כמה שעות לפני המשחק אתמול בין הלייקרס לסן אנטוניו בלוס אנג׳לס, התקשר רכז הספרס כריס פול למאמן הלייקרס, ג׳יי.ג׳יי רדיק, שאיבד את ביתו בשריפה המגה-היסטורית בלוס אנג׳לס רבתי. פול שיחק ארבע שנים עם רדיק בלוס אנג׳לס קליפרס, והשניים פיתחו כזה קשר עד שפול הגדיר את רדיק "חלק מהמשפחה שלי". לכן רדיק לא הופתע כשפול אמר לו כי אחרי המשחק, לא משנה מי ינצח, הוא ו-ויקטור וומבניאמה ייתנו לבניו של רדיק, נוקס וקאי, את הגופיות החתומות שלהם. רדיק נחנק בדמעות כשדיבר על כך במסיבת העיתונאים אחרי המשחק שבו הלייקרס שלו נעלמו לגמרי ברבע האחרון והספרס ניצחו בקלות.
ההרס בעקבות גל השריפות בלוס אנג'לס
(רויטרס)
"אם אתה בליגה מספיק זמן, אתה מייצר מעגלי חברים״, אמר רדיק, ״יש אנשים שאתה מחבב, יש את אלה שאתה אוהב, ויש את אלה שהם אחים שלך. כריס הוא במעגל של האחים. הוא יודע שהילדים אוהדי NBA גדולים, כל הקלפים והגופיות שהם אספו היו בבית הזה שממנו גם עשיתי פודקאסט במשך שנתיים. אני לא מופתע שכריס עשה דבר כזה".
אסונות טבע הם תזכורת טובה לכך שאין שום רמה של פרסום או עושר שיכולה לחסן אדם מלראות את חייו נהרסים בשניות. אחרי שמפנים את המשפחה, אין באמת שום דבר שאפשר לעשות כדי להציל בית מהזעם של אמא אדמה. ההבדל היחיד הוא שכאשר אתה כל כך מפורסם, גם האסון שלך הופך כזה. באזור פסיפיק פאליסיידס העצום גרים כוכבי קולנוע, מוזיקאים וספורטאים, והשריפה הגיעה לכל מקום, מתעלמת מהחומות שאמורות להגן על הבתים האלה מפני העולם שבחוץ.
"מזעזע ושובר לב"
ברמה הפרקטית, בוטלו כמה משחקי NBA, לוס אנג׳לס ראמס נאלצה לארח את מינסוטה וייקינגס באריזונה למשחק הוויילד קארד בפלייאוף ה-NFL (וניצחה), והשריפות האלה צריכות גם לשמש נורת אזהרה למארגני אירועי ספורט גדולים. לוס אנג'לס תארח כמובן את האולימפיאדה ב-2028, ועוד לפני כן כמה משחקים במונדיאל 2026. שני האירועים יקרו בקיץ והשילוב הקטסטרופלי המקצין של טמפרטורות עולות, יובש קשה ורוחות חזקות הוא כבר לא משהו ש"אולי יקרה בעתיד". "אנחנו צריכים לבחון היטב את אירועי הספורט הגדולים", אמרה ל-BBC איריס סטיוארט-פריי, פרופסור למדעי הסביבה באוניברסיטת סנטה קלרה בקליפורניה, ״בשום מקום אנחנו לא חסינים מהדברים שעשינו לסביבה“.
12 הקבוצות המקצועניות של לוס אנג׳לס תרמו יחד סכום עלוב למדי של 8 מיליון דולר לקורבנות השריפות, אבל בינתיים זה בעיקר סיפורים של אנשים שאיבדו את בתיהם. וגם אם הם מולטי מיליונרים כמו סטיב קר, שום דבר לא יכול להחליף את הזיכרונות של בית ילדות שנשרף. "נולדתי בפסיפיק פאליסיידס", סיפר קר על הבית שבו אמו בת ה־90 גרה עד שפונתה בזמן, "כל החברים שלי משם, פחות או יותר, איבדו את בתיהם, את בתי משפחתם, בתי ילדות. זה היה הבית שלנו יותר מ־50 שנה. הייתי שם לפני שבועיים לארוחת ערב, חגגנו שם את יום הולדתה של אמי. זה היה מקום נפלא, אידיאלי. אבא שלי לימד ב-UCLA, ועשיתי את הנסיעה מפסיפיק פאליסיידס במורד שדרות סאנסט לקמפוס ב-UCLA מיליון פעמים, יש לי זיכרונות כל כך נהדרים מהנסיעות האלה. ואז לראות את התמונות של אותה דרך עכשיו, זה פשוט מזעזע ושובר לב".
שריפה כזו גם מניחה דברים בפרופורציות. אפילו מדליות אולימפיות הן בסופו של דבר חפצים. גארי הול ג׳וניור, אחד הספרינטרים הגדולים בהיסטוריה של השחייה, איבד את ביתו, ובו גם 10 המדליות האולימפיות שלו, חמש מהן מזהב. "זה היה פי אלף יותר גרוע מכל סרט אפוקליפסה שראיתי", סיפר הול ג׳וניור, "היינו מוקפים בלהבות. הגחלים ירדו עליי כשקפצתי למכונית. היה לי זמן לתפוס את הכלב שלי ורק כמה חפצים אישיים. חשבתי על המדליות, אבל לא היה לי זמן להציל אותן, הכל נשרף. זה משהו שאני יכול לחיות בלעדיו, העיקר שאני עוד יכול לחיות".
פורסם לראשונה: 01:30, 15.01.25
