טורניר הגביע העולמי בכדורגל שנערך לפני 60 שנים, חרוט אצל האנגלים כזכייה הבודדת אי־פעם של נבחרת הבוגרים בטורניר בין־ארצי כלשהו. אולם מבחינת כלל שוחרי הכדורגל, לשני אירועים אחרים במהלך המשחקים באנגליה 66’ היו השלכות ארוכות־טווח חשובות בהרבה. האירוע הראשון, מבחינה כרונולוגית, הביא להכנסת כרטיסים, צהוב ואדום, ל״שיח״ שבין השופט לשחקנים. האירוע השני הביא להחלפת חלקי מסגרת השער המרובעים בקורה/משקוף ועמודים מעוגלים. הכתבה הנוכחית תעסוק ב״הצהוב והאדום״ בלבד.
ראשית נחזור לטורניר הגביע העולמי, צ׳ילה 62’. ב־1960 התרחשה באוקיינוס השקט, לא הרחק מחופי צ׳ילה, רעידת אדמה הנחשבת לחזקה ביותר בהיסטוריה (כ־9.5 בסולם ריכטר), שהביאה בעקבותיה סופת צונאמי הרסנית. צ׳ילה, שעמלה רבות על שיקום ההרס הכבד, לא ויתרה על אירוח המשחקים ב־1962, כי ראתה בארגונם ובהצלחת הנבחרת בטורניר מנופים להעלאת קרנה בעולם.
במחזור השני של שלב הבתים נפגשו איטליה וצ׳ילה למשחק ביניהן, על רקע אווירת אלימות במשחקים קודמים בטורניר, שאיפה של שתי הנבחרות לניצחון שיקדם עלייה מן הבית לשלב רבע הגמר, עוינות גואה בין שני העמים, לאחר שבעיתונים באיטליה התעלמו מפעולות השיקום, הדגישו כי סנטיאגו, בירת צ׳ילה, שורצת ״זנות ופשיעה״, והציגו את הצ׳יליאנים כנתונים ל״תת־תזונה, בערות, אלכוהוליזם ועוני״.
לפיכך, האווירה לקראת המשחק בסנטיאגו הייתה טעונה, והאיטלקים נתקלו בקהל עוין במיוחד. אולם איש לא צפה את הפורענויות שאפיינו משחק זה. לא בכדי הוא כונה בדיעבד ״הקרב של סנטיאגו״, בעיקר בזכות מחציתו הראשונה.
במהלכה הורחקו שני שחקנים איטלקים, בעוד שנבחרתם התלוננה על קיפוח, משום ששחקן צ׳ילה, ליונל סנשז, הפיל לקרקע שניים משחקניה באמצעות אגרוף ידו השמאלית, מבלי שייענש בידי השופט האנגלי קן אסטון. לבסוף צ׳ילה הבקיעה שני שערים בשלהי המשחק אל מול תשעת שחקני היריבה ועלתה לחצי הגמר.
אסטון עצמו פרש משיפוט שנה לאחר מכן. לקראת טורניר אנגליה 66’ הוא מונה לעמוד בראש ועדת השיפוט של המשחקים. על אף המועקה שחש מהאופן שבו שיפוטו בסנטיאגו ייזכר, עדיין לא ניצת במוחו רעיון שיבטיח צמצום של אירועים כאלה.
מקורם העיקרי היה היעדר שפת דיבור משותפת בין השופט לשחקנים במשחק בינלאומי, כי רוב בני האדם לא ידעו אז אלא את שפת אמם. ואכן גם טורניר 66’ אופיין באלימות, וציוות השופטים למשחקים לא הועיל במיוחד.
למשל, בשלב הבתים מונה שופט מגרמניה המערבית למשחק ברזיל–בולגריה, ושופט אנגלי למפגש בין ברזיל לפורטוגל. שחקני הנבחרות האירופיות התמקדו ב״טיפול״ בפלה, כוכבה של ברזיל. משימתם הוכתרה בהצלחה – פלה ״נוטרל״, איש מן ה״מחסלים״ לא הורחק, וברזיל לא העפילה לרבע הגמר.
בשלב רבע הגמר אסטון בחר ב״הצלבת שופטים״ בין שני מפגשים – שופט אנגלי למשחק גרמניה המערבית–אורוגוואי, ושופט מערב־גרמני למשחק אנגליה–ארגנטינה.
השופט האנגלי הרחיק שני שחקנים אורוגוואים, והמערב־גרמנים ניצלו זאת כדי לנצח 0:2. במשחק האחר השופט רודולף קרייטליין הירבה ברישום שחקנים בפנקסו, שפירושו התראה שתדווח לוועדה המארגנת. לאחר 35 דקות השופט ״עלה מדרגה״: קפטן ארגנטינה אנטוניו רטין הורחק מן המגרש.
היה זה לאחר שרטין ירה לעבר השופט מילים רבות, שגם אם הגרמני לא ידע את תוכנן, הוא הבין היטב את רוחן.
במגרש התחוללה מהומה. רטין סירב לרדת, בעוד חבריו נטשו את שדה המשחק בהוראת מאמנם (בכך הקדים את מאמן סנגל ב־2026 ב״המצאת השיטה״). אסטון, ראש ועדת השיפוט, הגיע במהרה לשולי המגרש והשתתף בניסיונות השכנוע להבטיח את הישמעות רטין להחלטת השופט ואת שיבת הנבחרת הארגנטינאית לשדה המשחק.
לבסוף המשחק חודש, שמונה דקות ורבע לאחר הוראת ההרחקה (זו הייתה ״שבירת השיא״ מ־1962 – אז נמשכו שבע דקות ״הפסקה״ מרגע הרחקתו של האיטלקי פריני ועד לחידוש המשחק צ׳ילה–איטליה). במחצית השנייה אנגליה הבקיעה שער בודד ועלתה לשלב חצי הגמר.
מדינות דרום אמריקה ראו בתהליך שהביא לעליית נבחרות אירופיות בלבד לחצי הגמר ״קנוניה אירופית״ ואף ״מזימה אנגלו־גרמנית״. לעומת זאת, אלף ראמזי, מאמן אנגליה, טען ששחקניו באו לשחק כדורגל ולא לשחק ״כמו חיות״.
הצהובונים האנגליים ״ויתרו״ על ״כמו״ והסתפקו ב״חיות״ ככינוי לארגנטינאים בכותרותיהם. בקיצור, אווירת העוינות נטענה ב־1966 במלוא העוז, והקלה על הפוליטיקאים משני הצדדים להצית את אש השנאה במלחמת פוקלנדס/מלווינאס 1982. ב־1986 ״יד האלוהים״ ״נקמה״ באנגלים על נצחונותיהם ב־1966 וב־1982.
ובינתיים קן אסטון ניסה למצוא פתרון לאירועים כמו אלה שחווה בסנטיאגו ובלונדון. נראה שמנוחתו הוטרדה במיוחד דווקא מנושא הבהרת ההתראות בזמן אמת, לאור טענתם של האחים צ׳רלטון כי הופתעו לראות את שמותיהם ברשימת ההתראות בדו״ח השיפוט של קרייטליין מבלי שידעו במהלך המשחק על רישומם בפנקסו.
לא חלף זמן רב עד שאסטון הגיע לרגע ה״מצאתי״. היה זה כאשר מכוניתו נעצרה מול רמזור ברחוב לונדוני סואן, והאורות הצהוב והאדום ברמזור הציתו את דמיונו.
הוא מיהר להציג את הרעיון בפני שני בני אדם: קודם כול בפני רעייתו, כששב לביתו. היא נעלמה לדקות אחדות ושבה כשבידיה שני כרטיסי דגם ראשונים – אדום לצורכי הרחקה, צהוב להתראה.
לאחר מכן אסטון נסע למלון שבו שהה קרייטליין, והאחרון אימץ את הרעיון, ולדברי הגרמנים נקבע בין השניים שקרייטליין יביא את היוזמה בפני מוסדות פיפ״א כהצעה משותפת.
ההמשך מוכר וידוע: בטורניר מקסיקו 70’ הופעלה השיטה לראשונה. הכרטיס האדום כלל לא הונף, כי האווירה במשחקים הייתה ספורטיבית למופת. לעומת זאת לכרטיס הצהוב היה שימוש רב, החל במשחק הפתיחה מקסיקו–ברה״מ.
במשחק זה, בשיפוטו של המערב־גרמני קורט טשנשר, הונף הכרטיס הצהוב לראשונה כלפי השחקן הסובייטי־גאורגי קאחי אסאטיאני (דקה 30).
שליפת האדום הראשון בטורניר גמר נדחתה למשחקי גרמניה המערבית 74’. היא בוצעה לראשונה (כצהוב שני) כלפי הצ׳יליאני קרלוס קאסלי, בדקה ה־67.
וכך נסגר הסיפור – מצ׳ילה לצ׳יליאני, ממדינה מארחת בצל רעידת אדמה וצונאמי נוראים, לשחקן שלצד האדום לחובתו מונחת גם כף זכות: הוא היה מתנגד קולני ופעיל למשטר האימים של פינושה בארצו.
גם אתם רוצים להיות פרשנים? איך זה עובד? פשוט מאוד: כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ Word לכתובת: kick@ynet.co.il, בצירוף שם מלא. אורך הטקסט הרצוי: 250–800 מילים. אין לצרף תמונות, טבלאות או גרפים. אם הטקסט מתייחס לאירוע עתידי – שלחו אותו מספר ימים מראש.
