להוציא את הפועל באר־שבע ומכבי חיפה של דייגו פלורס, מ.ס אשדוד של חיים סילבס היא היחידה שלא ספגה מבית"ר ירושלים העונה. בגלגולו הקודם כמאמן אשדוד – זה היה רק לפני שלושה חודשים וחצי, אבל ככה זה בכדורגל הישראלי, 100 ומשהו ימים הם לעתים חיים שלמים – סילבס נעל את השער בטדי, בלע את המפתח ולא הקיא אותו עד שער הגיא.
ביום שני האחרון סילבס מונה למאמן הפועל חיפה. כשהגיע לראשונה למתחם האימונים, ניגש אליו רותם חטואל והזכיר לו את המשחק ההוא. "לא סופגים, חיים, אללה, לא סופגים", אמר לו, מתחיל את המשפט ומסיים אותו באותן מילים כי ככה זה בכדורגלנית מדוברת. "עזוב אותי באמא שלך", השיב לו סילבס. כשהחלוץ מתעסק במה שקורה בהגנה זה סימן שהשמש שוקעת.
בסעיף 12.3 בחוזה שחתם סילבס עם יואב כץ נכתב שמה שיקרה במשחק הראשון לא נחשב. תמים. הוא עוד לא יודע ששום דבר ממה שקורה בהפועל חיפה לא נחשב מבחינתו של כץ. עם כל הכבוד לטריקים של סילבס, אדם שמתמחה בהקטנת רוחב השער מ־7.32 מטר ל־3.32, שער נקי מול בית"ר זה קשה עם כל קבוצה, אבל בלתי אפשרי עם הפועל חיפה הזאת. בששת משחקיה האחרונים ספגה 16 שערים, אחד מהם אפילו מבני ריינה, קבוצה שבאסיפות הטקטיות שלה כבר מקרינים תקצירים של הליגה הלאומית.
למשחק מול בית"ר הגיעה הפועל חיפה עם אמונה בטוב של נידון למוות, עם חשק לכדורגל כמו שיש רק לקבוצה שמאבדת את מלך השערים שלה בחודש ינואר זו העונה השנייה ברציפות. בחצי המגרש של בית"ר אפשר היה לקיים במחצית הראשונה את הפריימריז של הליכוד ואף אחד לא היה שם לב שלוקה גדראני שובץ במקום ריאלי.
כבר כמעט חודשיים שבית"ר משחקת בנשימה עצורה, דוחה הכל לדקה ה־90, משחקת לא טוב אבל איכשהו מייצרת סוף טוב. הפועל חיפה הציעה ספוילר של שלווה לקבוצה של איגוד הקרדיולוגים. 0:2 בדקה ה־53? זה הכי מוקדם שבית"ר עלתה העונה ליתרון של שני שערים פרט לחמישייה מול טבריה. זה היה כל כך קל, שבית"ר לא ידעה מה לעשות עם זה. כל כך הרבה פעמים היא ניצחה על הגחון, שהיא כבר לא מכירה דרך אחרת. ב־1:1 היא חותרת לניצחון בתוספת הזמן, וכשהיא מובילה 0:2 – אותו דבר.
הפועל חיפה הגיעה מפורקת מהבית, התפרקה עוד יותר תוך כדי תנועה, ובכל זאת הצליחה למצוא דרך להתגבש מול בית"ר. זו חוכמה גדולה לנצח במשחקים ברגע האחרון – אבל זו חוכמה עוד יותר גדולה לנצח אותם הרבה קודם. אם בית"ר לא תלמד גם את המומחיות הזאת, אין לה סיכוי.
סגירת המעגל הבלתי רגילה של הפועל ת"א
בפעם האחרונה שבה כל כך הרבה אוהדי הפועל ת"א התקבצו במקום אחד, הקבוצה ירדה לליגה הלאומית. 25 אלף האדומים שהיו אז בבלומפילד במשחק מול אשדוד הגיעו כי רע וכדי להזכיר להפועל את כוחה שכביכול אינו תלוי בדבר, עילאי ונצחי בהרבה מהגרסה החיוורת שהתרוצצה על הדשא. לצערם, בכך רק הדגישו את חוסר מסוגלותם של השחקנים, כמי שלא יכולים לנצל אפילו את התמיכה יוצאת הדופן כדי להשיג ניצחון אחד ברגע האמת. הרבה מעגלים הספיקה הפועל לסגור מאז אותו משחק – לעלות ליגה בחזרה, אפילו לנצח דרבי, אבל המשחק מול נתניה הציע לה הזדמנות לייצר חוויה מתקנת לאותו כינוס המוני ומפוספס.
בעונות כתיקונן, משחק ביתי מול נתניה הוא אפילו לא האירוע השמיני בחשיבותו בלוח השנה של הפועל ת"א, אבל המשחק אתמול היה יוצא מגדר הרגיל, ומכל הבחינות. מבחינה מקצועית ומידית זה הציע אתגר גדול, מבחן אופי לקבוצה שנחתה בירח רק לפני חמישה ימים ועתה נתבקשה לחזור לכדור הארץ בשלום. מבחינה היסטורית, זו הייתה הזדמנות לתקן את החוויה ההמונית ההיא, ב־2024. במובן המיידי, המשחק ההוא היה על הישארות בליגה. במובן הרחב, זו היתה פרזנטציה לאוהדים במעגל הרביעי והחמישי שיכולים היו להישבות בקסמה.
אבל הפועל ת"א ההיא, שלא פיספסה הזדמנות לפספס הזדמנות, פיספסה גם את ההזדמנות הזאת, וכעונש נשלחה לגלות בת שנה בליגה הלאומית. הפרזנטציה מול נתניה היתה הצלחה מסחררת – שלוש נקודות שהשפעתן הטבלאית היא כאין וכאפס לעומת השפעתן המוראלית והאפשרית על עתיד המועדון. מבין 23 אלף אוהדי הפועל ת"א שהגיעו לבלומפילד – הפעם כי טוב, לא כי רע - ישנם מאות, אם לא אלפים, שנדבקו. בעונה הבאה הם יעשו מינוי, נחושים לקבל עוד מהחוויה ההיא. הם, לא פחות מחלוץ או בלם זר, חשובים לתהליך חזרתה של הפועל למקומה ההיסטורי. כל ניצחון הוא לבנה בבניין שקם מחדש מאפס. מה זה מאפס, מתחת לאדמה.
פורסם לראשונה: 01:30, 01.02.26
