זהו, תם המונדיאל. לא ברור אם הוא מהגדולים בהיסטוריה, עקב הגמר הגדול, ההפתעות המרובות ושיא השערים שנשבר; או דווקא אחד בינוני, שכלל שבעה משחקים נטולי שערים, שייזכר בזכות הגמר הדרמטי בלבד. רבות נכתב וייכתב על ארגנטינה, הזוכה הגדולה, וכמובן על גיבורה הנהדר לאו מסי. אני לא אחזור על דברים שנכתבו בעבר, ואביא מספר נקודות שונות שהרשימו אותי אצל הזוכה, ולאו דווקא זכו לאיזכור משמעותי במקומות אחרים.
תורת האבולוציה: לרוב בטורנירים גדולים, עקב מיעוט המשחקים והזמן המועט להתאמן לפניהם ובמהלכם, כל נבחרת מציגה אותן שיטה ורמה מסוימת. השנה, למשל, הולנד שיחקה עם שלושה בלמים, כדורגל פסיבי שמבוסס לרוב על התקפות מעבר - גם נגד יריבות חלשות ממנה. ברזיל, למשל, שיחקה במערך של 4-2-3-1, עם ניימאר מתחת לחלוצים וכדורגל של הרבה מהלכים אישיים. וכך שתי הקבוצות האלה, לאורך רוב הטורניר, שמרו על אותה רמת משחק. ארגנטינה, לעומת זאת, השתפרה ממשחק למשחק, באופן מגמתי ולינארי, תוך כדי שהיא מתאימה את המערך ושיטת המשחק שלה לכל יריבה וגם למצב של המשחק, בזמן המשחק עצמו.

1 צפייה בגלריה
לאו מסי מניף את גביע העולם
לאו מסי מניף את גביע העולם
לאו מסי מניף את גביע העולם
(צילום: gettyimages)

זה התחיל בהפסד המביך והסנסציוני לסעודיה החלשה; המשיך במשחק שהחל מקרטע ויבש עד שהצליחו לבקע את החומה המקסיקנית; השתפר אצל פולין, אוסטרליה והולנד; אחריו הגיעה תצוגת תכלית מדהימה נגד קרואטיה העקשנית ושלישייה סימבולית כנקמה על המונדיאל שעבר; ותם בכדורגל מדהים, עליונות מובהקת ומשחק נפלא נגד צרפת, הפייבוריטית המובהקת והאלופה היוצאת. הפקת לקחים ברמה הגבוהה ביותר של כל מרכיבי הקבוצה, חשיפת אופי יוצא דופן של יציאה ממשברים (סעודיה, הולנד, צרפת) ובעיקר תופעה מדהימה ובלתי רגילה. שאפו.
משנה מקום משנה מזל: אתלטיקו מדריד, סביליה, יובנטוס. שלוש קבוצות ששלחו לסגל הארגנטינאי 3-2 שחקנים כל אחת, ובמקביל בליגה ובאירופה מציגות כדורגל מזעזע, מביך ובעיקר לא מאפיין את שלושת מועדוני הפאר האלה. דה פול, מולינה, קוראה, מונטיאל, אקוניה, פאפו גומס, דה מריה, פארדס. אליהם תוסיפו את אמיליאנו מרטינס ותקבלו כמעט שליש סגל שמגיע בכושר נוראי למונדיאל. הם כולם פתחו גרוע את העונה, וכולם שיחקו חלק - מי יותר מי פחות - בזכייה של ארגנטינה. חוץ מהם יש את אלבארס ואנסו פרננדס, שעד לפני שנה שיתפו פעולה בריבר פלייט, ואת אוטמנדי שכבר מבוגר ומעבר לשיאו. על הנייר, זה לגמרי מסי ועוד עשרה. בפועל, זו הגנת ברזל שניטרלה כמעט לגמרי את התקפת הכוכבים הצרפתית; קישור חזק שנתן לארגנטינה להחזיק בכדור, לנעול את ההגנה מאחור ולהניע את ההתקפה מקדימה במשך כל הטורניר; ומשתפי פעולה נהדרים של מסי בחולייה ההתקפית. ההבדל בין הכושר הרע בקבוצות להצלחה בנבחרת כל כך גדול. בקבוצות הולך רע? במקום אחר, בקטאר, עם מדי הנבחרת - לא ניתן להרגיש זאת.
מערכת איזונים ובלמים: כוכב אחד. והשאר נעים בין אנונימיות, לפני השיא - ואחריו. תסריט שסופו, לרוב, אחד משניים - קנאה בכוכב, תהילתו, והקרדיט הכמעט בלעדי שמגיע אליו מהקהל והתקשורת - והרעלה של חדר ההלבשה; או התפתחות של תלות כמעט מוחלטת בו, אנמיות בלעדיו ונסיונות להעביר לו את השליטה במשחק גם כשזה לא המהלך הנכון. בשתי מילים - סוף רע.
אך מה שקרה בנבחרת ארגנטינה במונדיאל הזה היה איזון מושלם בין שתי הסיטואציות - שהוליד אלופת עולם. מחד, ההתקפות עברו לרוב דרך מסי, הוא העביר מסירות עומק נהדרות או עשה דריבלים מרשימים שפרצו את ההגנה; ומאידך, חבריו של הפרעוש ידעו גם לקחת על עצמם מהלכים אישיים מרשימים משלהם - דה פול, מק אליסטר, פרננדס, אלבארס - וכמובן ההופעה המדהימה של די מריה בגמר שהזכירה נשכחות. איזון מושלם בין הכוכב לחבריו.
המנצח: אחד ממצטייניה העיקריים של האלביסלסטה הוא זה שניצח על התזמורת. זה שפיקד על הגדוד. זה שאימן, ניהל, שיפר וניתב את אלופת העולם. התלבטתי אם לכתוב על ליונל סקאלוני, זה שהביט מהספסל כעוזרו של חורחה סמפאולי, המאמן דאז, בארגנטינה חוטפת רביעייה כואבת מצרפת בשמינית הגמר של המונדיאל הקודם ורק חיכה לנקמה הכי מתוקה שיכולה להיות, ארבע שנים אחרי. התלבטתי אם להקדיש לו מילים בכתבה זו, שהרי הוא כן זכה להערכה מסוימת. עם זאת, המאמן, שאמנם עומד מחוץ לקווים אך הוא זה שלמעשה תחום בהם מחוץ לאור הזרקורים, נשכח לרוב מאחורי הקלעים. מתחת לבמה, עסוק בניצוח על תזמורת הרמונית שזוכה לכל התהילה. עם זאת, יש לשים לב כי כל אחת מהנקודות שהזכרתי היא פרי גאונותו של המאמן האנדרייטד הזה. הוא זה שהצליח להרים את חניכיו ברגעים הקשים, שלמד והשתפר ממשחק למשחק (וגם תוך כדי!), שליכד את כל השחקנים והציא מהם את המיטב, שאיזן בין מסי לחברים - ושדאג שהנבחרת המדהימה הזו אכן תגיע עד הסוף. כולנו קמים ומריעים לך, ליונל.
גם אתם רוצים להיות פרשנים? תתחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד:
*כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא.
*אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה.
*נא לא לצרף תמונות, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.
* אם בכוונתכם לכתוב על משחק או אירוע מסוים שעומד להתקיים, אנא שלחו את הטקסט מספר ימים לפני כן.