הניצחון אתמול של הפועל ת"א על דובאי, 60:85, הוא בעיניי אחד הגדולים של הקבוצה העונה, לא רק בגלל ההפרש המאוד נאה או המהפך שביצעה הקבוצה של דימיטריס איטודיס במחצית השנייה, אלא כי דובאי היא מוקש לא קטן. לטעמי זאת הקבוצה שהכי לא מנצלת את הכישרון שלה בכל היורוליג, ויש את חוסר ההלימה הגבוה ביותר בין איכות שחקניה לבין מיקומה בטבלה. ומטבע הדברים, אחת כזאת יכולה ביום נתון להתחבר ולהתפוצץ עליך, דבר שקרה במחצית הראשונה, ולמרבה המזל לא בשנייה.
לדובאי יש קו קדמי גבוה ומוכשר עם פיליפ פטרושב ומפיונדו קאבנגלה. פטרושב מאוד גבוה לעמדה מספר 4, מאוד טכני, עם יד טובה מאוד מבחוץ וגם עם משחק פנים נהדר. באמת פוטנציאל לשחקן טופ יורוליג אם היה בקבוצה הנכונה. קאבנגלה הוא מפלצת פיזית מהסוג של דן אוטורו, והשניים אכן די קיזזו אחד את השני אתמול.
איטודיס החליט שאיש וויינרייט לא יכול להתמודד מול פטרושב ושילב בחמישייה לצד אוטורו את ג'ונתן מוטלי. הגנתית, זאת הייתה החלטה נכונה. הפועל ממילא מתקשה במשחקים האחרונים עם גבוה אמיתי אחד כי היריבות כבר למדו לנצל את זה, עושות פיק אנד רול שמכריח את אוטורו לצאת החוצה, ואז משחקות פנימה ועושות סלים בשל יתרון הגובה שנוצר להן שם. כשמוטלי ליד אוטורו, תמיד יש בפנים גבוה נוסף שייתן עזרה וייקח ריבאונד. וגם בהרכב הזה – במחצית הראשונה הפועל התקשתה לקחת ריבאונד הגנה בגלל הגודל של שחקני דובאי.
את המחיר על ההרכב הגבוה שילמה במחצית הראשונה ההתקפה של הפועל. ואסיליה מיציץ' אומנם חזר מהפציעה נהדר, בעיקר שונה מנטאלית, עלה בחמישייה, תקף את הסל בלי הפסקה, הלך עד הטבעת, לא נרתע ממגע פיזי והזכיר את משחקיו מתחילת העונה, אבל ביחד עם אלייז'ה בראיינט, קולין מלקולם ושני הגבוהים נוצרה חמישייה קצת כבדה ואיטית, שהתקשתה לייצר סלים ולהפעיל לחץ הגנתי על הגארדים של דובאי. בעיה נוספת בחמישייה הזאת הייתה שמהספסל עלו יחד וויינרייט וטאי אודיסאי, וזה שילוב נמוך, בעיקר מול הגודל של דובאי.
אבל גם במחצית החלשה הזאת, שבה דובאי הציגה הגנה טובה באופן שלא אופייני לה, קרו להפועל שני דברים טובים. הראשון, כאמור, היה היכולת של מיציץ'. השני נבע מטעות איומה של מאמן דובאי: כשאנטוניו בלייקני עלה מהספסל הוא הצמיד אליו את קלמן פרפליץ, אחד השומרים הפחות טובים של הקבוצה. זה באמת סקאוטינג נורא. אם יש מפתח לנצח את הפועל, זה למנוע מבלייקני להיכנס למשחק. צריך להצמיד אליו את השומר הכי טוב שלך, לגרום לו להחטיא את הזריקות הראשונות ולא לתת לו להיכנס לקצב. אבל בלייקני חגג על פרפליץ שנחות ממנו בכל אספקט פיזי, וכשהגיעו השומרים היותר טובים, הוא כבר היה לוהט ברמה שלא ניתנת לכיבוי.
ניסוי כלים אדום
הפועל סיימה את המחצית הראשונה בפיגור 36:41 ונראתה עם הרבה חששות. איטודיס עשה שינוי מצוין והעלה במחצית השנייה את בלייקני ההתקפי והזריז במקום מלקולם היותר איטי והגנתי. הפועל הפכה הרבה יותר אקטיבית בהגנה, הרבה יותר זריזה ויעילה בהתקפה, עלתה ליתרון תוך שתי דקות ושייטה עד הסיום עם מחצית שבה היא מנצחת ב-30 הפרש.
ואם במחצית הראשונה ראינו מה דובאי יכולה וצריכה להיות - קבוצה סופר מוכשרת שקשה לעצור, הרי שבמחצית השנייה ראינו למה דובאי היא לא זה: לא מספיק מאומנת, קורסת ברגע המשבר הראשון שמגיע, בלי מנהיגות על המגרש ומחוצה לו, הידרדרות איומה בקבלת ההחלטות כשדברים מתחילים לא ללכת. היא קלעה רק 19 נקודות במחצית הזאת, מספר עלוב ביחס לקבוצה עם כל כך הרבה כלי נשק התקפיים.
מעבר לניצחון, מבחינת הפועל היה כאן ניסיון מאוד חיובי במשחק עם שני גבוהים, שיטה שנוסתה מעט מאוד העונה ובטווח הארוך חייבים שהיא תהיה חלק משמעותי יותר מסל הכלים של הקבוצה. בונוס חשוב: בגלל עבירה שלישית של אוטורו התגלה צמד גבוהים שלא שיחק כמעט יחד והיה אתמול מצוין: מוטלי ואודיאסי, שהיה מהבולטים במגרש. אם הוא ייכנס לרוטציה באופן קבוע, זה יפתור חלק ממצוקת כוח האדם שיש בקו הקדמי, בעיקר לנוכח ייבושו הלא ממש ברור של תומר גינת, שכמעט בכל פעם ששיחק עשה עבודה טובה (ולא, אני לא כותב את זה כי הוא ישראלי, אלא רק בשל יכולתו המקצועית).
החולייה החלשה הצהובים
מכבי ת"א, לעומת זאת, סיימה את הערב עם הפסד מתסכל לברצלונה, 93:83. אין בעיה להפסיד לקבוצת צמרת, אין בעיה להפסיד לקבוצה שיש לה חומר שחקנים טוב משלך, וזה מובן מאוד בעיקר במשחק חוץ. ועדיין, יש כאן נקודה שחשוב להתייחס אליה: במשחקים רבים מדי מכבי נקלעת לפיגור משמעותי כבר בדקות הראשונות בגלל חוסר תפקוד הגנתי של החמישייה הראשונה. אתמול היא פיגרה תוך כמה דקות בהפרש דו ספרתי, ספגה 32 נקודות ברבע הראשון, ובתחילת הרבע השני ההפרש כבר הגיע לעשרים נקודות.
מי אשם בזה? במשך זמן רב האש הופנתה לגארדים, בעיקר לתמיר בלאט. אבל העניין הזה די נבדק אמפירית מאחר שגארדים שונים עולים בחמישייה בכל משחק. היו משחקים עם לוני ווקר וג'יימי קלארק, אתמול היו אלה איפה לונדברג ובלאט, והתוצאה תמיד זהה: הגנה איומה. אז המסקנה היא שהבעיה נובעת מהקו הקדמי. ממי בדיוק? קשה להצביע במדויק כי אין שם אף שחקן שבאמת שומר למעט וויל ריימן, והוא צובר יותר מדי עבירות אז יש מגבלה למספר הדקות שלו. אושיי בריסט שומר אישי סביר אבל עושה המון טעויות בקבלת ההחלטות ההגנתית, ובעיקר עוזב קלעים כל הזמן בשביל עזרות מיותרות. רומן סורקין לא מספיק אגרסיבי במאבק על העמדה מתחת לסל ולא תמיד עוזר בזמן מול חדירות.
4 צפייה בגלריה
גורם מרכזי בחוסר ההצלחה. הורד מול מיילס קייל ברצלונה
(צילום: MANAURE QUINTERO / AFP))
אבל בעיניי האשם הגדול הוא שחקן שהפך לסוג של פרה קדושה במכבי, אחד שהכישלונות משום מה לא נזקפים לחובתו: ג'יילן הורד. אז יאללה, קבלו: ג'יילן הורד בעמדה מספר 4 זה בלוף, וגורם מרכזי לחוסר ההצלחה של מכבי. הוא שומר אישי חלש פיזית, לא אגרסיבי, נמוך לעמדה, לא עוזר מספיק, לא סוגר מספיק טוב לריבאונד ההגנה, גם לא לוקח מספיק ריבאונד. בהתקפה יש לו לרוב יתרון מהירות אבל בשל ליקויים טכניים הוא לא יכול ליצור לעצמו מהלכים. למעשה, בלי המסירות של תמיר בלאט גם הסטטיסטיקה ההתקפית שלו הייתה מאוד לא מרשימה.
אז בטווח הארוך, לרומן סורקין מגיע שבעונה הבאה, אם יישאר במכבי, ישחק לידו שחקן גבוה יותר, ששומר, נותן גוף, חוסם, משלים אותו באמת. לא אחד שגרוע אף ממנו במה שהוא פחות טוב (ולסורקין יש המון יתרונות לצד חסרונותיו).
בטווח הקצר, קטש פשוט צריך להודות בכך שהציוות הזה לא עובד ולעשות שינויים בחמישייה. אם נסתכל על המשחק אתמול, סורקין, טי.גיי ליף ו-וויל ריימן זה שילוב ששמר יותר טוב מהשלושה שפתחו בהרכב. גם מרסיו סנטוס וליף עם הורד בעמדה 3 שמרו יחד יותר טוב. הורד חייב לצידו שני שחקנים אגרסיביים ויחסית גבוהים. זה אומר שהוא צריך לשחק או עם ריימן בעמדה מספר 3 או עם שני גבוהים כשהוא עצמו בעמדה מספר 3. זה נכון כמובן כשמדובר במניעים הגנתיים. איך זה יעבוד בהתקפה? זה כבר סיפור אחר, אבל בינתיים מכבי מפסידה משחקים בעיקר בגלל ההגנה.
אני אסייג ואומר שאין אמת מוחלטת כי כל משחק הוא סיפור בפני עצמו. כבר היו יריבות שמולן הורד הסתדר הגנתית גם בעמדה מספר 4. אבל אם בוחנים את הנקודה לאורך זמן, אז כמו שאמרה המנחה הבריטית האלמותית: "ג'יילן, אתה החולייה החלשה".
