ילדים שהם כישרוניים, והם נעלמים", הוא מסביר. "אמרתי שאם נועם יהיה יציב ויגיע לגיל 16 כאתלט, אקח אותו. גם בגלל שהיה בידיים של בלייכמן, מאמן שגידל גם אותי, לא רציתי לקחת ממנו את האתלט שאיתו אהב לעבוד".
האם הוא אכן המשיח בנעלי ריצה שכולם מחכים לו? בינתיים שיאו האישי ב-800 מטר עומד על 1:50.83 דקות, וכמעט כל מי שבקיא בתחום, אנשי מקצוע בכירים, משוכנע שהילד ממגדל-העמק יפרוץ קדימה וישאיר מאחור את ההווה העגום של המרחקים הבינוניים. יש לא מעט סימנים לכך שהם צודקים.
קחו לדוגמה את ריצת ה-300 מטר. לא מקצוע אולימפי, אבל מרחק קצר יחסית שיכול לגלות מהכישורים של רצי 800. ממו קבע בו 35.88 שניות - שיא ישראלי עד גיל 16. הבשורה המשמעותית יותר היא שזו תוצאה טובה יותר מזו של בלסינג אפריפה, הנחשב למאסטר בתחום הספרינטים. אם ממו מסוגל לרוץ כל כך מהר 300 מטר, זו אינדיקציה לתוצאה נהדרת גם ב-800. בתנאי כמובן שלא יאט מדי את הקצב לקראת המחצית השנייה של המרחק. והוא אכן לא מאט.
איתי מגידי, שיאן ישראל ב-3,000 מכשולים, מנהל כיום את המחלקה ההישגית לקדטים ונוער באיגוד האתלטיקה. "יש לנועם אינטליגנציית ריצה נדירה", הוא מאבחן. "זה אומר שהוא יודע להוציא את המיטב מקריאת המצב בכל קטע. רק מעטים יכולים לתת לעצמם יתרון בכל שלב של הריצה". "אני יודע שאומרים עליי את זה", מגיב ממו. "מה אני יכול לומר בעצמי? שהם צודקים. אני לא גאון, אבל באמת הוכחתי עד עכשיו שיצאתי טוב מכל בעיה. אפשר לקרוא לזה אינטואיציה". ומגידי מוסיף: "הדבר החשוב הוא שלאחר מותו של בלייכמן, ממו המשיך למאמן משמעותי. עם רמון הוא עבר להפועל עמק חפר - מועדון עם מתקני אימון מצוינים. זה עובד ומשפיע".
זה לא הניצחון. זו ההתקדמות
התפלגות הריצה של ממו לפי מקטעים שונים היא סימן נוסף לאיכויות שלו. למשל, שיאו של אותו עוז כץ ב-400 מטר עומד על 49.22 שניות - ממו כבר קבע 47.76 והיה לנער הישראלי הראשון אין-פעם שיורד מ-48 שניות. התוצאה הזו מהווה גם שיא לאומי לנוער ולקדטים. בקבוצת הנוער הוא ניפץ תחילה את שיאו של יורי פלס (49.85), ועקף גם את טרס שצ'רנקו שהגיע בזמנו לגמר אליפות אירופה לנוער. למעשה, אחרי דונלד סנפורד (45.04), שקיבל אזרחות ורץ בכחול-לבן מתוקף נישואיו לישראלית, נותרה אדמה חרוכה ב-400 מטר. הרחק מאחוריו אפשר למצוא את תוצאותיהם של נאור גרין (46.69) וערן סיבוני (46.80). יש בין חובבי האתלטיקה המצפים שממו ייכנס בתוך שנתיים לטריטוריה הבלעדית של סנפורד.
לאור נתוניו, ייתכן שממו יכול להצליח גם ב-1,500 מטר, אך מאמנו רמון לא מאפשר לו להתחרות במרחק הזה. "צריך לשים גבולות ולהתרכז במשהו ספציפי. אין סיבה להתפזר", הוא מסביר. "קח למשל את ההחלטה שלנו לוותר על ריצת 400 מטר באליפות אירופה, למרות שגם שם היה לו סיכוי טוב".
ואכן, 800 מטר הוא המרחק שלו. בדיוני קבוצת "אתלטיקה עכשיו" ברשת כתב אחד האוהדים: "אני מצפה שיהיה לנו סוג של אלברטו חואנטורנה כזה (הכוכב הקובני של שנות ה-70) שכמעט תמיד ירד מ-1:44.50 דקות". עם זאת, רמון מנסה לצנן קצת את ההתלהבות: "לא צריך להגזים. תן לו לעבור את השלבים הראשונים". מצד שני, גם הוא סבור שיש לממו את הנתונים להגיע תוך שנתיים לליגת היהלום היוקרתית.
אלא שלא הכל פשוט כל כך. כבר באליפות אירופה לקדטים שתיערך בישראל בחודש הבא צפויה לממו תחרות עיקשת. אחד המתחרים מסלובקיה, למשל, קבע השנה 1:48 דקות - תוצאה טובה מזו של הכישרון הישראלי. גם באליפות ישראל המדליה עדיין לא בכיס. "מתחרים כמו יוני כרמין ודוד טאייצ'או נמצאים בערך באותה איכות", אומר מגידי. "הניצחון הוא לא מה שיקבע הפעם. יותר חשוב איך ממו ישתלב בתחרויות לגילו באירופה".
"כמובן שאני עוד לא שם על הפודיום", אומר נועם. "יש פער בין דיבורים ומעשים בריצה הזו. אבל מה, אם אזכה במדליה באליפות אירופה לקדטים, אקדיש אותה לזכר המאמן שלי מארק ז"ל. הרי בזכותו אנחנו כאן".
