כל העטים מושחזים, וכולם קוראים לרן בן שמעון ללכת. נבחרת ישראל מזכירה בעניין הזה את מנצ'סטר יונייטד: בכל פעם נדמה שאם רק נחליף מאמן, הבעיות ייעלמו. כבר החלפנו לא מעט. האם בן שמעון הוא הסיבה שלא עלינו למונדיאל מאז 1970?
אנחנו אוהבים להתגאות בתעוזה של ההייטק הישראלי. שם מחפשים מה עוד לא ניסו ואיך אפשר להקדים את כולם. בכדורגל אנחנו עושים כמעט הפוך: נצמדים למוכר, חוששים להמר ומחכים שמשהו ישתנה מעצמו.
תורג'מן מול אידה
(צילום: Attila KISBENEDEK / AFP)
קחו למשל את הצעירים. אוסקר גלוך, ענאן חלאילי ודור תורג'מן כבר משחקים בנבחרת, כך שהבעיה אינה שלא מזמנים אותם. הבעיה היא שקשה לזהות תוכנית שתפיק מהדור הזה יותר בעוד שנתיים או ארבע. כשמפסידים, שוב מתחיל הדיון על זהות המאמן הבא, במקום על הכיוון של הנבחרת.
לכן, אם רוצים מהפכה, צריך להתחיל גם מעל הספסל. לצמצם את הרעש סביב המאמן ולתת לו עצמאות מקצועית אמיתית, בלי שיצטרך לעשות חשבון לשמות גדולים, למקורבים או לסוכנים. מבחינתי, כדאי לבחון את מי שמקבלים החלטות מעליו לפני ששולחים אותו הביתה.
ואז צריך לבחור אחרת. ברור שפפ גווארדיולה לא יגיע לנבחרת ישראל. גם ססק פברגאס, שהפך את קומו לקבוצה מצליחה באירופה, כבר אינו מאמן שאפשר להנחית כאן בקלות. אבל אפשר לחפש את פברגאס הבא: מאמן צעיר עם ניסיון ברמות הגבוהות כשחקן, רעיון ברור על המגרש ויכולת לגרום לשחקנים ללכת אחריו. אולי יום אחד זה יהיה מישהו מהדור של סרחיו בוסקטס או רודרי.
ברק בכר יכול להיות מועמד טוב. אבל אם הבחירה בו תהיה רק מפני שהוא השם הישראלי המוכר והבטוח, נחזור בדיוק לאותה נקודה. הנבחרת צריכה להפסיק לשאול רק מי פנוי עכשיו. קודם שתחליט איך היא רוצה לשחק, ואז תמצא את האדם שיכול לקחת אותה לשם.
גם אתם רוצים להיות פרשנים? איך זה עובד? פשוט מאוד: כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ Word לכתובת: kick@ynet.co.il, בצירוף שם מלא.
אורך הטקסט הרצוי: 250–800 מילים. אין לצרף תמונות, טבלאות או גרפים. אם הטקסט מתייחס לאירוע עתידי – שלחו אותו מספר ימים מראש.
