משהו מוזר מאוד קרה בשבת האחרונה. אפשר אפילו לכנות זאת "אירוע נדיר". וולפסבורג אירחה את ברצלונה לגומלין חצי גמר ליגת האלופות לנשים, וניצחה 0:2. זו הייתה הפעם הראשונה העונה בכל המסגרות בה בארסה ירדה מנוצחת, ואנחנו כבר במאי. יודעים מה? זה אפילו מטורף יותר. לא רק שברצלונה הגיעה למשחק בלי הפסדים, אלא שעשתה זאת גם בלי תוצאות תיקו - היא נחתה בגרמניה עם רצף של 45 ניצחונות!
הרצף המופרע הזה התחיל ביוני 2021, והחזיק מעמד כמעט שנה שלמה (בנוסף, ברצלונה כבשה ב-87 משחקים רצופים עד אותו ערב, שנתיים שהתחילו בהפסד אחר לוולפסבורג בחצי גמר הצ'מפיונס ב-2020). ההפסד שעצר אותו לא ממש שינה משהו - בארסה ניצחה 1:5 במשחק הראשון ועלתה לגמר בסיכום. ב-21 במאי היא תפגוש את ליון באצטדיון של יובנטוס בטורינו, ותנסה להגן על הגביע אותו השיגה לראשונה בשנה שעברה. האמת היא שנראה שאין סיכוי לעצור אותה בדרך לעוד טרבל, כי היא כבר זכתה באליפות והעפילה לחצי גמר הגביע הספרדי (עם בונוס של זכייה בסופר קופה). ברצלונה היא מעצמה, ומביאה המון אושר לאוהדי המועדון שהצמיחו הרבה שיערות לבנות בגלל מה שראו מקבוצת הגברים בשנים האחרונות.
זה מגובה במספרים. בניגוד לישראל, בה כדורגל הנשים הוא קוריוז וזוכה ליחס מחפיר מהקהל, בעלי המועדונים והאחראים על הענף, ספרד משתגעת על התחום וברצלונה עומדת בראש המחנה. הכותרות בכל העולם התלהבו כאשר בארסה שברה לאחרונה את שיא הקהל במשחק נשים כשאירחה את ריאל מדריד לקלאסיקו, אבל אותו משחק ראשון מול וולפסבורג, שזכה לפחות תהודה, כבר שיפר את ההישג: שלושה שבועות אחרי החגיגה מול ריאל, 91,648 צופים מילאו את היציעים. קרנבל כדורגל. הכמות הראשונית שיצאה למכירה, 85 אלף כרטיסים, אזלה תוך 24 שעות.
פשוט מושלמות
כמובן שמעבר לאהבה לכדורגל הנשים, יש עוד מגנט משמעותי ששואב את הקהל בברצלונה למשחקים. זו פשוט קבוצת כדורגל מושלמת, הראשונה שהצליחה להביא למגרש הנשי את היסודות של הסגנון ההתקפי בו משחקים הגברים של המועדון. אם בעבר הקבוצות הגרמניות שלטו בענף, ליון לקחה אליה את ההובלה עם שנים דומיננטיות במיוחד ואז הליגה האנגלית נכנסה חזק לתמונה, השנתיים האחרונות הן כולן ברצלונה. פעם זה היה נשמע דמיוני, אבל רק תקראו את מה שאמר לפני מספר ימים צ'אבי, המאמן והאגדה של בארסה: "כבר מספר שנים שקבוצת הנשים מראה לנו איך צריך לשחק, להתחרות ולהישאר רעבות למרות ההצלחה. אנחנו עוקבים אחריהן, ומדהים לצפות בהן. הן שולטות בענף בדיוק כמו שאנחנו עשינו בתקופה של פפ גווארדיולה. הן מהוות עבורנו דוגמה והשראה".
מה הוביל למהפך הדרמטי הזה? הרי למרות שהוקמה כבר ב-1988, "ברצלונה פמני" הייתה רחוקה מאוד מהפיכה לכוח אירופי. במשך זמן רב היא אפילו לא הייתה הקבוצה הטובה ביותר בספרד, ורק בתחילת העשור הקודם התחילה לזכות באליפויות ברצף. קודם כל מדובר בעניין סגנוני, אותו הזכרנו, הכדורגל שנמצא ב-DNA של המועדון והמאמן ג'ונתן חיראלדס ממשיך להנחיל. הוא תפס השנה את המושכות של יואיס קורטס, המאמן המבריק ששיגר את ברצלונה לעולם חדש והחליט להתאוורר הקיץ, לעזוב את המועדון ולקבל על עצמו את תפקיד מאמן נבחרת הנשים של אוקראינה - כך שלצערו הוא אינו פעיל במיוחד בחודשים האחרונים.
אבל כדי שסגנון מסוים ייושם בצורה מיטבית, כדאי לפנות לילדות מקומיות, או לפחות ספרדיות. בעוד מועדוני פאר רבים מחפשים את השחקניות הנוצצות ביותר ויוצרים לגיון זרות, ממש כמו אצל הגברים, בארסה נותנת לשחקניות הבית להכתיב את הטון. כמעט כל ההגנה והקישור בנויים על הספרדיות, ושחקניות החיזוק - כמו הניגרית האדירה אסיסאט אושואלה, השבדית פרידולינה רלפה וההולנדית ליקה מרטנס - משחקות בחלק הקדמי ומשמשות כרגל מסיימת. רוב השחקניות שעלו למשחק האחרון מול וולפסבורג הן כאלה שגדלו במועדון, בקטלוניה או משחקות בקבוצה כבר 7-5 שנים.
הצ'אבי והאינייסטה של כדורגל הנשים
וכמו בכל קבוצה אגדית של ברצלונה, גברים או נשים, אי אפשר לעשות כלום בלי הלב, הקשריות המבריקות שמנהלות את המשחק ומחליטות מה יקרה. אלכסיה פוטייאס וג'ניפר הרמוסו הן שתי הראשונות בדירוג ההופעות בנבחרת ספרד בכל הזמנים, הרמוסו היא גם מלכת השערים של לה רוחה, ובקבוצה הן מתעלות על עצמן. פוטייאס (28), שחקנית השנה בעולם, נולדה וחיה בקטלוניה ונחשבת למוח של אלופת אירופה. הרמוסו (32) בכלל מדרידאית, וגדלה באתלטיקו, אבל אף אחד כבר לא זוכר אותה במדים שאינם של ברצלונה. הן גאונות כדורגל. לא פחות. פוטייאס, עליה אמר אנדרס אינייסטה כי היא מייצגת את הערכים של המועדון, הבקיעה העונה 31 שערים לצד 19 בישולים. ואיכשהו, זה יוצא שהיא הייתה מעורבת רק ברבע מהכיבושים של הקבוצה, שכבר הבקיעה העונה 197 שערים!
פוטייאס והרמוסו הן צ'אבי ואינייסטה בצורה מסוימת, רק מאיימות הרבה יותר על השער ומשחקות לעתים בעמדות קדמיות יותר, ומקבלות בצדק ובאופן טבעי את מרבית תשומת הלב. אבל הסיפור והסוד של ברצלונה טמונים גם בקריירה של שחקנית כמו מלאני סראנו. אמנם המגינה השמאלית נולדה בסביליה, אבל כבר בגיל 13 עברה לשחק באקדמיה של בארסה ומעולם לא עזבה. היום, בגיל 32, היא משלימה את עונתה ה-15 בבוגרות. היא ראתה הכל, איך הקבוצה צמחה מהערת שוליים בטופ האירופי לזו שכמעט לא ניתן להכניע אותה. הסיפור שלה מזכיר מאוד את אלו מקבוצת הגברים, של המאסטרים הוותיקים שמזוהים עם כל פינה במועדון ומעבירים הלאה את הידע. הקשרית אייטנה בונמאטי אמרה עליה: "אנחנו צריכות להודות לה על כך שסללה לנו את הדרך. בלי שחקניות כמוה, לא היינו מגיעות למקום בו אנחנו נמצאות כעת".
בונמאטי דיברה כחלק מסדרה דוקומנטרית בשם "מלכות המגרש" שהמועדון הפיק במהלך עונת הטרבל והוקרנה לראשונה בפברואר. צוות הצילום הורכב כולו מנשים, ומנהל האולפן פאקו לאטורה סיפר: "ההתנהלות מול אלכסיה וג'ני שונה לעומת מסי ופיקה. הרבה יותר קל לעבוד איתן. הכוכבים הגברים נמצאים באור הזרקורים כבר 15 שנה ורגילים למצלמות, בעוד הנשים יותר אותנטיות וטבעיות".
בראיון לאתר "גול", לאטורה ציין כי ראה במהלך ההפקה שני מרכיבים עיקריים שהובילו להצלחה. "הראשון הוא מחויבות", אמר המפיק, "אנשים עוד לא מבינים כמה שחקניות כדורגל הן מחויבות, מקצועניות ומפוקסות. הן נתקלות בהרבה חוסר הכבוד. הדבר השני הוא המשפחתיות. זה סוד ההצלחה של הקבוצה".
אז יש שיטה מפורסמת שהמועדון ידוע בה וסוף-סוף באה לידי ביטוי בקבוצת הנשים, שחקניות שמחוברות למועדון ואינן שכירות חרב, כוכבות ברמה העולמית הגבוהה ביותר, חיבור בחדר ההלבשה וגישה נכונה. ואולי ישנה גם חשיבות למה שלאטורה אמר, לעובדה שהכדורגלניות עדיין אנושיות יותר לעומת הרובוטים בעלי יועצי התדמית מקבוצת הגברים ופשוט משחקות כדורגל משוחרר, כיפי ונטול לחצים. אולי גם זה ישתנה בעתיד, ככל שכדורגל הנשים יהפוך למקצועני וחזק יותר. עד אז, בברצלונה לפחות מאושרים מכך שהקאמפ נואו שוב מלא עד אפס מקום. רק שאיש לא ציפה שזו תהיה הסיבה לכך. מלכות.
פורסם לראשונה: 07:16, 07.05.22
