יש דברים שכדורגל לא אמור לקחת מאיתנו. לא חברים, לא משפחה, ובטח שלא את החיים. ב־11 בנובמבר 2007, גבריאלה סנדרי, אוהד לאציו בן 26, יצא עם חבריו למילאנו כדי לצפות במשחק מול אינטר. הוא מעולם לא הגיע לסן סירו. הוא גם לא חזר הביתה.
בתחנת דלק ליד ארצו התפתח עימות בין אוהדי לאציו ליובנטוס. כשסנדרי וחבריו כבר היו במכוניתם, שוטר תנועה ירה לעבר הרכב. אחד הכדורים פגע בצווארו של גאבו, שישב במושב האחורי. נסיעה שגרתית למשחק כדורגל הסתיימה בטרגדיה.
(רויטרס)
איטליה בערה. אוהדים יצאו לרחובות, משחקים נדחו והזעם כלפי המשטרה הלך וגבר. שנים לאחר מכן הורשע השוטר, לואיג'י ספקרוטלה, ברצח ונידון לתשע שנים וארבעה חודשי מאסר. אבל שום עונש לא היה יכול להחזיר את גאבו למשפחתו.
ודווקא מתוך האסון הזה נולד אחד הרגעים האנושיים היפים בתולדות הכדורגל האיטלקי.
פרנצ'סקו טוטי, הקפטן האגדי של רומא והאויב הגדול ביותר של אוהדי לאציו, הגיע ללוויה של גבריאלה. בדרבי הראשון לאחר מותו, במארס 2008, הוא צעד לעבר הקורבה נורד, יציע האוהדים השרופים של לאציו, יחד עם הקפטן היריב טומאסו רוקי ואחיו של גאבו, כריסטיאנו. השלושה הניחו פרחים לזכרו, ואוהדי לאציו, שבמשך שנים לא הפסיקו לקלל את טוטי, קיבלו אותו במחיאות כפיים.
באותו ערב הניפו אוהדי רומא שלט שעליו נכתב: "לדמעות אין צבע. גאבו הוא אחד מאיתנו".
לרגע אחד היריבות הגדולה של עיר הבירה נשכחה. לא היו אדומים וצהובים מול תכולים ולבנים. היו רק בני אדם שבאו לכבד את זכרו של צעיר שאהב כדורגל.
המחווה הזאת לא נשכחה. ב־2017, לקראת פרישתו של טוטי, הקדישו לו אוהדי לאציו שלט הוקרה משלהם. כי לפעמים גם היריבות המרה ביותר יודעת לפנות מקום לכבוד הדדי. 19 שנה חלפו. הדרבים נמשכו, השערים נכבשו והיציעים המשיכו לרעוד. אבל גאבו לא חזר.
ואולי זה בדיוק המסר שצריך להישאר איתנו: אפשר לשנוא את היריבה, לקלל את השחקנים שלה ולריב במשך 90 דקות. אפשר לחיות בשביל הצבעים שלך ולתעב את אלה שממול. אבל בסוף המשחק כולם צריכים לחזור הביתה.
דווקא כאן, בישראל של 2026, הסיפור הזה צריך להדהד חזק במיוחד. במדינה שבה הדרך ליציע הופכת לעיתים למפגש עם אלימות, והיחסים בין אוהדים למשטרה מלווים לא פעם בעימותים קשים, נדמה שיש לנו עוד הרבה מה ללמוד.
לא צריך להסכים עם כל שיר ביציע, לא צריך לאהוב כל אוהד, ובוודאי שאסור להצדיק אלימות. אבל יש גבול שאיש אינו רשאי לחצות. גם מי שאחראי לשמור על הסדר חייב לזכור שמולו עומדים בני אדם, ולא רק קהל שצריך לשלוט בו.
כי מאחורי כל אוהד יש משפחה שמחכה לו בבית. גבריאלה סנדרי יצא לעוד משחק של לאציו. הוא רק רצה להיות עם הקבוצה שלו. 19 שנה אחרי, הסיפור שלו מזכיר לנו שאין ניצחון ששווה חיים של אדם.
ואולי לפני שאנחנו שוב שואלים מי ניצח בדרבי, כדאי שנדאג שכולם יחזרו ממנו בשלום.
צ'או גאבו. לעולם לא נשכח.

גם אתם רוצים להיות פרשנים? איך זה עובד? פשוט מאוד: כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ Word לכתובת: kick@ynet.co.il, בצירוף שם מלא.
אורך הטקסט הרצוי: 250–800 מילים. אין לצרף תמונות, טבלאות או גרפים. אם הטקסט מתייחס לאירוע עתידי – שלחו אותו מספר ימים מראש.