ישראלי אחד, מומחה לדשא שהגיע לאנגליה, הצליח לרדת לדשא הנפלא בוומבלי, שם פגש בגנן האחראי ושאל אותו: "כמה זמן אתם משקים כאן?" האנגלי הסתכל עליו וענה ביובש טיפוסי: "מאה שנים, מ-1923..."
הכדורגל הטוב, זה שמצליח שנים ארוכות מאוד באנגליה ובמקומות אחרים, נשען על מסורת עצומה של בניית תשתיות מקומיות ולאומיות. בצידו, יש תהליכים בלתי פוסקים של למידה, שיפור ותיקון, תוך התאמה לקדמה הטכנולוגית והרפואית. לא לחינם כל שחקן ישראלי המגיע לאחת ממדינות הכדורגל המתקדמות, כולל למועדונים קטנים ובינוניים, מוצא עצמו מתפעל מאוד מסביבת הכדורגל העוטפת כל פרט ופרט, וכן מתקשה בתחילת הדרך להסתגל לקצב המשחק ועוצמתו.
מודי בר-און ז"ל הנפלא אמר פעם בהומור הייחודי רק לו, ובציטוט חופשי בפתיח כתבה על הכדורגל שלנו, כי היא "נוגעת בשורשי הדשא עליו צומחים שחקני ספסל בליגה הבלגית...". אכן, מיטב כוכבינו מגיעים לליגות אירופיות ומתכבדים לאייש את הספסלים. רובם הופכים לשחקני משנה, והרוב מתוך אותו רוב שבים ארצה במשכורת משופרת במהרה (עיין ערך דור פרץ ויונתן כהן לדוגמה).העניין פשוט: ככל שמתקדם כאן הכדורגל (ותיכף נתעמק בזה), הרי באירופה הוא מתקדם לא פחות ולכל הפחות. הפערים גדולים עד מאוד ו"כוכבינו" חווים זאת על שריריהם הדווים.
מה קורה אצלנו? ימי שייע גלזר שעבד באגד במקביל למשחק תמו, וגם כבר אין את אותם שחקנים הקמים ב-12.00 ומגיעים בכפכפים לאימון אחרי שווארמה טובה. התקדמנו מאוד מאז. שלוש קבוצות עפות גבוה: מכבי חיפה, מכבי תל אביב והפועל באר שבע. כל זה בשל תקציבי ענק שמביאים איתם בעליהן העשירים. נכון, חצי משחקני הקבוצות הם זרים ועדיין, שלוש הגדולות שואבות אליהן, לנוער ולבוגרים, את מיטב השחקנים הישראלים. קבוצות אלו שולטות בליגה ומצליחות באירופה באופן יחסי לפרקים. אין כאן כל בשורה ארוכת טווח לכדורגל הישראלי. עדיין, הרוב המכריע של מחלקות הילדים והנוער בארץ הוא דל וחובבני, הן ביכולת המאמנים והן במתקנים והבשורה רחוקה מאוד.
אני כותב זאת בשל גל האופוריה שפשה במחוזותינו בהובלת ההתאחדות ופרשנים מטעם. הנבחרות, הבוגרת והצעירה, הגיעו להישגים יפים לאחרונה. עדיין זה מוקדם מדי לצאת בהצהרות וסיסמאות ריקות. כאשר יעברו מספר שנים מוצלחות במסגרות בינלאומיות כאלו, שיישענו על תשתיות מתפתחות בכל הארץ (בדומה למה שקורה באירופה) ולא על הגרלות נוחות, אז נוכל ל"רוץ לספר לחבר'ה". לא מקצועי ולא רציני, למשל, לתת לבוני גינצבורג ומשה סיני להתהדר "בתהליכים" וב"מהפכה" כאשר עברה רק שנה מאז נכנסו לתפקידם. הם עוד רחוקים מלקרוע זוג נעליים בתחום פיתוח הכדורגל.
בצניעות, בהתמדה ובמקצוענות צריך להמשיך להשקות את הדשא שלנו, ואז "וומבלי זה כאן". לשמחתנו, בעידן של היום, דרושות לכך פחות ממאה שנים.
גם אתם רוצים להיות פרשנים? תתחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד:
*כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא.
*אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה.
*נא לא לצרף תמונות, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.
* אם בכוונתכם לכתוב על משחק או אירוע מסוים שעומד להתקיים, אנא שלחו את הטקסט מספר ימים לפני כן.
