טאדיי פוגצ'אר הסלובני, בחודש הבא רק בן 28, הוא בחור משעמם. רוכב אופניים ממגנט פיהוקים. הצופים לאורכו של המסלול המפרך של הטור דה פראנס שהסתיים אתמול, כבר לא יכולים לסבול את דמותו. הניצחון שלו במרוץ האופניים היוקרתי ביותר הפך לרוטינה, שאר הרוכבים מתחרים על המקום השני. "פוגי" נטל מהספורט את הערך החשוב ביותר שלו: התחרותיות, אי הוודאות איך תיגמר התחרות.
היו כמה סיפורי משנה לטור השנה: ההפגנות של לוחמי האקלים; העובדה שהמרוץ עבר פעמיים באלפ ד'ואז, העלייה המפורסמת, הקשה והיוקרתית ביותר בטור, שידועה בעיקר בגלל 21 הפניות החדות שלה; בדיקות הסמים שהתקיימו באמצע הלילה לרוכבים, ואולי גרמו לפציעות משמעותיות של חלקם; שימוש בטכנולוגיות מתקדמות לשיפור המהירות; שימוש בבינה מלאכותית לניתוח נתונים; או התלונות המרובות של המשתתפים על קיום התחרות במזג אוויר בלתי אפשרי לרכיבה.
אבל כל הסיפורים הללו שימשו רק כסיפורי עלילה מאוד משניים לעילוי הסלובני.
מועדון החמש גאה להציג
המלך טאדיי הראשון אמנם נאלץ לרכוב מספר קטן יותר של קילומטרים לפני שנכנס לפריז לעוד טקס משיחה (קטעים רבים קוצרו בגלל השריפות במדינה), אבל הוא עדיין לבש את החולצה הצהובה במשך רוב המרוץ, עדיין שבר שיאים בטיפוסים הקשים. הוא עדיין זכה בפעם החמישית (והשלישית ברציפות) בטור דה פראנס, בפער עצום מהמקום השני. הסיבה היחידה שהפער לא היה גדול יותר היא שבקטע הלפני אחרון, פוגצ'אר, שכבר הבטיח את זכייתו, נמנע מלתקוף, ועבד בשירות בן קבוצתו, איסק דל טורו ממקסיקו, כדי שהאחרון יסיים במקום השלישי בדירוג הכללי. הם חגגו את ההישג בתמונה שבה שניהם מסמנים באצבעות לצד הקסדה כמו קרניים, במחווה לכינוי של דל טורו, "השור".
"יום אחד בעתיד רוכב של הקבוצה שלנו עוד ינצח במרוץ הזה", אמר רלף דנק, מנהל הצוות של קבוצת רד בול, שהרוכב שלה, רמקו אוונפול הבלגי, הגיע למקום השני בדירוג הכללי, "אבל בהתחשב ביכולות של פוגצ'אר ובגילו, אנחנו כנראה מדברים על עתיד מאוד רחוק".
השליטה של הסלובני בטור היא כל כך אבסולוטית, עד שרוכבים ומנהלים העלו הצעות ששאולות מספורט אמריקאי – כמו שידוך הכישרונות הטובים ביותר מתחת לגיל 23 לקבוצות הגרועות ביותר (כמו הדראפט בליגות המקצועניות בארה"ב), או קביעת תקרת שכר (תקנה שעזרה לצמצום הפערים בפורמולה 1). אבל נדמה ששום הצעה, יצירתית ככל שתהיה, לא תעזור לשאר הקבוצות לתפוס את פוגצ'אר.
הסלובני יכול לנצח כמעט בכל קטע, הוא יכול לשבור עוד שיאים. אפשר היה להבין אם הוא היה עושה כך. אבל פוגצ'אר מבין שהוא אינדיבידואל בתוך קבוצה. שהוא חייב את החברים שלו לצידו. ביום השני השנה, הוא נתן לדל טורו לנצח בפעם הראשונה בקטע בטור דה פראנס. דל טורו הודה לו בדמעות. בכמעט שלושה שבועות לאחר מכן הוא עשה הכל כדי שפוגצ'אר ינצח.
שיא הניצחונות בקטעים בטור דה פראנס עומד על 35, ושייך לספרינטר הבריטי הענק מארק קבנדיש. פוגצ'אר עומד כבר על 26, והם לא מוגבלים למאוצים, אלא כוללים גם את המקום הראשון בעליות המסובכות ביותר. הפעם הוא ניצח בחמישה קטעים, ועל שלושה נוספים שהיו בהישג יד ויתר עבור חברים לקבוצה. במקום לשכתב את ספר השיאים, פוגצ'אר עוזר לאחרים לכתוב את תחילת הסיפור שלהם. הוא ממילא לא סימן את השיא של קבנדיש – אתמול הוא הצטרף רשמית ל"מועדון החמש", לצד אדי מרקס, ברנאר הינו, מיגל אינדוראין וז'אק אנקטיל, שזכו חמש פעמים בטור, ועוד זכייה אחת תציב אותו במקום הראשון בכל הזמנים.
מסתמן שפוגצ'אר יתחרה בוואלטה, יכוון לזהב בלוס־אנג'לס 2028 (יש לו ארד ממרוץ הכביש בטוקיו), וינסה בשנתיים הללו לנכס אליו את פריז־רובה – הקלאסיקה היחידה שהוא לא הצליח להכריע עדיין. יש פסגה נוספת שמרקס מאמין שפוגצ'אר יכול לכבוש אם רק ירצה – הראשון אי פעם לזכות בשלושת הגראן־טורים בשנה אחת, ג'ירו, וואלטה וטור דה פראנס.
נחמד, נדיב, צנוע
האימונים שלו, רכיבות ארוכות בסיירה נבאדה, נחשבים למתישים ביותר בסבב. השיפור באופניים, האווירו־דינמיות, התזונה והיכולת להתאמן בגבהים, הפכו את פוגצ'אר למכונת רכיבה בלתי ניתנת להכנעה. הוא מגיע לתוצאות שנראו אפשריות רק עבור רוכבים מדור הרמאות. הוא נחמד, צוחק על הפודיום, מתיידד עם הקהל, נדיב כלפי חבריו, צנוע למרות מעמדו.
אחרי ניצחונות הוא תמיד מדבר על חשיבות הקבוצתיות.
כשנשאל על הפשיטות הליליות לבדיקת סמים, הוא ביקר אותן אבל קיבל את העניין בהבנה לאור ההיסטוריה המכוערת של שימוש בחומרים אסורים ברכיבה. זו הייתה תגובה אופיינית שלו, שונה לחלוטין מזו של לאנס ארמסטרונג, הרוכב שהכתים את הענף יותר מכל רוכב אחר בהיסטוריה. "בדיקות בשתיים בבוקר", הגיב ארמסטרונג לחדשות על הפשיטות הליליות, "זה כבר עניין של זכויות אדם".







