אנחנו הולכים ומתקרבים ליום שבו אחד משיאי העולם המושמצים והמפוקפקים בהיסטוריה של האתלטיקה יהפוך להיסטוריה בעצמו. זה קרה באוסטרליה באוקטובר 1985, כשמריטה קוך המזרח־גרמנייה קבעה 47.60 שניות בריצת 400 מ', ושלחה אותנו ל־40 שנה של תהיות בערפל בנוגע לשימוש אפשרי בחומרים אסורים. כדי למחוק את הכתם הזה, דרושה ספורטאית יוצאת דופן, חד־פעמית, אגדית כבר בגיל 26. דרושה סידני מקלופלין־לברון.
גמר ה־400 אתמול באליפות העולם בטוקיו סידר כפי שכולם חלמו את הריצה הגדולה אי־פעם במקצה – כשכל מה שהיה חסר הוא שיא עולם חדש – אבל סידני נוגעת בו. רק השנה היא התחילה להתמקצע ב־400 החלק ונטול המשוכות, ועשתה קפיצות מטורפות בתוצאות מתחרות לתחרות. היא גם התעייפה מעט בסוף, והמסלול היה רטוב מגשם, ועדיין קבעה זמן דמיוני, השני בטיבו בתולדות ה־400, 47.78 שניות!
היא לקחה את הריצה לרמה כל כך גבוהה, שהאלופה האולימפית מריליידי פאולינו מהרפובליקה הדומיניקנית הוציאה מעצמה כוחות אחרים בניסיון לסיים ראשונה, וקבעה את התוצאה השלישית בטיבה בהיסטוריה – 47.98 – שהספיקה רק למדליית כסף. את רשימת ארבע האצניות היחידות שירדו מ־48 שניות ב־400 סוגרת קולגה של קוך, ירמילה קרטוכבילובה מצ'כוסלובקיה (47.99), שעדיין אוחזת בציפורניים בשיא עולם בעייתי משלה שמחזיק מאז 1983, 1:53.28 דקות בריצת 800 מ'.
ועכשיו, מקלופלין־לברון היא האתלטית הראשונה, אישה או גבר, שזכתה באליפות העולם בשתי הצורות של ה־400, החלקה וזו עם המשוכות שבה כבר מזמן שינתה את החוקים והציבה את הזמן הטוב מכולן, שבה דאגה להיות החלוצה בירידה מתחת ל־52 שניות, ואחר כך מתחת ל־51 שניות, עד ל־50.37.
הלוחש לאתלטיות
היה ברור שסידני לא הגיעה ליפן כדי לזכות ב"עוד מדליה". משום כך היא ויתרה על המקצוע הקלאסי שלה, למרות שהיריבה הגדולה, פמקה בול ההולנדית, אמרה שזה חבל כי היא נהנית מהקרבות ביניהן. דיברנו על הקפיצות ביכולת – האמריקאית נכנסה לאליפות העולם כמדורגת 12 בלבד לפי התוצאות שלה, אבל בשתי ריצות בטוקיו חתכה כמעט שנייה שלמה מהשיא האישי שלה, שעמד לפני כן על 48.74.
הנשק הסודי שלה נקרא בוב קרסי. אם השם נשמע לכם מוכר, אז אתם בוודאי מופתעים מכך שהוא עדיין בסביבה. המאמן בן ה־71 נשאר בתודעה בזכות ההישגים של הספורטאיות שלו בשנות השמונים – פלורנס גריפית'־ג'וינר וגיסתה ג'קי ג'וינר־קרסי, שנישאה לבוב. הוא מכחיש נמרצות את החשדות שסובבים את התוצאות של השתיים – פלו־ג'ו עדיין מחזיקה בשיאי העולם ב־100 וב־200 מ', וג'קי בקרב־7 – לפיהם נתן להן סטרואידים, ולפחות בכל הנוגע לפעילות שלו מאז, הוא ניקה במידה רבה את שמו מאחר שהבדיקות הקפדניות לא מצאו בעיה אצל הספורטאיות שהוא מאמן. הוא סוג של "הלוחש לאתלטיות", איש מקצוע נוקשה, מאמן מבריק ומוטיבטור אדיר, שהצליח להקפיץ מתחרות רבות שהגיעו אליו. מי שבוחרות בו מספרות על הביטחון האדיר שהוא נוטע בהן לפני תחרויות גדולות.
מקלופלין־לברון, למשל, סיפרה אתמול אחרי הניצחון: "בובי תמיד מדבר איתי במונחים של איגרוף. הוא אומר שאני חייבת לזכות בחגורה, שהיא לא שלי ואני צריכה להרוויח אותה. זה מה שרציתי לעשות, כי הרבה אנשים פיקפקו בי לפני שנכנסתי לריצת ה־400".
דופלנטיס של הנשים
מריטה קוך כבר בת 68. היא מסרבת להתייחס בתקשורת לימים ההם ולשאלת החומרים האסורים, מה שרק מוסיף מסתורין לנושא. מה שכן ידוע הוא שארכיוני השטאזי, המודיעין המזרח־גרמני, מכילים מידע רב על הסימום השיטתי שהיה נהוג בספורט במדינה שכבר אינה קיימת, ועזר לה לגרוף מדליות בסיטונות. אז עוד לא היו נהוגות הבדיקות הקשוחות והיחידה הבינלאומית למאבק בסימום בספורט לא איימה על הרמאים.
אבל עכשיו האיום על קוך אמיתי. יש המכנים את סידני "מונדו דופלנטיס של הנשים" – מישהי שנמצאת גבוה מעל כולן במקצוע שלה עד כדי כך שברור שהיא גם האתלטית הטובה ביותר בין כל משתתפות האליפות. לו שברה אתמול את השיא מעורר האנטגוניזם, היא הייתה מצדיקה רשמית את הכינוי – שבעצם כבר מגיע לה. "שיאים מגיעים בזמן שלהם", היא סיכמה, "הכל תלוי בביצוע ובאמון בתהליך".
לפי סיפורים בארה"ב, סידני למדה עברית בסיסית כדי שתוכל לקרוא את התנ"ך עם בעלה אנדרה, שחקן פוטבול לשעבר שהפך לנוצרי אדוק. ברגע של דכדוך קל אתמול אחרי הריצה – הרי טיפוס כמוה אף פעם לא מרוצה ומכוון לעוד הישגים – הוא קם ממושבו ובירך אותה בנשיקה שהחזירה לה את החיוך. אותו חיוך שהעלתה על הפנים של כל חובב אתלטיקה, וספורט בכלל, בעולם.
פורסם לראשונה: 01:30, 19.09.25
