פיליפ ריברס הוא פוטבולר. הוא נולד לאבא שהיה שחקן פוטבול, אחיו היה שחקן פוטבול, הוא שיחק בתיכון באלבמה בקבוצה שאותה אימן אביו (ולבש את החולצה מספר 17, המספר שאיתו שיחק אביו), הפך לאחד הקוורטרבקים היותר טובים בפוטבול המודרני ב־17 השנים שבהן שיחק בליגה (לרוע מזלו הוא כיכב בעידן טום בריידי), זכה בתואר הקאמבק של השנה ב־2013, ולאחר שפרש, אימן קבוצת תיכונים שבה שיחק אחד מעשרת ילדיו. לפני שנה הוא הפך לסבא, וביום ראשון השבוע, בגיל 44 וכמעט חמש שנים מאז הפרישה שלו, פתח עבור אינדיאנפוליס קולטס וכמעט הוביל אותה לניצחון מפתיע במשחק חוץ קשה נגד סיאטל סיהוקס וההגנה האימתנית שלה.
"זה לא ייאמן, זו הייתה חוויה נהדרת עבורי", אמר ריברס אחרי ההפסד. "אשתי תמיד אמרה שאני משוגע כי בכל השנים מאז שפרשתי אמרתי לה שאני מתגעגע למסור, ומתגעגע לשחקני ההגנה שמטיחים אותי על הדשא". ביום שני שעבר הוא קיבל את הקריאה מאינדיאנפוליס, קבוצה שמתחרה על מקום בפלייאוף וחוותה שורת פציעות אכזריות של שלושת הקוורטרבקים שלה. "לא היו לי נעלי פוטבול בבית", הוא אמר, "פשוט ארזתי תיק, אמרתי למשפחה שמשנים תוכניות לחג המולד וטסתי לאינדיאנפוליס". הוא הגיע יום לאחר שחגג יום הולדת 44, ואחרי יום אימונים אחד ו־1,800 ימים שבהם לא שיחק פוטבול מקצועני, הוא הוחתם לסגל הרחב. לאחר יומיים הקבוצה הודיעה שהוא יהיה הקוורטרבק הפותח שלה.
אשתו, שריברס הקתולי האדוק נמצא איתה בזוגיות מאז התיכון, אמרה לו שהוא לא נורמלי – ואכן, אתה צריך מידה של אי־נורמליות כדי להיות קוורטרבק ש־11 שחקני הגנה אתלטים ואלימים רוצים רק להרוג אותו, אבל אתה צריך אבחנה פסיכיאטרית מיוחדת כדי לחזור לשחק אחרי חמש שנים, עם נכד בבית, ללמוד את תוכנית המשחק תוך פחות משבוע, להתחיל לנצח על התקפה עם שחקנים שיכולים להיות הילדים שלך ואין לך שום קליק איתם, ובאופן טבעי גם לא ממש להיות בכושר משחק, כדי להוציא לפועל את הקאמבק שביצע ריברס.
"חשבנו שזו מתיחה"
למזלו של ריברס, המאמן של הקולטס הוא שיין סטייכן, שאימן את ריברס במשך שנים רבות (הקוורטרבק שיחק כמעט כל הקריירה בסן דייגו/לוס־אנג'לס צ'ארג'רס). ההתקפה שהיא משחקת היא כמעט התקפה שריברס המציא. אינדיאנפוליס הכינה לו תוכנית משחק שמרנית, הוא כמעט לא זרק מסירות ארוכות (וכך שיחרר את הכדור מהר, אחת התכונות היותר טובות שלו בקריירה, ומנע מרדף של שחקני הגנה אחריו). הוא מסר 18 מסירות מוצלחות מתוך 27 ניסיונות, הופל רק פעמיים על ידי הגנת סיאטל, מסר לטאצ'דאון אחד ואיבד כדור אחד בהתקפה האחרונה במשחק (חטיפה של קובי בראיינט, שחקן סיאטל), שמנעה ממנו את הקאמבק.
"יש לי תשוקה למשחק, כמובן", אמר ריברס המאוכזב לאחר המשחק עם דמעות בעיניו. "אבל רציתי גם לתת השראה לילדים שלי, ולילדים שאני מאמן בתיכון. כמובן שהיו לי ספקות, והכי קל עבורי היה לברוח מהאתגר. אבל רציתי להוות עבורם דוגמה. רציתי שיראו שיש אפשרות לא לעשות כלום, או להתמודד עם הסיטואציה".
"כששמענו שהוא נוסע לאינדיאנפוליס, חשבנו שהוא קיבל משרה של מאמן", אמר נואה מוס, הרץ האחורי של התיכון שאותו אימן ריברס. "כששמענו שהוא הולך כדי לשחק, חשבנו שזו מתיחה. ביום ראשון התאספנו כולנו לראות אותו, זה היה כאילו לצפות בחבר לקבוצה משחק. זו השראה עצומה. הוא לא שיחק חמש שנים והוא השיג טאצ'דאון נגד הגנה שלא ספגה טאצ'דאון שלושה שבועות ברציפות. איזו תחרותיות. מדהים".
4 צפייה בגלריה
לא שיחק חמש שנים והוא השיג טאצ'דאון נגד הגנה שלא ספגה טאצ'דאון שלושה שבועות
(צילום: AP Photo/Stephen Brashear)
אם כל הקאמבקים
הקולטס הפסידו בשלושה משחקים ברציפות ויש להם מאזן של 6:8, כשלסיום העונה נותרו שלושה משחקים. ההבאה של ריברס הייתה מסר ברור לשאר השחקנים בסגל: למרות הפציעות, אנחנו לא מוותרים על העונה. הבאנו את ריברס כי הוא ייתן לנו סיכוי לנצח. אם ריברס יוביל את הקולטס לניצחונות ולפלייאוף, זה יהיה אחד הסיפורים המתוקים ביותר של עולם הספורט בשנים האחרונות. ההופעה שלו ביום ראשון כבר הקפיצה אותו לצמרת המועמדים לתואר "שחקן הקאמבק של השנה", תואר שבו זכו פעמיים רק שלושה שחקנים בעבר. אף אחד מהם אפילו לא קרוב לזמן ההיעדרות של ריברס מהמגרשים.
המהלכים הראשונים של ריברס במשחק הראו עד כמה הוא חלוד (חשבון X אחד השווה אותו בקליפ למפגין שזורק לבנים), אבל ככל שהמשחק התקדם ראינו שחמש שנים אולי יכולות להשפיע על האתלטיות וכמה חזק ורחוק הוא יכול לזרוק את הכדור, אבל הן לא יכולות לקחת ממנו את חוכמת המשחק ובעיקר את הטאץ' שלו.
בסיום ריברס אמר שהוא מלא בתודה על האפשרות לשחק. הוא הוכיח גם שהוא לא שכח את כל הקלישאות הספורטיביות של ימי ראשון כשדיבר על כך שהוא לא ממש חשוב וזה בעיקר הקבוצה, או כשאמר ששום דבר לא חשוב, העיקר הניצחונות, ואז חזרו הדמעות והוא אמר: "אני גאה בזה שהילדים שלי והשחקנים שלי בתיכון ראו אותי ובטח אמרו 'לעזאזל, המאמן שלנו לא פחד לרגע'".
