צפו בפרק החדש של הפודקאסט של פיני ואהרל'ה, פרק 23
מכבי ת"א, מי את ומה עשית לקבוצה המעאפנה מתחילת העונה? מה זה המשחק הזה מול הכוכב האדום בבלגרד? בלי טי.ג'יי ליף, בלי לוני ווקר, תחת כל כך הרבה לחץ, ואת מציגה את הכדורסל הכי טוב שלך העונה? איפה היית ומה עשית עד היום?
אז מה היה לנו אתמול. הכוכב האדום, כפי שכבר למדנו במשחק שלה מול הפועל ת"א, היא קבוצה עם המון כישרון, אתלטיות ועומק בארבע העמדות "הקטנות", אבל יש לה גם חסרונות. אין שם שחקן ציר דומיננטי וגם השחקנים בעמדה מספר 4 הם מזן ייחודי: מהירים, אתלטיים, חזקים, מנתרים, אבל לא גבוהים.
מה זה אומר? קבוצה שדי סיוט לשמור עליה, אבל עם התקפה נכונה אפשר להעניש אותה. מי שישחק בסבלנות לתוך הצבע, יראה פרי בעמלו. הפועל ת"א, שמתעקשת לא לנצל את דן אוטורו אלא רק לזרוק מבחוץ, לא עשתה את זה. מכבי הפעילה את רומן סורקין, ג'יילן הורד ומרסיו סנטוס פעם אחר פעם, השיגה שם הרבה נקודות, לקחה הרבה ריבאונד התקפה (בחלק הזה תרם המון גם אושיי בריסט) - וגם ניצחה.
האתגר הגדול היה כמובן בהגנה כי לך תדע למי להיצמד, על מי לעזור, האם לצופף את הצבע או לצאת לקלעים וסוגיות דומות. צופפת? ג'ורדן נווארה וניקולה קאליניץ' יזרקו לך שלשות מהפינות. ריווחת? יש לך פיק אנד רולים של קודי מילר מקינטייר וג'ארד באטלר עם אחד הפורוורדים המהירים, צ'ימה מונקה או סמי אוג'יליי, שמתגלגלים לצבע במהירות הבזק ולא נותנים לך זמן להגיב. זו שיטה שונה מהרגיל, כי בדרך כלל הסנטרים הם החוסמים והם נעים יותר לאט פנימה, וזה מקשה מאוד על היריבות של הקבוצה מבלגרד.
אז מכבי בחרה להתמקד בהגנה על הצבע וספגה 14 נקודות מנווארה ברבע הראשון. זה היה כואב, אבל הרע במיעוטו: כשאין לך מתחת לסל אתלט חוסם, השמירה על הטבעת בעדיפות ראשונה. רוב ההפסדים של מכבי הגיעו מהנחיתות באיזור הזה. אתמול היא שמרה בצבע נהדר.
הטוויסט של קלארק
ובצד ההתקפי? קרנבל. מעבר להפעלת הגבוהים הנכונה והמובנת מאליה (אלא אם אתה דימיטריס איטודיס, כי הוא לא הלך על זה), ראינו עוד תצוגה מרשימה של צמד הגארדים. מאז שג'יימי קלארק הפסיק לשחק כרכז ועבר לשחק כגארד שני, אי אפשר לזהות אותו. כשמכבי החתימה את קלארק, היה די ברור שהיא חולמת על קינן אוואנס חדש: אתלטי, גבוה, חודר טוב, יד לא מדהימה מבחוץ אבל בסדר, צעיר, עולה יחסית בזול. עברו חודשים רבים, וזה לא קרה. נראה היה שקלארק לא מבין מה נחוץ כדי לקפוץ מדרגה.
אבל מכבי הייתה סבלנית. זה לא מובן מאליו, כי היו בעבר לא מעט מקרים שבהם היא ויתרה על שחקנים מהר מדי (היו גם דוגמאות הפוכות, למשל גבוהים ממוצא יוגוסלבי שהמשיכו לקבל קרדיט גם כשהיה ברור שהם פלופ נוראי), אבל קטש המשיך לתת לקלארק עוד ועוד הזדמנויות. ואז הגיע איפה לונדברג, ווקר נפצע, קלארק קיבל רשמית את משימות ייצור הנקודות וכבר לא היה צריך לנהל עבור אחרים, והתברר מה הייעוד שלו בחיים. מי שחלם על אוואנס - רכז שיודע גם לייצר נקודות, מגלה שהוא קיבל גרסה יותר דומה דווקא לוויד בולדווין - יצרן נקודות שיודע גם לרכז. וליד לונדברג האגדי, פתאום יש פה צמד שנותן לא פחות ממה שנתנו בולדווין ולורנזו בראון, ובצד ההגנתי אפילו יותר. זה בונוס ענק, גם כלכלית - כי הם עולים הרבה פחות, והיה צריך הרבה חזון כדי להאמין שזה יכול לקרות. אני לא צפיתי את זה. במועדון היו כאלה שכן, וכל הכבוד להם על ההבנה.
מה שבטוח זה שווקר כבר לא יחזור לסגל במעמד שהיה לו קודם. כמובן שהוא יעזור מאוד לרוטציה הקצרה, אבל אני מעריך שהוא לא יוצב בחמישייה. ולא בטוח שזה רע עבורו. הלחץ להוכיח שהוא שווה את הכסף עשה לו רע. אם הוא לא ייכנס לעמדת הנעלב ויסכים להוביל חמישייה שנייה יעילה – כולם ירוויחו.
בפינת הוולקאם: בהיעדרו של ליף, גור לביא קיבל כמה דקות משחק והיה סבבה. מי שנשאר על הספסל הוא זאק הנקינס. האם זה קרה כי היריבה הייתה עם קו קדמי נמוך ומהיר וזה לא מתאים עבורו, או שקטש לא ייתן לו דקות באף משחק אלא אם יהיו פציעות של אחרים? כשיגיעו הסנטרים המסיביים נדע. לא ברור באיזה כושר הוא אחרי הפציעה, שאינה הראשונה שלו ויש כאן אפקט מצטבר של נזק גופני ויציאה מכושר משחק. אבל אם הנקינס כרגע לא ברמה של היורוליג אפילו לכמה דקות, זו בעיה עבור מכבי.
כשמונטרו "זרק" את מיציץ'
את המשחק של הפועל ביום חמישי ראיתי בפורום מכובד, שכלל בין היתר שלושה פרשני ספורט מיתולוגיים: מעולם הכדורסל, אריה מליניאק ועידו אשד; נציג הכדורגל אביעד פוהורילס; ולצידם אמיר דורון, פעם ידית זהב בבני הרצליה ומי שאחראי על סדרות ספרי "הוצא מהקשרו" ו"העשירייה הפותחת", שהגיע עם בנו, שמאלי, צלף שלשות, שלצד אהבתו לכדורסל חובב גם כדורסל אמריקאי. כדי שלא יגידו שזה אוסף של אנשים משובטים וכדי שעל החדר תשרה האווירה המתאימה הוזמן גם רונן מאירוביץ', בעבר שחקן נוער מצטיין בהפועל חולון וכיום אוהד הקבוצה, שזה אומר השנה אווירת דיכאון קלילה מלווה בסקפטיות קיומית – בדיוק מה שהפועל ת"א מספקת בשבועות האחרונים.
אז הפועל פתחה שוב עם בר טימור בחמישייה, הפעם לצד כריס ג'ונס, כשוואסיליה מיציץ' עלה מהספסל. אלייז'ה בראיינט שוב נעדר והפעם גם תומר גינת היה חסר, לא שמישהו מבטיח שהוא היה רואה מגרש - למרות שבערב שבו גיא פלטין משותף לכמה דקות וים מדר משחק המון, זה כנראה היה קורה.
היריבה, ולנסיה, היא קבוצה טובה מאוד, שמדורגת גבוה בטבלה, אבל עם סגל שחקנים בהחלט ברמה של הפועל, כך שהייתה תקווה שאולי משהו ישתנה לעומת המשחקים הקודמים. ואכן, לאורך לא מעט דקות, ובהרכבים שונים, הפועל נראתה בסדר גמור. היא הניעה כדור, שמרה טוב, שחקנים ויתרו על זריקות מבחוץ לטובת חדירות פנימה, נראה היה כאילו ההפסדים האחרונים גרמו לשחקנים להפנים שפחות וירטואוזי ונוצץ ויותר קבוצתי וחכם זה לא דבר רע.
בפתיחה אומנם הייתה נחיתות בריבאונד ההגנה כשדן אוטורו המשיך לרוץ אחרי גארדים הרחק מקשת השלוש, אבל כשנכנס הצמד ג'ונתן מוטלי וטאי אודיאסה המצב התייצב, הפועל שלטה במשחק, הניעה כדור בסבלנות, אנטוניו בלייקני הלך על חדירות וקליעות מחצי מרחק במקום להסתפק בשלשות, הקבוצה הכניסה כמה כדורים פנימה, ניצלה את היתרון הפיזי בצבע, והופ - 15 הפרש לטובתה. "ייגמר 20 להפועל", זעק הג'וניור לבית דורון. "ייגמר שלוש לוולנסיה", ענה בפרצוף חתום פוהורילס, איש עם הרבה ניסיון, שראה כבר משחק או שניים בחייו, שלא לומר 20 אלף. בשלב כלשהו היה נראה שהילד צודק.
ברבע השלישי היתרון כבר הגיע ל-16 נקודות. "נראים טוב", מילמל מישהו, מנסה לא לעשות נאחס. "הם הובילו ב-27 נקודות על פרטיזן באותו שלב במשחק", רטן מליניאק. בחדר שררה דממה. הניסיון. הניסיון.
ואכן, הפועל לא איכזבה. אחרי שהראתה לנו את דוקטור ג'קיל הטוב שלה, ברור שהגיע מיסטר הייד. זאת אומרת, זה אפילו לא מישהו שמתחבא בצללים. כשמשלמים לך שישה מיליון דולר בשנה, אתה די באור הזרקורים.
ולנסיה ויתרה על הניסיון לשחק קבוצתי והלכה פעם אחר פעם על השחקן שלהפועל לא היה מי שישמור עליו, ז'אן מונטרו: גארד די נמוך, אבל מהיר כמו סופה ועם יד מצוינת מכל הטווחים. החברים חסמו לו, דאגו לכך שהוא יקבל שומר גבוה, והוא ריחף לו להנאתו לתוך הצבע. ההפרש הצטמצם, ואיך הגיבה הפועל? היא שיחקה דקות ארוכות עם שני גבוהים, אוטורו ומוטלי, כדי לסגור טוב יותר את הצבע. זה הקשה אמנם לשמור על מונטרו אבל מנע ריבאונד התקפה מהספרדים. לכל בחירה יש רווחים ומחירים וזה היה לגיטימי לחלוטין.
מה שלא היה לגיטימי הן הבחירות ההתקפיות. עם שני השחקנים האלה בהרכב, לאדומים היה יכול להיות יתרון מוחלט בצבע. באמת, כל מה שהיה צריך לעשות זה לזרוק את הכדור גבוה לעבר הסל של ולנסיה, וסביר להניח שמישהו מהם היה תופס אותו ומגיע לעמדת קליעה טובה. אבל הפועל? איך השחקנים שלה אוהבים קליעות מסובכות. במקום לשחק פנימה ולפורר את ולנסיה, כולם זרקו מבחוץ. חלק עשו את זה יותר טוב - בלייקני, ים מדר וקולין מלקולם, וחלק פחות טוב – בעיקר ואסיליה מיציץ' וכריס ג'ונס. ומיציץ', כהרגלו, ככל שהוא יותר גרוע, כך הזריקות שהוא לוקח יותר קשות. אפס משמונה מהשלוש. הבנו. היית פעם ה-MVP של היורוליג. אבל עכשיו מונטרו עושה לך שתי הטעיות ראש וזורק אותך לפרקט עם נקע בקרסול. אז אולי מבחן מציאות עצמי?
להפועל היו חסרים כל מיני דברים כדי לעצור את הסחף. למשל קור הרוח של אלייז'ה בראיינט, או שומר אישי טוב שיעצור את מונטרו. משום מה, איטודיס לא ניסה את קולין מלקולם, השומר הבכיר בקבוצה, וגם לא את בר טימור, שעשה עבודה כל כך טובה מול קודי מילר מקינטייר במשחק הקודם. נכון, מונטרו זה סוג שחקן אחר, מהיר בהרבה, לא בטוח ששניהם היו יכולים לבלום אותו, אבל זה היה שווה ניסיון כי הוא זה שהכריע את המשחק.
דעיכה אדומה
באופן פרדוקסלי, למכבי ת"א יש היום שחקן שיכול לעצור כוכבים כאלה, איפה לונדברג, והפועל, עם כל העומק לכאורה, חסרה את המצרך החיוני הזה. ככלל, אין לה כיום רכז בכיר אמיתי, כזה שיהפוך את חבריו לטובים יותר, כמו לונדברג, ולא רק יחשוב על עצמו. טימור הכי קרוב לזה בסגנון, אבל הוא לא מונטרו ולא לונדברג, עם כל ההערכה אליו. זה עדיין לא אומר שלא הגיעו לו יותר דקות מול ולנסיה.
וכמובן, יש את המחסור של שחקן אתלטי בעמדה מספר 4. מהבחינה הזאת, המפגש מול ולנסיה היה תזכורת כואבת לכך. ניית'ן ריברס, פורוורד עם שם של כומר ותסרוקת חנון, הוא בדיוק השחקן שהיה יכול לשדרג את הפועל לרמה הבאה. זריז, טכני, נייד, יד מעולה מבחוץ. רק שהוא שייך לקבוצה היריבה.
וכמו נגד הכוכב האדום, ולפני כן נגד פרטיזן, ולפני כן...טוב, הבנתם את הרעיון, ההפרש התפוגג לו במהירות. האדומים ניצלו בנס והגיעו להארכה, ושם נגמרו הניסים. הסתיים בחמש הפרש לספרדים. פוהורילס היה כל כך קרוב שזה כבר ממש בול. יצא מקצוען - ואפילו אותו זה לא ניחם. עוד הפסד מבאס. מי שדיברה על זכייה ביורוליג לפני כמה חודשים מתקרבת הרבה יותר לפרידה מהיורוליג בעוד כמה חודשים.
