מה הופך לוחם MMA ללוחם טוב? לפי חיים גוזלי, עוד לפני המכה הראשונה, "אתה חייב לדעת למכור את עצמך מחוץ לזירה, שתמיד תהיה בכותרות. לוחם גדול צריך לדעת לדבר, להציג. זה קודם כל שואו ביזנס".
וגוזלי, חלוץ הענף בישראל שחגג השבוע יום הולדת 52, יודע לספק את הסחורה. מי שזכה בכינוי "באטמן הישראלי" (בשל החיבה האדירה שלו לדמות הקומיקס), רואה בעצמו שגריר לאומי, שלא בוחל בהתגוששויות פוליטיות ברשתות החברתיות, כחלק ממסע הסברה ישראלי אל מול העולם. וכן, הוא אפילו התמודד לכנסת ה-25, קצת לפני שנקלע לתקרית מסכנת חיים באחד המסעות שלו באירופה.
"אפשר לומר ששילמתי מחיר על המאבק שאני עושה למען ישראל ברשתות החברתיות החל מהשבעה באוקטובר", אומר גוזלי. "באחת מהנסיעות שלי לעוטף עזה כתבתי משהו על אחד הפגזים, וזה הגיע למיליוני צפיות. אני לבד זיהיתי למעלה ממאה עמודים שהציגו אותי כתומך ברצח ילדים, פוסטים שמסיתים לפגוע בי".
את התוצאה של הקלחת הוויראלית הרגיש גוזלי לפני כשנה. לוחם ה-MMA הוותיק הגיע לטורניר באוקראינה יחד עם בנו אלעד והמאמן שלו, בן-אל חסיד, והשלושה, לדבריו, ניצלו מניסיון רצח. "פרצו לנו לחדר, והיה שם בחור עם סכין ביד", שיחזר גוזלי בשיחה עם ynet ו"ידיעות אחרונות". "בן-אל נאבק בו אבל הבחור הוציא אקדח והתחיל לירות מטווח אפס. אלעד ואני תפסנו מחסה, ובהמשך ברחנו לחדר אחר, ומשם לגג, כשבחוץ גשם מטורף. אחר כך הגיעו לוחמי הימ"מ שלהם, והעבירו אותנו תחת אבטחה למלון אחר. זה היה נס שיצאנו מזה בחיים".
אתה מרגיש יחס עוין במהלך קרבות עם לוחמים מהעולם?
"האמת שמאז האירוע ההוא לא טסתי הרבה לתחרויות בחו"ל, אבל כשטסתי זה תמיד היה עם אבטחה משמעותית בגלל מה שעברתי באוקראינה. אבל עוד לפני, תמיד הייתי מרגיש שנאה אם היה עומד מולי לוחם טורקי או מוסלמי".
"אז שיגידו שאני קיצוני"
גוזלי, תושב בת ים, נשוי לורד ואב לאביב, אלעד ואגם, טוען שאירועי השבעה באוקטובר חידדו אצלו את הזהות הפוליטית: "הבוקר הארור ההוא שינה את החיים שלי מהקצה לקצה. מבחינתי, לכל אויב ישראל אסור להיות בין החיים, אין חפים מפשע בצד השני, זה נגמר. הם אויבים שלנו, ואנחנו כדי לחיות בשקט צריכים לחיות לבד. אחות של אמא שלי נהרגה בפיגוע בירושלים בשנת 2000, השכול נגע בכולנו. ה-7 באוקטובר הפיל לי את האסימון, אני נלחם בעולם ומייצג את הדגל. חיילים, עם מחצית מגילי, נלחמים כדי שאני אחיה פה, ומי שלא רוצה לחיות איתנו – צריך להשמיד".
אין חפים מפשע? ומה עם ילדים, נשים?
"כשאתה מגדל אומה על הרג יהודים, אז אין חפים מפשע".
אתה יכול להבין את הביקורת נגדך ברשתות, כשאתה מציג דעות שגם בחוגים רבים בישראל נחשבות לקיצוניות.
"לא מקבל. אני יהודי, ואני לא מחפש להרוג אף אחד בעולם לעומת האויב שכל הזמן רוצה להרוג אותנו, אז שיגידו שאני קיצוני".
ומה אתה עונה למבקרים, שטוענים שהגישה המאוד פטריוטית היא דמות שנועדה ליחצן את הענף?
"אני כבר לא עונה למבקרים. קנאה הפכה לטבע שני בישראל ישר אחרי שנאה, אז אני עונה להם באמוג'י של לבבות".
אומרים שספורט מקרב בין עמים, תרבויות, אולי זה פחות מתאים לאופי של ה-MMA?
"לא מסכים. כל לוחם בעולם שהיה לי קרב נגדו הפך לחבר שלי. הבאתי לישראל משלחות שלמות של לוחמים שנלחמו עד זוב דם, וישר אחרי הייתי לוקח אותם לטיולים בירושלים ובמקומות הקדושים. כולם היו כמו אחים".
היסטוריה במדיסון סקוור גארדן
לאורך השנים הארוכות בענף, גוזלי לא הסתפק בחיים בזירה עצמה. עד היום הוא משמש כאמרגן ומפיק תחרויות MMA בישראל, ועומד גם בראש קבוצת "רנזו גרייסי" בישראל, שהביאה את בשורת ה-MMA לעולם ואף מקדמת את ענף הג'יו ג'יטסו.
כמאמן MMA מעביר גוזלי את מורשתו לדור הצעיר, לפעמים כסדנאות העצמה לקהילה תחת הכותרת: "התמדה, מצוינות והגשמת חלומות".
בנוסף, הוא מאמן בהתנדבות חיילים ושוטרים "מתוך רצון לחזק את המדינה". כאמור, הוא גם ניסה את כוחו בזירה הפוליטית, כששובץ במקום השלישי במפלגת "כוח להשפיע" שהתמודדה לכנסת ה-25. הניסיון שיקף שאיפה אמיתית של גוזלי להשפיע ולתת ביטוי לקול שלו גם מחוץ ל-MMA, אבל כידוע, המפלגה לא עברה את אחוז החסימה וקיבלה את מספר הקולות הקטן ביותר בקרב הרשימות שהתמודדו בבחירות 2022 – 156 בלבד. "עם איך שהפוליטיקה בישראל נראית, זה לא ממש פספוס גדול", הוא אומר בחיוך.
החלום להפוך את ומנויות הלחימה למקצוע ליווה את גוזלי מגיל צעיר, כשעשה את צעדיו הראשונים בחוג לקראטה. השיא מבחינתו הייתה הופעת בכורה במדיסון סקוור גארדן, ביולי 2017, במסגרת באלטור 180. זה אומנם הסתיים בהפסד לראיין קוטור האמריקאי (בהחלטה פה אחד של השופטים), אבל הקנה לישראלי מקום בזירה הנוצצת ביותר של הענף, אליה הוא חזר מספר פעמים מאוחר יותר. "זה הרגע שבו הבנתי שהגשמתי חלום".
אירוע שיא נוסף שאתה זוכר?
"קרב בהיכל מנורה. אפילו שהפסדתי, הרגשתי את התמיכה האדירה של הקהל. שברתי צלע כבר בסיבוב הראשון, בסיבוב השני היה לי קשה לקום – וראיתי את הצלע בחוץ בולטת. אמרו לי לעצור את הקרב אבל הקהל צעק 'גוזלי! גוזלי!', והבנתי שאני נשאר בזירה עד המוות. היה חשוב לי להישאר ולהילחם עד הרגע האחרון, ובסוף הפסדתי בנקודות".
איך מתמודדים עם הפסד, מעבר לכאב הפיזי?
"הפסד וניצחון זה אותו הדבר. כשאתה יודע שהפסד הוא אופציה, אתה כבר לא מפחד ממנו – וככה מגיעים להישגים משמעותיים. אני בן 52 ונלחם, מתאמן לאליפות העולם בפולין בעוד שבועיים, כשאנשים בגיל שלי בקושי זזים. אני לא מפחד להפסיד והקריירה שלי ממשיכה".
יש לך הסבר לכך שהענף עוד לא זוכה למקום מרכזי בישראל?
"בגדול זה ענף פופולרי בכל העולם. בארץ זה הספורט היחידי חוץ מכדורגל וכדורסל שמצליח להביא אלפי אנשים, אבל מה שחסר זה משקיעים גדולים כמו בכדורגל. ברגע שייכנסו כאלה, זה יהיה הספורט הכי גדול בישראל".
"לא יכול לפרוש"
כאמור, גוזלי חגג השבוע יום הולדת 52. "מפחיד אותי לחשוב שאני בעשור השישי שלי, אני לא מרגיש בגיל הזה", הוא אומר בחיוך. "החיים קפצו לי, אני מרגיש ילד, עדיין מחפש בובות של באטמן בחנויות".
איך נראית שגרת היום שלך?
"מתאמן, הכל בקטע של אימונים תזונה. אני מודה שאין לי יותר מדי תחביבים חוץ מלראות טלוויזיה ולהתאמן".
הילדים שלך ממשיכים את דרכך, איך זה לראות אותם בזירה?
"זה לא כיף, זה ספורט שמקבלים בו מכות. כשאני חוטף זה סבבה, אבל כשהבן שלך מקבל מכות – אתה חסר אונים".
יש כבר תאריך פרישה?
"פרשתי כבר 200 פעם, אז כבר הגעתי למסקנה שאני לא יכול לפרוש. זה חלק בלתי נפרד ממני. אני גם לא עושה מזה כסף היום, אני אחרי קריסה כלכלית שחוויתי בקורונה, זה פשוט נותן לי אוויר, משמעות".
