הערב, כמו בכל שנה בתפר שבין יום הזיכרון לחג העצמאות, יתקיים טקס הדלקת המשואות לכבוד יום ההולדת ה־78 למדינה. בכל פעם הטקס מוקדש לנושא אחר, וגם משיאי המשואות - ביניהם לא מעט אנשי ספורט - מגיעים פחות או יותר מאותו תחום. הנושא השנה הוא "עוצמה של התחדשות", אבל מי שהחליטו על זהות משיאי המשואות לא חשבו כנראה שאנשי הספורט משדרים עוצמה או התחדשות ולכן השאירו אותם בחוץ, אם לא מחשיבים את גילי רענן, מבעלי הפועל ת"א בכדורסל. ב־2004, לעומת זאת, הנושא היה – תאמינו או לא – "הספורט ההישגי והעממי בישראל". כל 16 משיאי המשואות הגיעו מהתחום. האולסטאר של הספורט הישראלי.
וכמו בכל שנה, גם אז נשמעו ביקורות. לא על זהות הנבחרים, כי כולם היו ראויים, אלא על זהות אלה שנשארו מחוץ לרשימה ועל כך ששמו של אחד ממדליקי המשואות נקבע במשאל לקהל הרחב. הציבור התבקש לשלוח SMS, כמו בתוכנית "כוכב נולד" שיצאה לדרך שנה קודם לכן, ולבחור את הספורטאי שראוי לכבוד הזה.
5 צפייה בגלריה
נראה כמו היכל התהילה של הספורט בישראל לדורותיו. מדליקי המשואות ב-2004
(צילום: אביגיל עוזי)
הנבחר היה הכדורגלן אלי אוחנה, שאמר אז: "אני מרגיש גאווה גדולה. נבחרתי על ידי הציבור וכמובן הוועדה, שנתנה לבחירה זו אישור. הייתי ברשימה אחת עם עוד תשעה ספורטאים מכובדים. למען האמת, אני חושב שלחלקם הגיע יותר ממני".
הביקורת הגדולה ביותר הייתה על כך שמיקי ברקוביץ', גדול הכדורסלנים הישראלים בכל הזמנים (דני אבדיה היה אז רק בן שלוש), נשאר בחוץ. הלחץ הציבורי עשה את שלו וברגע האחרון ברקוביץ' קיבל הודעה שהוא נכנס בכל זאת לרשימה. גם זה לא עבר בשקט. אורן סמדג'ה, עוד אחד שנשאר בחוץ, אמר: "זה מאפיה ושוק, קשרים וגועל נפש. אין לי כלום נגד מיקי ברקוביץ', הוא גדול ספורטאי ישראל, אבל לא ייתכן שוועדה שטוענת שהיא עומדת מאחורי קריטריון, מחליטה על דעת עצמה לשנות החלטות".
היכל התהילה
יממה אחרי ההכרזה כינס "ידיעות אחרונות" עשרה מבין 16 הנבחרים, וזה נראה כמו היכל התהילה של הספורט בישראל לדורותיו. יחד עם אוחנה נבחר בקטגוריית הסמלים טל ברודי, שהעלה את הכדורסל הישראלי על המפה ואמר: "זה כבוד ענק שמשלים לי את הזכייה בפרס ישראל (בשנת 1979), שהייתי בטוח שיהיה השיא מבחינתי". גם יו"ר מכבי ת"א בכדורסל, שמעון מזרחי, השלים בסופו של דבר דאבל, אבל במקרה שלו הזכייה בפרס ישראל הגיעה רק מאוחר יותר, בשנת 2011.
בקטגוריית המאמנים נבחר רלף קליין, ואת דור הוותיקים ייצג גם מוטל'ה שפיגלר, שהיה ועודנו כובש השער היחיד של ישראל במונדיאל. בקטגוריית המדליסטים האולימפיים נבחרה הג'ודאית יעל ארד, שזכתה במדליית הכסף בברצלונה 1992 ומכהנת היום כיו"ר הוועד האולימפי הישראלי.
יחד איתה השיא משואה קופץ המוט אלכס אברבוך, שהחזיק אז ברזומה של זכייה במדליית זהב באליפות אירופה במינכן ובמדליות כסף וארד באליפויות העולם באדמונטון וסביליה. שנתיים מאוחר יותר הוא הוסיף זהב באליפות אירופה בגטבורג.
בקטגוריית הנשים נבחרה אסתר רוט־שחמורוב, האתלטית הישראלית הטובה בכל הזמנים, ומשואה נוספת השיאה מיכל שחר־שור, בתו של מאמן נבחרת הקליעה שנרצח באולימפיאדת מינכן, קהת שור. בקטגוריית הדור הבא נבחרה לי קורזיץ, אז חיילת בת 20 ממכמורת שהפתיעה את כולם כשזכתה שנה קודם באליפות העולם בגלשני רוח. בהמשך היא זכתה בשלוש אליפויות נוספות ברציפות בין השנים 2011־2013.
יחד איתה השיא משואה טאהר אבו־ליל, נער בדואי בן 16 חולה סוכרת ובן למשפחה מרובת ילדים, שחקן קטרגל מצטיין שבזמנו הפנוי שימש גם כמדריך חברתי.
ד"ר איאן פרומן, יליד דרום אפריקה שעלה ארצה ב־1964 והקים את מרכזי הטניס בישראל, נבחר בקטגוריה של השתלבות כעולה חדש. נציג צה"ל היה אבי מויאל, שהיה בין היתר קצין הכושר הקרבי של סיירת מטכ"ל ובהמשך ראש מחלקת כושר קרבי בצה"ל. באותה תקופה הוא גם שימש כמאמן היכולות הגופניות של נבחרת ישראל תחת אברם גרנט.
"נבוכה ונרגשת"
בקטגוריית ספורט הנכים נבחרו שני שחיינים, רון בולוטין וקרן לייבוביץ'. בולוטין זכה בשלושת המשחקים הפראלימפיים שבהם השתתף בשלוש מדליות זהב, חמש מכסף ושלוש מארד. לייבוביץ', שזכתה במשחקים הפראלימפיים שנערכו ארבע שנים קודם לכן בסידני בשלוש מדליות זהב, אמרה אז: "אני קצת בהלם. מקווה שאוכל להחזיר על הכבוד שנתנו לי כאן ולהביא כבוד גדול למדינה כולה באולימפיאדה הקרובה". ואכן, במשחקים שנערכו חודשים ספורים אחר כך באתונה היא הוסיפה מדליית זהב, שתיים מכסף ואחת מארד.
"אחרי אתונה נכנסתי להיריון, וארבע שנים אחר כך הגעתי לבייג'ינג עם איתן ודניאל בני השנה, אבל פיספסתי את המדליה במאיות השנייה", נזכרה השבוע לייבוביץ'. על הרגע שבו שמעה שהיא עומדת להשיא משואה סיפרה: "התקשרו אליי מהרדיו ושאלו אותי מה דעתי על זה. היית מאוד נבוכה מצד אחד ומאוד נרגשת מהצד השני, כי לא חיכיתי לזה.
"מהטקס עצמו אני זוכרת שהתרגשתי מאוד מזה שסבתא שלי שומעת אותי, וגם הזכרתי אותה בדברים שאמרתי שם. זה היה מאוד מעורב, גם ספורטאים פעילים וגם ספורטאי עבר. היה וייב מגניב, כי כולם מכירים את ההרגשה, אז היה כיף".
ואיך את מסכמת את הקריירה שלך?
"קריירה ספורטיבית מאוד מוצלחת עלולה לשים כל דבר אחר בחיים בצבע שהוא פחות מרגש, כי ספורט זה מקום מלא בריגושים. אני שמחה שהיום אני עוסקת בדברים שמביאים אותי לאותם מקומות. יש לי סטודיו לפילאטיס שיקומי, ולקחת אנשים ולהחזיר אותם ללכת זה ריגוש לא פחות אם לא יותר".
ספורטאים נוספים שהשיאו משואות
יעקב חודורוב (1998), אור טוקייב (2000), ענבל פיזרו (2002), שחר פאר ופסקל ברקוביץ' (2014), אורי מלמיליאן (2017), נועם גרשוני (2018), מנשה זלקה ומורן סמואל (2019), דייויד בלאט (2023), עומרי כספי, דני אבדיה, גל חמרני ואורן סמדג'ה (2025).
