טוב, לא בטוח שזה עידן להתבדח בו, כי בכל זאת איראן וכזה, אבל זה חזק ממני: שמישהו יאהב אותי כמו שהפועל ת"א אוהבת לא להיות בארץ. באמת, הקבוצה הזאת מתפקדת במהלך מלחמות יותר טוב מסיירת מטכ"ל. זה נראה כאילו כל שחקניה הזרים - וכל מי שמשחק אצלה ביורוליג אלה זרים, עשו יד אחת עם האולטראס במטרה להחרים את יד אליהו. וזה לא ששמו אותם בערים מהנות ואטרקטיביות. בלגרד, סופיה, וגם שם הם שמחים יותר מאשר בישראל.
טוב, יאללה, בואו נהיה רציניים. כשהפועל ת"א החתימה את קסלר אדוארדס ואחר כך את ליוואי רנדולף הייתי קצת מופתע. המחסור הבולט של הקבוצה מתחילת העונה היה שחקן גבוה אבל זריז בעמדה מספר 4, שיכול גם לקלוע מבחוץ, ואדוארדס רק 2.02. ורנדולף? הוא הרי סוג של אלייז'ה בראיינט, רק פחות טוב, ויש לקבוצה בעמדה הזאת גם את קולין מלקולם וגם איש וויינרייט יכול לאייש אותה. לא עדיף רכז, שזו פונקציה שלפעמים נדמה שחסרה בהפועל?
ובכן, לאור המשחק אתמול התשובה היא לא, ומזל שבהפועל יש אנשים יותר חכמים ממני. לכאורה, הנטייה אמורה להיות להביא שחקנים שיחזקו את העמדות החלשות שלך. אבל יש גם גישה הפוכה. לפני הרבה שנים דיברתי עם אחד מגדולי שחקני העבר של ישראל שעבד כמאמן אישי עם שחקן נבחרת ישראל שהיה ידוע ביכולתו לדפוק שלשות בכמות מסחרית. אותו מר ידית היה בגדול שחקן של מהלך אחד: תנועה מהירה ימינה ואז עלייה לג'אמפ מאוד גבוה עם הרגליים החזקות שלו. שאלתי את המאמן: "נו, על מה אתם עובדים? אתה מלמד אותו ללכת גם שמאלה כדי שיהיה יותר מגוון?".
"ממש לא", ענה לי שחקן העבר, "אני עובד איתו על להפוך את התנועה החזקה שלו לעוד יותר טובה: שינוע יותר מהר, יעלה יותר חלק, ישחרר כדור בתזמון יותר טוב. למה להתחיל עכשיו לעבוד איתו על דברים שהוא לא אוהב, לא באים לו טבעי, ושייקח חודשים עד שהוא יקלוט אותם וגם אז הוא כנראה יהיה בינוני בהם? לא עדיף לקחת משהו שהאיש כבר עושה מעולה ולהפוך אותו למושלם ובלתי עציר?".
הודיתי שזו חשיבה גאונית. ומה עשתה הפועל: לקחה שחקנים שהיא לא צריכה לעשות בשבילם שום שינוי בשיטה, אבל הפכה לעמוקה יותר וטובה יותר בעמדות שבהן ממילא יש לה יתרון. אדוארדס זו גרסה אחרת וכנראה משודרגת של וויינרייט, אם כי באותו סגנון. יותר גבוה, אתלטי מאוד, שומר אישי לא פחות נהדר, וגם הוא עם הבנה אדירה של ההגנה הקבוצתית אבל טוב יותר בריבאונד. בינתיים הוא לא תורם הרבה בהתקפה, אבל כמו וויינרייט הוא עומד בחוץ, מהווה איום מהשלוש ופותח את הצבע לדן אוטורו.
4 צפייה בגלריה
הפועל לקחה שחקנים שהיא לא צריכה לעשות בשבילם שום שינוי בשיטה. אדוארדס
(צילום: הפועל ת"א)
ורנדולף? הוא המנהיג השקט שהקבוצה צריכה כשבראיינט נח. כשאלייז'ה לא במגרש, פעמים רבות בהפועל יש כאוס. רנדולף הוא בדיוק האיש המנוסה, כולבויניק כמו בראיינט, שחקן שנע בין העמדות 2-4 ולא ברור מה הוא, שאמור לדאוג לזה שהפועל תישאר חכמה לאורך כל המשחק, וחלילה אם בראיינט ייפצע. בקיצור, לדאוג לכך שהיתרונות שלה יישמרו גם כשהשחקן המרכזי שיוצר אותם נעדר.
כשאתה נמצא בשלב כל כך עמוק בעונה, יש לך בעצם שתי אפשרויות: או להצליח להביא כוכב ענק כמו נייג'ל הייז דיוויס ששווה לשגע בשבילו את המערכת, לשנות את סגנון המשחק כדי שיתאים לו ולקוות שלא ייגרם נזק; או להביא שחקנים פחות טובים אבל כאלה שלא יצריכו משאר חברי הקבוצה ללמוד שום דבר חדש. הפועל נכשלה במטרה הראשונה, הלכה על השנייה, ויכול להיות שזה אולי יעבוד לה טוב.
ואכן, הרכב המחליפים עם שני שחקני הרכש ועם אנטוניו בלייקני, טאי אודיאסי וכריס ג'ונס שיחק מצוין, מחק ברבע השני את הפער שפתחה ברצלונה ברבע הראשון, וגם היה טוב מאוד ברבע האחרון. לא תמיד צריך להביא שחקן חמישייה כדי לייצר שינוי. גם שחקן שביעי ושמיני משודרגים יכולים להוביל להבדל תהומי.
4 צפייה בגלריה
חזר לאורך דקות רבות לגרסה הלא אגואיסטית של תחילת העונה. מיציץ' מול סטורנסקי
(צילום: Lluis GENE / AFP)
מי שלא שיחק אתמול היה ג'ונתן מוטלי, איש המריבה בין ההנהלה למאמן ומי שחוזהו יוארך לפי הפרסומים. האם מוטלי מיותר? כמובן שלא. אנחנו ביורוליג. התוספות החדשות רק מוכיחות שצריך שם שתי חמישיות ברמה זהה ועוד כמה מחליפים. וכנראה עדיף לסגור עם מוטלי לפני שהוא נרקב על הספסל וירצה לברוח בסוף העונה. וחייבים כמובן מחליף הולם לאוטורו אם הוא ייפצע. מהבחינה הזאת מוטלי שווה כל סכום גם אם לא ישחק דקה.
מה עוד? זה היה משחק לא רע של ואסיליה מיצ'יץ', שחזר לאורך דקות רבות לגרסה הלא אגואיסטית של תחילת העונה, עם חדירות והוצאות כדור החוצה ובלי להתעקש לנסות לקלוע מול כל ההגנה. מצד שני, לחמישייה המובילה היו בראשותו דקות איומות בהתקפה ברבע רביעי - אבל ההגנה החזיקה את הקבוצה בחיים עם ספיגה של 75 נקודות בלבד בדרך לניצחון חשוב ביותר, כשהפועל עוברת את ברצלונה בטבלה ומראה שבסגל הנוכחי היא יכולה לנצח גם קבוצות גדולות.
המלחמה הרסה למכבי
מכבי, מנגד, נראתה כמי שהפגרה המאולצת וההתרחקות מהבית עשתה לה רע. לצד טי.ג'יי ליף שגמר את העונה ואיפה לונדברג שפצוע כבר זמן רב נעדר הפעם גם ג'יילן הורד. מילאנו, למרות שאינה קבוצת צמרת, הרבה יותר עמוקה ממכבי הפצועה והחסרה. אם היא יכולה להעלות את מרקו גודוריץ' מהספסל, זו בהכרח קבוצה עם סגל עשיר.
פעמים רבות העונה הצליחה מכבי לחפות על חסרונות בסגל בעזרת עדיפות בעמדת המאמן. אבל מילאנו הנוכחית חכמה יותר מזו שראינו בעידן אטורה מסינה. ג'וזפה פואטה עשה שיעורי בית, והאיטלקים נטרלו את כל כלי הנשק הבולטים של הקבוצה מישראל. הם מנעו מרומן סורקין לזרוק מבחוץ, היו אגרסיביים בשמירה על תמיר בלאט וג'יימי קלארק, ניצלו את היתרון הפיזי של הגארדים שלהם כשבלאט וג'ון דיברתולומיאו היו במגרש וחדרו מולם פנימה, הפעילו מצוין את ג'וש ניבו האגרסיבי בצבע הדליל של מכבי, נתנו לשאבון שילדס לעבוד באחד על אחד מול וויל ריימן שלא הצליח לעצור אותו, לחצו על כל המגרש וגרמו להמון איבודי כדור אצל מכבי. בקיצור, שיחקו חכם. מזמן לא היה מאמן שניצח את קטש בקרב טקטי, ואתמול זה כנראה קרה.
זה לא שניהול המשחק של מכבי היה רע. הקבוצה עשתה הרבה דברים יפים בהתקפה, יש לה תרגילים מאוד מעניינים, למשל חסימות של נמוך לגבוה שמאפשרות לגור לביא ולסורקין לחדור פנימה לסלים קלים, הקבוצה הייתה עיקשת כהרגלה, אבל הנוכחות ההגנתית של לונדברג חסרה מאוד מול הקו האחורי הגבוה של מילאנו, כמו גם האתלטיות של הורד. וכשהמאמן השני טוב לא פחות מקטש, הקבוצה שלו תנצח כי יש לה סגל יותר רחב ומוכשר מזה של מכבי הנוכחית.
בצד הטוב: גור לביא הראה שהוא שחקן יורוליג לגיטימי, אפילו טוב. הוא קלע 15 נקודות במאה אחוז מהשדה והוריד את זאק לידיי, אחד הגבוהים הקשים ביותר לשמירה ביורוליג, ל-15 בלבד משלו. בצד הרע: לוני ווקר. מה נגיד, לא ברור אם הפועל שונאת להיות בישראל יותר משלוני ווקר שונא למסור, או להפך. והבעיה היותר גדולה היא שהנוכחות שלו מכבה לחלוטין את קלארק, שכל כך פרח כקלעי ליד לונדברג.
אבל הבעיה הגדולה באמת, כאמור, היא הפרידה מהמגרש הביתי, שהקבוצה כנראה לא תחזור אליו העונה. מכבי עשתה רצף ניצחונות אדיר מאז השיבה ליד אליהו וגרמה לאוהדיה לחלום על הפלייאין. עם הטילים מאיראן החלום הזה כנראה נגוז.
