היום זה אמור לקרות. הטקס. 14,820 צופים ב"רוד לייבר ארנה" במלבורן, ועוד מיליונים מול המסכים, אמורים לחזות בטקס הפורמלי שבו יוכתר נובאק ג'וקוביץ' (38) הסרבי כטניסאי הגדול בהיסטוריה. מעשית, אין על זה ויכוח. אבל אם ג'וקוביץ' ינצח היום את קרלוס אלקראס בגמר, ויזכה בתואר הגראנד סלאם ה־25 שלו, יותר מכל טניסאי או טניסאית אחרים בסבב, הוא יסתום את הגולל על כל ערעור מצד סוללת עורכי הדין פדרר־נדאל ושות'.
הקריירה והאישיות של ג'וקוביץ' תמיד דרשו כבוד. ג'וקוביץ' חיפש מלוכה, האתונות תמיד חיפשו אותו. השבוע זה קרה במהלך מסיבת עיתונאים שבה אחד הכתבים שאל את הסרבי לגבי הרדיפה שלו אחר תארים, אז מול פדרר ונדאל, וכעת מול אלקראס וסינר. ג'וקוביץ', שחוץ מרשימת זכיות בלתי נגמרת, גם רשם את שתי עונות הטניס הגדולות בהיסטוריה של הטניס המודרני (2011 ו־2015), ענה לכתב שהוא נוהג כלפיו בחוסר כבוד. מה הוא עוד צריך להוכיח?
לחצי הגמר נגד סינר, ג'וקוביץ' הגיע אחרי פרישות של יריביו בשמינית וברבע הגמר (ברבע הוא היה בפיגור שתי מערכות מול לורנצו מוזטי שנטש את המגרש). הוא נראה פגיע, בטח מול סינר, המדורג מספר אחת בעולם ואלוף אוסטרליה בשנתיים האחרונות. בחמשת המפגשים האחרונים ביניהם, סינר טחן את ג'וקוביץ' שניצח מולו רק בשתי מערכות. הסאבטקסט של שאלת הכתב היה ברור: בשביל מה ג'וקוביץ' צריך את זה.
סינר הכניס 75 אחוז מחבטות ההגשה הראשונות, וניצח ב־80 אחוז מהן. מדובר בנתונים מדהימים, שלא אמורים לתת שום סיכוי ליריב ממול לנצח את המשחק, בטח במערך הכוחות שנוצר בין סינר לג'וקוביץ'. ג'וקוביץ' מהדורת עד יום שישי בחצי הגמר היה אמור להפסיד, גם ג'וקוביץ' ש"רודף" אחרי סינר ואלקראס היה אמור להפסיד. ג'וקוביץ' היה חייב להמציא את עצמו מחדש. שוב.
חכם השבט: את הקריירה של ג'וקוביץ' אפשר להשוות לבנק השקעות בוול סטריט. כשהוא הגיע לבנק ההשקעות הזה, כבר היו שם שני אשפי פיננסים צעירים, יפים, עם הרקע הנכון, יצרני רווחים. בשביל הבנקאי פדרר והבנקאי נדאל, טניס היה דרך חיים, בשביל הבנקאי החדש, הצעיר והלא־מוכח ג'וקוביץ', טניס היה דרך להינצל מהמוות. הם גדלו בפנימיות טניס, הוא בבונקר. יש אנשים שהרסו את העולם, כדי להוכיח לעולם שהוא טעה לגביהם. זה היה המנוע שהתניע את ג'וקוביץ' בחלק העיקרי של הקריירה שלהם, עד שמנת הרווחים שלו עלתה על שניהם.
אני חושב שזאת תהיה טעות למדוד את ג'וקוביץ' מול שני האחרים רק במושגים של זכיות, תארים, רווחים, שהייה במקום הראשון בדירוג. צריך למדוד אותו גם במונחים של התקופה הזו. הוא היה צריך מטמורפוזה מנטלית ולהתחיל להגיע למשחקים כשהוא במצב של אנדרדוג, ובניגוד לפדרר ונדאל הוא משחק היום בסבב שבו קיימים עוד שני שחקנים, צעירים ממנו בהרבה וטובים לפחות כמוהו.
המשחק ביום שישי היה עוד מאסטרפיס של הסרבי, אבל אחר. אם השלבים הראשונים בקריירה שלו התאפיינו בחוזק מנטלי, סיבולת גופנית, וכמובן טניס מצוין, הרי שביום שישי ג'וקוביץ' כבר לא היה המשקיע הצעיר מוול סטריט שרץ על אינטואיציות תוך לקיחת סיכונים ועובד 20 שעות ביממה. נגד סינר, ג'וקוביץ' כבר היה המנהל הבכיר של קרן סיכון. חכם השבט. במקום לקחת סיכונים, הוא ניהל אותם. ג'וקוביץ' השכיל להבין בשנתיים את מה שזברב מסרב להפנים קריירה שלמה: שהוא לא יכול לנצח טניסאים טובים ממנו במכה מול מכה. הוא לקח סיכונים, התרכז בלשבור פעם אחת, ואחר כך, בכל משחק הגשה נגדו, הוא התרכז בעיקר לשמר אנרגיה לסרב שלו. ג'וקוביץ' המציא את עצמו מחדש. לסינר לא היו מספיק תשובות לסימני השאלה שג'וקוביץ' הציב נגדו.
ג'ים קורייר, שחקן העבר ומראיין הקווים המצוין בהווה, הזכיר לג'וקוביץ' המותש מיד לאחר המשחק את הדברים שאמר בסוף העונה שעברה, שלפיהם הוא לא ברמה של סינר ואלקראס. ג'וקוביץ' הינהן. השעה כבר הייתה אחרי אחת בלילה באוסטרליה. הוא כבר היה צריך לישון ולהכין את הגוף לגמר מול אלקראס. "אמרתי שיהיה קשה לנצח אותם, אבל לא אמרתי שזה בלתי אפשרי", הסביר ג'וקוביץ', "אמרתי שהם משחקים ברמה אחרת, והייתי חייב להביא את עצמי לרמה הזו". זן ואמנות אחזקת הנובאק.
היום מדובר בטקס. לא טקס פרישה. ג'וקוביץ' לא יקבל שעון או עט מוכסף. הוא מחפש גביע ששמו יהיה חרוט עליו בפעם ה־11. הוא מקבל את מה שתמיד ביקש, הזדמנות שווה מול כל הברוקרים האחרים, הוא יחפש לעשות את העסקה הגדולה האחרונה. זו שאחריה כולם, כולל התהילה והכבוד, ירדפו אחריו.
“אתה יכול להסביר איך ניצחת?" שאל עיתונאי את ג'וקוביץ' לאחר שהאחרון ניצח את אלקראס בגמר האולימפי בפריז. "שיכנעתי את עצמי שאני לא יורד מהמגרש אם אני לא אלוף", הוא ענה.
כישרון נדיר ורוח נעורים
היום זה אמור לקרות. הטקס. הצופים ב"רוד לייבר ארנה" במלבורן, ועוד מיליונים מול המסכים, אמורים לחזות בטקס שבו יהפוך קרלוס אלקראס (22) לשחקן הצעיר ביותר בהיסטוריה שזוכה בכל ארבעת הגראנד סלאמים. שמונה שחקנים זכו עד עכשיו בכל ארבעת התארים, רק ארבעה (פדרר, ג'וקוביץ', נדאל ואגאסי) מהעידן המודרני. נדאל, בגיל 24, היה הצעיר ביותר לעשות זאת. זו המטרה של אלקראס היום. זו משימת חייו: לשכתב את ההיסטוריה של הענף.
זה לא יהיה קל. אלקראס שרד חצי גמר מרתוני מבחינה מנטלית ופיזית נגד סשה זברב. אם שוב יסבול מהתכווצויות, אף שופט בר דעת לא ייתן לו מנוחה, וג'וקוביץ' הוא רב אמן בפסיכואנליזה על המשטח. ג'וקוביץ' גם מוליך בדו־קרב ביניהם (4:5, כולל המפגש ביניהם ברבע הגמר באוסטרליה, הניצחון האיכותי ביותר של ג'וקוביץ' בשנה שעברה), והמגרש הקשה באוסטרליה הוא המגרש הקשה ביותר עבור אלקראס: בשלושת הסלאמים האחרים הוא השיג 89 אחוזי ניצחונות, באוסטרליה הוא השיג 73, והשנה זו הפעם הראשונה שבה הוא עובר את שלב רבע הגמר בטורניר.
ויש גם העניין הפעוט הזה שמולו יתייצב גדול הטניסאים בהיסטוריה, שגם לו יש הזדמנות לשכתב את ההיסטוריה. לאלקראס, בכל מקרה, תהיה הזדמנות נוספת לרשום את ההישג ההיסטורי שלו. חלון ההזדמנויות של ג'וקוביץ' יותר צר. הוא יהיה נואש לניצחון.
המטרה האוסטרלית: אלקראס מודע להיסטוריה. בגיל 19 הוא היה המדורג 1 בעולם הכי צעיר מאז שהחל הדירוג הרשמי בתחילת שנות השבעים. תואר גראנד סלאם שביעי יפתח רווח שמן בינו לבין יאניק סינר, המתחרה היחיד שלו, וזה אף פעם לא דבר רע כשאתה שובר שיא שבו מחזיק אחד משלושת הגדולים. ביום שישי אמר אלקראס שזכייה באליפות אוסטרליה היא המטרה העיקרית שלו ל־2026 וכי הוא מעדיף לזכות בטורניר במלבורן על פני זכייה מכופלת בתארי גראנד סלאם אחרים. עד כדי כך זה חשוב לו.
כדי להפוך לטניסאי הצעיר בהיסטוריה שזוכה בכל ארבעת הטורנירים הגדולים, אלקראס יצטרך להתעלות מעל מספר מכשולים: הוא יצטרך להתאושש פיזית מהמרתון שאותו עבר נגד זברב בחצי הגמר. זה נכון שגם ג'וקוביץ' שיחק חמש מערכות נגד סינר, אבל חייבים לזכור שג'וקוביץ' עבר את השמינית בלי לשחק והיריב שלו פרש במהלך רבע הגמר. ג'וקוביץ' טען שחלק מההפסדים החד־צדדיים שלו לאחרונה לסינר ואלקראס נבעו מהעובדה שהוא הגיע סחוט למפגש נגדם. לא בטוח שזה המקרה הפעם.
עוד פקטור חשוב יהיה הקהל. ג'וקוביץ' מעולם לא הפסיד בגמר באוסטרליה, והוא לא הפסיד משחק בערב מאז 2018. באוסטרליה יש קהילה גדולה של סרבים, וגם הקהל הנייטרלי יהיה בעד הסרבי: הם מבינים שאלו ההזדמנויות האחרונות לראות היסטוריה, והפעם הבחירה לעודד את האנדרדוג דורשת תמיכה בג'וקוביץ'. זה לא דבר שאלקראס רגיל אליו. הוא רגיל לקבל אנרגיות מטורפות מהקהל, והקהל הזה עזר לו לברוח מהפסד לזברב בחצי הגמר.
אבל המכשול הגדול ביותר של אלקראס יהיה מכשול פסיכולוגי. כל יריב אחר סוחט מאלקראס את משובת הנעורים שלו, את האתלטיות, התיאטרליות הדרמטית. כל משחק נגד ג'וקוביץ' מהווה אינקוויזיציה עבור אלקראס. ג'וקוביץ' מוציא מהספרדי את כל מה שטוב בו, אבל גם את כל מה שרע. אלקראס הודה בכך בסיום הדו־קרב ביניהם בחצי גמר אליפות ארה"ב בשנה שעברה. וזה היה משחק שאלקראס ניצח בו די בקלילות בשלוש מערכות חלקות.
המלחמה הפסיכולוגית של ג'וקוביץ' נגד אלקראס התחילה שנייה אחרי הניצחון שלו על סינר בחצי הגמר. ג'וקוביץ' טען שהניצחון שווה ערך לזכייה בסלאם. זו טענה סנטימנטלית, ולג'וקוביץ' יש 24 סיבות לא לעשות את ההשוואה הזו. ג'וקוביץ' אומר: עשיתי את שלי, ומתחיל להרדים את אלקראס. אפשר להיות בטוחים שג'וקוביץ' ימצא עד לגמר את האנרגיה והמוטיבציה לנצח את אלקראס. אלקראס יהיה חייב לענות לו.
מתקן עינויים: ג'וקוביץ' מודע לזה שהוא נמצא בראש של אלקראס. בשנה שעברה, ברבע הגמר במלבורן, הספרדי שינה את האסטרטגיה והטקטיקה שלו כמעט בכל נקודה. זה היה מראה מכמיר לב. טניסאי מהטופ העולמי שמשתמש במחבט שלו כמו שקוסם משתמש בשרביט, פשוט נמס על המגרש. אין הגדרה אחרת.
אלקראס לא יכול להרשות את זה לעצמו היום. הוא יודע: הדרך לשכתוב ההיסטוריה עוברת דרך מתקן העינויים המנטלי שיציב לו היום הטניסאי הגדול בהיסטוריה.
פורסם לראשונה: 01:30, 01.02.26
