להבדיל ממעצמות ספורט, שם יש נבחרות ברמה גבוהה באופן די קבוע, במדינות קטנות יותר יש שנים של בינוניות ופתאום תקופה של "תור זהב", שבה צץ לו לרוב כוכב-על אחד והוא מוקף בעוד כמה שחקנים מצוינים שהבשילו והגיעו לשיאם בערך יחד.
אצל הסלובנים, דור הזהב האחרון הגיע לפני כמה שנים, עם הציר הנפלא של לוקה דונצ'יץ', גוראן דראגיץ' והמתאזרח הגבוה המצוין מייק טובי, שלושה כוכבים שזכו לסיוע מוולטקו צ'נצ'אר וקלמן פרפליץ' (טובי, אגב, מעולם לא זכה לכבוד שהגיע לו).
זו הייתה נבחרת שקשה מאוד להתמודד מולה והגיעה להישגים נהדרים. אבל סלובניה של היום רחוקה ממנה שנות אור. למעשה, חוץ מדונצ'יץ' אין שם כיום יותר מדי. פרפליץ' עוד בסגל, אבל כבר פחות טוב מפעם. את החלל שהותיר טובי מתחת לסלים איש לא ממש ממלא. למנהיגות, כושר החדירה והיד מבחוץ של דראגיץ' כנראה מתגעגעים שם אפילו עוד יותר.
ישראל, לעומת זאת, נמצאת בסוג של דור זהב. דני אבדיה, רומן סורקין ותומר גינת עשו כמה וכמה צעדים קדימה בשנתיים האחרונות ויוצרים קו קדמי חסר תקדים בתולדות ישראל (בעיקר זאת שנטולת מתאזרח גבוה). זאת לא נבחרת מושלמת, יש לה כמה וכמה נקודות חולשה, אבל כמו שכתבתי אחרי ההפסד לפולין - אז כולם היו בדיכאון וחשבו שהסיפור נגמר - היא עדיפה על סלובניה.
חגיגות נבחרת ישראל אחרי העלייה לשמינית הגמר
(צילום: איגוד הכדורסל)
זה אפילו לא ממש יצריך ניהול משחק מתוחכם מדי. לנבחרת יש שורה של שומרים שיכולים להיצמד לדונצ'יץ': בראש ובראשונה אבדיה, אבל גם גיא פלטין, יובל זוסמן ותומר גינת (כן, למשימה ההגנתית הזאת הוא אולי דווקא מתאים) צריכים לזכות בהזדמנות להתיש את הכוכב הענק. אריאל בית הלחמי צריך לעשות רוטציה ביניהם, לבדוק מי הכי מפריע לו, ולתת לו את המשימה והכבוד. עם כל השאר ישראל תסתדר. זה לא אומר לתת להם קליעות חופשיות משלוש, אבל בהחלט כן לעשות חילופים אוטומטיים ולהביא עזרה בכל רמז לחדירה של דונצ'יץ'.
קצת כואב על לוקה
פעמים רבות השאלה היא לא טיב היריבה אלא האם אתה בנוי להתמודד מולה. כך, למשל, ישראל התקשתה מול פולין בין היתר כי יש לה שחקן ציר מאוד גבוה וטכני, המחליף שלו מאוד חזק ואגרסיבי, ורומן סורקין התקשה מול השילוב הזה (בעיקר מול השני אגב). לעומת זאת, במשחקים שבהם ליריבה לא היה גבוה דומיננטי כמו מול בלגיה או צרפת, המשחק שטף כי ישראל לא הייתה בנחיתות בולטת מתחת לסל. המקרה יוצא הדופן הייתה איסלנד, עם גבוה ענק באמצע ומסביבו גמדים. כשסורקין ניסה לשחק מולו כמו שחקן ציר רגיל, המשחק של ישראל כולה היה תקוע. במחצית השנייה, כשסורקין יצא החוצה וזרק שלשות, האיסלנדים היו במצב בלתי אפשרי: אם הגבוה שלהם יצא לשמור, הצבע היה פרוץ. אם הוא נשאר להגן על הטבעת, סורקין קלע מרחוק. אבל אם היה להם עוד גבוה אחד - הם היו יכולים אולי לנצח את הנבחרת שלנו. למזלנו אין להם.
לסלובניה אין כיום גבוה מהסוג של טובי, שסורקין לא ממש יכול לשמור עליו, אז אין שום סיבה שהמשחק לא יסתיים בניצחון (כמובן תחת הסייג שאף פעם אי אפשר לדעת איך מפגש ספציפי יתפתח).
האמת, קצת כואב על דונצ'יץ', וכל הכבוד לו שהוא הגיע לאליפות ונלחם כשזה הסגל לצידו. המצב שונה לחלוטין כשמדובר בשני מתחריו על תואר השחקן הטוב בעולם, ניקולה יוקיץ' ויאניס אנדטוקומבו, שמוקפים בלא מעט כישרון. אם יאניס יהיה כשיר, היוונים בהחלט יכולים לחלום על התואר, למרות ההפסד המביך לבוסניה. סרביה איבדה אמנם את בוגדן בוגדנוביץ' אבל זו עדיין הנבחרת עם הסגל הכי עמוק בטורניר. סלובניה אפילו לא דומה להן.
ישראל כבר עשתה את שלה: היא בשמינית הגמר לראשונה מזה המון זמן. אבל אם עברנו את צרפת, לא נעבור גם את זה?
