הפודקאסט של פיני גרשון ואהרל'ה ויסברג, פרק 7
נכון, מכבי ת"א שיחקה אתמול (שישי) בהרכב חסר בהפסד 99:89 לווירטוס בולוניה בחוץ, אבל ההיעדרות של לוני ווקר, טי ג'יי ליף וג'יילן הורד אמורה הייתה להשפיע בעיקר על משחק ההתקפה. ווקר והורד שומרים טובים ברמה של מה שיש היום במכבי, אבל מבחינה אבסולוטית אלה לא שחקני הגנה יוצאי דופן. בהתקפה, מנגד, כל השלושה מאוד מרכזיים (כן, גם ליף, שהוא מוסר חכם במיוחד יחסית לחבריו לקבוצה).
בפועל, במחצית הראשונה ההגנה של מכבי הייתה מסננת. ומילא אם זה היה קורה מתחת לסל, שאז עוד אפשר היה להגיד, "טוב, חסרים שני גבוהים", אבל זה קרה בעיקר בחוסר השמירה על הקלעים. הבעיה נבעה הרבה מהעובדה שג'ף דאוטין ג'וניור פשוט שחקן לא חכם, משני צידי המגרש, בלי לזלזל בקארסן אדוארדס ומת'יו מורגן שהם מכונות ירייה. מדובר בקלעים שאסור להשאיר חופשיים. גם אם עושים להם שמונה חסימות בהתקפה, צריך לעשות מולם חילופים שוב ושוב. אבל דאוטין נתן להם מרחק ועזב אותם כדי לתת עזרות על אחרים. הם אפילו לא היו צריכים לקבל חסימות מולו.
כמות הפעמים שהשניים היו חופשיים במחצית הראשונה היא אירוע ביזיוני גם מבחינת ניהול המשחק - איך המאמן לא צורח כשזה קורה בפעם הראשונה ושם לזה סוף - וגם מבחינת איי.קיו הכדורסל של השחקנים, בעיקר דאוטין, אבל גם הגבוהים שהיו צריכים לעזור לו. יש שחקן אחד שאסור לעזוב בכל מחיר (מורגן ואדוארדס התחלקו בדקות ולא שיחקו יחד). לא כזה מסובך. אז למה?
56 נקודות ספגה מכבי במחצית הזאת. אי אפשר לנצח ככה. זו הייתה הגנה נוראה, וגם במישור של ריבאונד ההגנה הרמה הייתה נמוכה, מה שקרה בכל ההרכבים, כולל אלה הגבוהים יותר. בדקות האלה הייתה תחרות לא פשוטה על אילו תמונות קשות יותר לצפייה: של מכבי על המגרש או של ההפגנות המטורפות נגד ישראל מחוץ לאולם, שלא נפסקו גם כשהמשטרה השתמשה באמצעים קיצוניים. מפחיד.
5 צפייה בגלריה
ההפגנות בחוץ לא נפסקו גם כשהמשטרה השתמשה באמצעים קיצוניים
(צילום: REUTERS/Guglielmo Mangiapane)
דווקא המשחק הזה הבליט את הבעיה המרכזית של מכבי: זה לא רק שאין לה שחקנים ממש טובים חוץ מרומן סורקין, אלא שאין לה גם שחקנים מאופיינים. אין מישהו שאפשר להגדיר כשומר-על כמו קולין מלקולם של הפועל, או להבדיל האקס אנטוניוס קליבלנד, שהיה מוגבל באספקטים אחרים אבל ידע לחסל כוכבי יריב. אין גם קלעי כמו אדוארדס שיכול לפתוח הגנות ולהכריח עזרות. אין גם חודר כמו וויד בולדווין או מישהו עם יכולת ניהול המשחק של לורנזו בראון, שלרוב לא שמר, אבל יצר פיק אנד רול שהביך את כל הגנות אירופה והפך את כולם לידו לטובים יותר. זה לא אומר שכל אחד מאלה שהוזכרו פה אפקטיבי בכל משחק, אבל במקרים רבים הם שוברי שוויון. קשה מאוד לנצח כשאין לך שחקנים שמהווים אתגר חשיבתי ליריבה, כאלה שאפשר לבנות סביבם שיטה. עודד קטש סופג הרבה ביקורת לאחרונה, אבל בחלק הזה אשם מי שבנה את הקבוצה הזאת.
קחו את בולוניה כדוגמה הפוכה. זו קבוצה עם שחקנים שרובם מוגבלים. היא אולי קצת יותר מוכשרת ממכבי (גם לא בטוח), אך ממש לא קרובה לגדולות ביורוליג. אבל האיום של אדוארדס ומורגן מצריך מהקבוצות היריבות לחשוב, לעשות התאמות, להזיע. זו הדרך שבה קבוצות דלות תקציב צריכות לעבוד: להביא שחקנים שיקנו להן ייחוד. עוגנים. מרכוס הווארד מבסקוניה הוא דוגמה מעולה לאחד כזה. טי ג'יי שורטס היה כזה בפריז, ועכשיו יש שם את נדיר היפי. השיטה כולה בנויה סביבם.
למכבי של השנה אין שחקנים כאלה, ולכן לא צריך לחשוב מולה. מספיק שתשמור בסדר, ותנצח. את הניצחונות היא משיגה רק מול יריבות עם סגל נחות ממנה. הקבוצה היחידה שהיא הפתיעה עם תוכנית משחק מושלמת - הייתה הפועל. שאלה גדולה היא למה זה לא קורה יותר פעמים.
בכדורסל יפה – הפועל הכי יפה
טוב, בואו נחצה את הירקון ונגיע לגלקסיה אחרת. אפשר לקפוץ בנג'י מאיי.קיו הכדורסל של הפועל לזה של מכבי. וגם הפועל לא הייתה מושלמת שלשום מול מילאנו. במחצית הראשונה גם היא לא שמרה וספגה המון. אבל המחצית השנייה הייתה אחרת לגמרי – והאדומים חגגו 83:105.
בכלל, הפועל היא קבוצת מחציות שניות. זה כאילו שדימטריס איטודיס מנהל את המחצית הראשונה לפי השבלונה הקבועה, לומד במהלכה מה החולשות של היריבה, עושה בהפסקה התאמות, כנראה גם צועק ודורש יותר השקעה הגנתית, ולחצי השני עולה קבוצה שונה לגמרי.
ואכן, הפועל התאימה את עצמה במחצית השנייה ליריבה. הקבוצה בדרך כלל זורקת הרבה מחצי מרחק או מהשלוש, אבל מילאנו לא יריבה אופיינית. לדן אוטורו היה יתרון פיזי עצום על בראיינט דנסטון מתחת לסל וגם לכמה משחקני החוץ של הפועל היה יתרון פיזי על שומריהם. אז המחצית נפתחה עם הרבה מהלכי חפירה פנימה של הנמוכים, שידעו כי גם אם יחטיאו בגלל שתבוא עזרה - זה יפנה את אוטורו לריבאונד התקפה ולסלים קלים.
היה לזה עוד אפקט. זריקות מבחוץ מובילות לריבאונדים ארוכים, שאם קבוצת ההגנה לוקחת אותם היא יכולה לרוץ ולעשות סלים בהתקפת מעבר, כשהיריבה עוד לא מאורגנת בהגנה. למילאנו היו הרבה סלים כאלה במחצית הראשונה כי הפועל התפשרה על זריקות מבחוץ. בפתיחת המחצית השנייה, עם הקליעות מקרוב של הפועל, הנשק הזה של מילאנו נעלם - והפועל ברחה לה תוך דקות.
מי שלא ירד מהמגרש במחצית השנייה עד שהמשחק הוכרע סופית היה איש ויינרייט, שההגנה הייתה אבודה בדקות שבהן לא שיחק במחצית הראשונה. דיברנו על שחקנים מיוחדים שהם שוברי שוויון גם אם אינם כוכבים? הנה דוגמה מעולה. הפועל ניצחה למרות שחלק משחקני החמישייה השנייה לא תרמו המון לאורך דקות די ארוכות. חוץ מאנטוניו בלייקני כמובן. אבל כשלקבוצה יש כל כך הרבה כוח אש אפשר להסתדר גם כשחלק מהשחקנים לא פוגעים. ובלייקני ממילא קולע כמו חמישיות שניות שלמות של קבוצות אחרות.
מי שחווה משחק משונה היה ג'ונתן מוטלי. היה חיוור עד שקיבל עבירה רביעית, איטודיס השאיר אותו במגרש, ופתאום הוא השתלט על המשחק. קלע, מסר, עשה הכל. היה ענק. זה איפשר לאוטורו, השחקן הכי טוב בקבוצה במחצית הראשונה, לנוח דקות ארוכות. גם את וסיליה מיצ'יץ' לא היה צריך החל מכמה דקות לסוף הרבע השלישי ועד הסיום. כמה עומק.
מילאנו, כמו רבות לפניה, חשבה שאפשר לנצח את הפועל בקרב התקפות. זה כמעט לא ניתן להשגה. בכדורסל יפה - היא הכי יפה. מי שניצחו אותה, אולימפיאקוס ופנרבח'צה, עשו את זה במשחק של הגנות ואגרסיביות. הן לא נתנו למיצ'יץ' ובלייקני לראות אור יום. נצמדו לגופיות. למילאנו אין מספיק שומרים אישיים עילאיים כדי לעשות את זה. כאמור, היחידה שניצחה את הפועל לא רק בגלל עליונות הגנתית אלא גם כי שיחקה חכם יותר בהתקפה הייתה מכבי, שניצלה את חסרונותיה ההגנתיים של הפועל יותר טוב מכל קבוצה אחרת ביורוליג. האדומים כבר שכחו כנראה את האירוע הזה. עבור הצהובים, זה עלול להיות אירוע השיא של כל העונה.
