בין עשרות האגדות שנולדו על מגרשי הבייסבול של המאה ה־20, האנק גרינברג היה אולי הדמות היהודית הגדולה מכולן. ספורטאי אדיר, גיבור אמריקאי, וחומה אנושית מול האנטישמיות. סיפורו של גרינברג הוא לא רק סיפור על הומראנים, תארים ואליפויות – אלא סיפור על עמידה, אומץ וזהות יהודית.
כשגרינברג הצעיר ניסה את מזלו בעולם הבייסבול, העתיד לא נראה מזהיר. אבל גרינברג, בן למשפחה יהודית אורתודוקסית, גבוה (1.93 מטר) ומגושם למראה – לא היה ברשימות של רוב הסקאוטים. רק ארבע קבוצות התעניינו בו. הניו יורק יאנקיז היו הראשונים להחתים אותו אך מהר מאוד שחררו אותו, כי בעמדת הבסיס הראשון היה להם את לא אחר מאשר לו גריג האגדי.
הוא עבר לג'איינטס, שגם שם לא מצא את מקומו, ולבסוף מצא בית בדטרויט טייגרס – קבוצת בייסבול שקיבלה אותו בחשש מסוים. עם זאת, היא לא התחרטה על ההחתמה הזאת.
המשחק הראשון של גרינברג בליגת הבוגרים היה כבר בעונת 1930, אך רק בשנת 1933 חזר למגרשים והפך לשחקן קבוע. מכאן, הכל היסטוריה: הוא זכה פעמיים בתואר ה-MVP, הוביל את הטייגרס לארבעה וורלד סירייס, זכה בשניים מהם, נבחר לארבעה משחקי אולסטאר, וסומן כחובט הימני הטוב ביותר של אותה תקופה.
רק דבר אחד עמד בדרכו: המלחמה. בשנת 1941 גויס לצבא, בדיוק כשנכנס לשיא הקריירה. הוא נעדר מהמגרשים במשך כמעט ארבע שנים – תקופה שיכלה להפוך אותו לגדול מכולם – וחזר רק לקראת סיום מלחמת העולם השנייה.
"זה נכון שליהודים יש קרניים?"
גרינברג לא היה רק ספורטאי יהודי, הוא היה יהודי גלוי, בתקופה בה אנטישמיות בארה"ב עדיין הייתה מקובלת ומובנת מאליה. הוא לא הסתיר את שמו, את מנהגיו, או את אמונתו. במהלך אחד המשחקים בשיקגו, קרא לעברו אחד השחקנים מהספסל של הווייט סוקס "קייק מסריח" – קללה אנטישמית נפוצה באותם ימים. גרינברג לא חיכה להתנצלות – הוא הסתער על הספסל בדרישה לקבל את שם המקלל. אף אחד לא העז להודות.
וזה לא היה אירוע בודד. פעם סיפר כיצד יריב דרומי ניגש אליו באחד המשחקים ושאל בפשטות: "תגיד, זה נכון שליהודים יש קרניים?", שאלה שהדהימה גם אותו. כך הבין עד כמה הבורות וההסתה היו נטועות עמוק בארה"ב.
גרינברג שיחק בדטרויט, עיר תעשייתית בה שלט מבחינה תדמיתית הנרי פורד, בעל מפעל המכוניות הידוע, שגם היה אנטישמי מוצהר. פורד כתב את הספר "היהודי הבינלאומי", ותמך באידיאולוגיה הנאצית עד כדי כך שקיבל עיטור מיוחד מהיטלר. גרינברג היה לדמות מגוננת עבור הקהילה היהודית המקומית בדטרויט. הוא ענה לקללות עם ביצועים על המגרש והפך לסמל יהודי-אמריקאי.
לא משחק ביום כיפור, גם במחיר הקריירה
בשנת 1938, בעונה בה נאבקו הטייגרס על האליפות, סירב גרינברג לשחק ביום כיפור. זו הייתה החלטה שגררה ביקורת תקשורתית קשה, ואף התנגשות עם הנהלת הקבוצה. גרינברג התייעץ עם רב הקהילה ואביו, והחליט לשחק בראש השנה – ובו חבט שני הומראנים בניצחון גדול – אך לא שיחק ביום כיפור. באותו יום הקבוצה הפסידה. התקשורת חיפשה שעיר לעזאזל, והוא הפך מיידית לאשם. כשהגיע לבית הכנסת, הוא התקבל במחיאות כפיים. בסוף אותה עונה, דטרויט זכתה גם באליפות הליגה וגם בוורלד סירייס – פעם ראשונה מזה שלושה עשורים.
בשנת 1940, לקראת כניסת ארה"ב למלחמה, גרינברג גויס לשירות צבאי. בתחילה פטור עקב "פלטפוס", הוא התעקש לעבור בדיקה חוזרת כדי לקבל אישור לשרת. כשהקונגרס חוקק חוק הפוטר גברים מעל גיל 28 – הוא שוחרר ב-5 בדצמבר 1941. יומיים לאחר מכן – יפן תקפה בפרל הארבור, וגרינברג היה מהראשונים להתייצב מחדש לגיוס.
הוא שירת כמעט ארבע שנים, עבר קורס קצינים, ושהה בחזית האסייתית (סין, בורמה, הודו), שם איתר אזורים להקמת בסיסי B-29 שהפציצו את יפן. עד היום הוא מחזיק בשיא: שחקן ה־MLB ששירת הכי הרבה זמן בצבא האמריקאי.
עם שחרורו מהשירות הצבאי, חזר גרינברג למגרשים – ולמרות שהיה כבר בן 34, שב במהירות לכושר שאפיין אותו לאורך כל הקריירה. בעונת הקאמבק שלו הוליך את דטרויט טייגרס לעוד אליפות, ובהמשך עבר לשחק במדיה של פיטסבורג פיירטס.
בעונת 1947, עונתו האחרונה כשחקן פעיל, עלה לראשונה ל־MLB שחקן שחור – ג'קי רובינסון, שעשה היסטוריה עם הברוקלין דודג'רס. גרינברג היה מהשחקנים הבודדים בליגה שהביעו תמיכה פומבית ברובינסון ועמדו לצדו. באחד המשחקים התנגשו השניים על המגרש – ובהמשך התעניין גרינברג בשלומו של רובינסון, מחווה שלא נשכחה. "קלאסה מדברת בעד עצמה", אמר רובינסון על גרינברג שנים לאחר מכן.
במספרים זה נראה כך: גרינברג נחשב, בזמנו, החובט הימני הטוב ביותר. בעונה אחת חבט 58 הומראנים והיה היחיד, במשך יותר מ-30 שנה, שאיים על השיא של בייב רות' (60). השיא שלו לחובט ימני החזיק מעמד עד 2022.
עזב את הדת
גרינברג נישא לקארל גימבל, בת למשפחת כלבו יהודית, ונולדו להם שלושה ילדים. לאחר מלחמת העולם השנייה, התנתק מהדת, לדבריו מתוך אכזבה: הוא טען כי הדת לא תפקדה ככוח מאחד. עם זאת, ילדיו סיפרו כי גדלו על עקרונות מוסריים עמוקים – "חינוך של אחריות לאנושות". ב־1958 התגרש, וב־1966 נישא לשחקנית מרי ג'ו טארולה. הם נשארו יחד עד מותו ב־1986.
לאחר פרישתו ממשחק, עבר גרינברג לקריירת ניהול – והיה מהאחראים לבניית קליבלנד אינדיאנס החזקה של שנות ה־50. הוא היה היהודי הראשון שהוכנס להיכל התהילה של הבייסבול. בשנת 1983 דטרויט הפרישה את המספר שלו (מספר 5) בטקס מיוחד. ב-1999 דורג במקום ה-37 ברשימת 100 שחקני הבייסבול הגדולים של כל הזמנים. שירות הדואר האמריקאי הנפיק בול בדמותו. הקונגרס האמריקאי העניק לו עיטור גבורה על שירותו הצבאי.
איש שעמד מול קללות, אנטישמים, נאצים ואפילו מול מוות אף פעם לא נכנע. האנק גרינברג היה הרבה יותר משחקן בייסבול. הוא היה מיתוס עוד בחייו.
פורסם לראשונה: 17:06, 23.04.25
