קרבת המועד לשריקת הפתיחה לטורניר גמר הגביע העולמי בכדורגל 2026, מעלה באוב סיפורים מטורנירי-גמר קודמים.
לטורניר בצרפת ב-1998 היו היבטים אחדים הנוגעים לימינו, וההיבט האמריקאי-איראני בראשם. באותה העת, העוינות בת 20 השנים בין ארה”ב לאיראן (מאז עליית משטר האייתוללות במדינה המוסלמית-שיעית ב-1978) העיבה על המשחק הצפוי להיערך בין שתי מדינות אלה ששובצו יחדיו לבית ו’, ועלה חשש מפני גלישתו לפסים אלימים. לבסוף, חוזי השחורות התבדו, המשחק התנהל ברוח ספורטיבית, והסתיים בשלום ובניצחון איראני (1:2). אלא שהקשר האיראני-אמריקאי בטורניר 98’ לא התמצה בכך. הוא גולם גם בדמות אחת, השופט האמריקאי אספנדיאר (אסה) בהרמאסט.
בהרמאסט היגר מאיראן לארה”ב בהיותו בן 18, בראשית שנות ה-70 (עוד בימי שלטונו של השאה). הוא השלים לימודי הנדסה (כימית) באוניברסיטת מיזורי, הצטיין ככדורגלן, ולאחר שנפצע עבר לשיפוט כדורגל. הוא התקדם בהדרגה במעלה הרשימה, עד שב-1998 הגיע לשיא הנכסף - שיפוט בטורניר בצרפת. בכך הצטרף המהגר מאיראן לשלשלת של מהגרים מרחבי העולם, אשר ייצגו את ארה”ב כשופטים בטורנירי-גמר. מבחינתנו, הרלוונטי מביניהם היה לאו גולדשטיין, יליד פולין ושריד מחנה-המוות אושוויץ, שנמנה עם סגל השופטים בצ’ילה 62’.
משחקו השני של בהרמאסט בטורניר 98’, היה בין ברזיל לנורבגיה, ביום האחרון של משחקי בית א’. במשחק האחר בבית, מרוקו צעדה בבטחה אלי ניצחון על סקוטלנד והייתה צפויה ללוות את ברזיל, מובילת הבית, לשלב שמינית הגמר. רק ניצחון של נורבגיה על ברזיל היה יכול לשנות זאת, והסיכוי לכך פחת עד מאוד בדקה ה-78 למשחק, כשברזיל הבקיעה את השער הראשון במשחק. שביב של תקווה ניצת אצל הנורבגים בדקה ה-83, לאחר שהבקיעו שער שוויון, אך הם עדיין היו רחוקים מניצחון והזמן כמעט שאזל.
ואז הגיעה הדקה ה-88. אריק מיקלנד פרץ באגף השמאלי של נורבגיה והרים כדור רוחב אל תוך רחבת העונשין של ברזיל. הבלם ז'וניור באיאנו נראה מתרומם מאחורי טורה אנדרה פלו המתכופף-מועד, ומרחיק את הכדור בנגיחה. בהרמאסט, שהיה בעמדה נוחה, כששדה הראייה שלו פנוי, שרק, הצביע על נקודת-העונשין, וסימן על אחיזה/משיכה בחולצה. במאי הטלוויזיה הצרפתית, ששידרה אל רחבי העולם, הציג שידורים חוזרים מזוויות שונות, אך בכולם לא נראה מגע כלשהו בין הבלם לחלוץ שלפניו. בעיטת-העונשין מרגלו של רקדאל חדרה לשער, נורבגיה ניצחה 1:2 ועלתה לשמינית-הגמר. מרוקו נשלחה הביתה. מאחר שלא היתה עדות מצולמת לעבירה כלשהי, הוטחה ביקורת חריפה בשופט מארה”ב, על פסיקה שגויה וחסרת פשר. האווירה הכללית שנוצרה הקלה על המחנה המרוקני, בצרפת וברבאט, להאשים עולם ומלואו בקנוניה שנועדה להדיח את מרוקו מן הטורניר.
לא חלפו אלא 36 שעות והגלגל התהפך - השופט ה"נבל" הפך לגיבור ודברי הבלע של פרשנים וצופים מן השורה, הומרו בשירי הלל: רשת שידור שבדית הפיצה סרטון וצילומים שנעשו מזווית שלא כוסתה בשידור הצרפתי הרשמי. צילומים אלה הראו שז'וניור משך בחולצתו של פלו בטרם הגיע הכדור לקרבתם, והוכיחו כי בהרמאסט ראה מה שמצלמות השידור לא קלטו, וצדק לחלוטין בפסיקתו.
אולם ההוכחה החותכת לא סיפקה את נציגי מרוקו, והם המשיכו בהאשמת כולי עלמא בהדחתם (עד היום, כאשר סיפור המשחק עולה מדי פעם בפעם באתרים וברשתות חברתיות, תמיד יימצאו מי שישובו ויגוללו את טענות הקיפוח "המשווע" בדקה ה-88). לאחר מכן, כאשר ועדת השיפוט מינתה את השופט המרוקני האלמוני יחסית, סעיד בלקולה, לניהול משחק הגמר (צרפת-ברזיל), רבים ראו בכך כניעה ל"התבכיינות" הלחצנית.
עם זאת, יש לציין שני מניעים, חשובים לא פחות, למינוי זה: פיצוי ותודה. פיצוי על שום מה? בזמנו, מרוקו התחרתה בצרפת על זכות האירוח ב-1998, והפסידה. כך שמינוי השופט המרוקני היה מעין נחמה פורתא. ותודה על שום מה? יומיים לפני פתיחת הטורניר נבחר נשיא חדש לפיפ"א, ספ בלאטר, מי שהיה מזכיר הארגון ברוב ימי נשיאותו של ז'ואאו הבלאנז' הפורש. בלאטר גבר על לנארט יוהנסון, נשיא אופ"א, ברוב של 31 קולות, שהושג בזכות תמיכת מדינות מאפריקה ומאסיה בו. מינוי שופט-גמר ראשון מאפריקה, היה ראשית שלמי תודה לאנשי יבשת זאת. גם אחד משופטי-הקו היה אפריקאי, אחמט סאלי מדרום אפריקה, והשופט הרביעי היה עבד א-רחמן אל-זייד מערב הסעודית. טנא התודות הושלם ב-2004, כאשר פיפ"א הגבילה את המועמדויות לאירוח טורניר הגמר ב-2010 למדינות מיבשת אפריקה בלבד, ובמאבק בין מרוקו, מצרים ודרא"פ על זכות האירוח, ניצחה האחרונה.
ניתן לסגור את המעגל 2026-1998 בשני סיפורים נוספים בהקשר המרוקאי. הראשון מצביע על השיפור בהישגי "ההתבכיינות של מרוקו". אם ב-1998 היה לה משקל במינוי השופט למשחק הגמר, ב-2026 היא גרמה להפיכת הפסד במגרש לניצחון במוסדות ההתאחדות האפריקאית ולזכיית מרוקו בגביע אפריקה לאומות (לפחות עד שיסוימו ההליכים בערעורה של סנגל).
הסיפור השני מכיל בתוכו גם את היבט ההגירה והמהגרים לארה”ב. בדומה לסיפורו של אסה בהרמאסט ב-1998, הוא עוסק בזהותו של השופט הבכיר המייצג את ארה"ב בטורניר גמר הגביע העולמי 26’ - אסמעיל אלפאת, שהיגר ממרוקו בגיל 18, השלים לימודי הנדסת מכונות באוניברסיטת טקסס, היה לשופט כדורגל, התקדם במעלה הדירוג, והוזמן לשפוט הן בקטאר 22', הן בטורניר הגמר השנה.
גם אתם רוצים להיות פרשנים?
איך זה עובד? פשוט מאוד: כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ Word לכתובת: kick@ynet.co.il, בצירוף שם מלא.
אורך הטקסט הרצוי: 250–800 מילים.
אין לצרף תמונות, טבלאות או גרפים.
אם הטקסט מתייחס לאירוע עתידי – שלחו אותו מספר ימים מראש.
