ניצחון, בוודאי ניצחון בגמר הפלייאוף, פותר את כל הבעיות. לניצחון יש ריח של דאודורנט שמכסה הכל, ואז מה אם הרבה מאוד אנשים לא אוהבים אתכם, זו בוודאי לא בעיה שלכם. זה כנראה מה שיקרה אם אוקלהומה סיטי ת'אנדר תזכה באליפות שנייה ברציפות, עם כוכב שהוא כבר MVP שנתיים ברציפות. אם היא שוב תהיה הקבוצה האחרונה שעומדת על הרגליים (כרגע היא בשוויון 3:3 מול סן אנטוניו בסדרת גמר המערב), אז נשאר רק להסיר את הכובע ולמחות דמעה. אבל, יהיה קשה מאוד למצוא בזיכרון עוד קבוצה שכולם, חוץ מהאוהדים שלה, לא סתם שונאים אותה, אלא חושבים שהיא הורסת את הכדורסל.
בסוף שנות ה-80 הרבה אנשים שנאו את דטרויט פיסטונס בכל נימי נפשם, אבל לא היה אוהד כדורסל שלא כיבד את הקבוצה הזו. היא נתנה מכות רצח והייתה מלאה באנשים לא נחמדים, אבל היא לא ביזתה את המשחק. להפך, היא הגשימה את חלומו של ג׳יימס נייסמית' על משחק קבוצתי ושלם גדול מסך חלקיו. היא לא ניצלה פרצות עלומות כדי להשיג יתרון, והכוכב הגדול שלה, אייזיאה תומאס, לא היה מעז ליפול על הפרקט בלי ששני בריונים הפילו אותו בכוח.
3 צפייה בגלריה
22 נפילות על הרצפה בארבעת המשחקים הראשונים מול הספרס. גילג'ס-אלכסנדר
(צילום: AP Photo/Nate Billings)
הת'אנדר הם ההפך המוחלט, ואולי לא אכפת להם מה חושבים עליהם, אבל לליגה צריך להיות אכפת. כי אם הת'אנדר יזכו בעוד אליפות, קבוצות אחרות יבינו שליפול שוב ושוב ברחבה ולסמוך על השופט שישרוק פנדל, זו עכשיו הדרך לנצח ב-NBA. חמור יותר, ילדים יבינו שאם הם רוצים להיות כמו שיי גילג'ס-אלכסנדר, זה מה שהם צריכים לעשות.
המספרים שמדליקים את המבקרים
ההגדרה הרשמית של ה-NBA לפלופינג (Flopping) היא: "פעולה פיזית שנראית באופן סביר כמכוונת לגרום לשופטים לשרוק לעבירה בלתי מוצדקת לחובת שחקן אחר". לא רק שיש הגדרה, יש גם חוקים ברורים ועונשים נגד זה. איכשהו, שום דבר מזה פשוט לא נאכף כשמדובר באוקלהומה סיטי ת'אנדר. תדמית הקבוצה שהשחקנים שלה נופלים שוב ושוב על הפרקט כמו היו עלים נידפים ברוח היא לא רק נרטיב. היא מגובה בעובדות.
לפי בדיקה של "יאהו ספורטס", בארבעת משחקי הסיבוב הראשון נגד פניקס, נפל SGA לרצפה 11 פעמים במהלך נסיונות זריקה. בארבעת משחקי הסיבוב השני נגד הלייקרס המספר עלה ל-13 נפילות. בארבעת המשחקים הראשונים נגד סן אנטוניו, הוא כבר הגיע ל-22 נפילות. בערך חצי מהנפילות האלה מביאות איתן זריקות עונשין לשחקן שקולע כמעט ב-90 אחוז מהקו. עד משחק 6 נגד הספרס, קלע SGA יותר זריקות עונשין (120) מסלי שדה (114), הלילה (בין חמישי לשישי), לעומת זאת, הוא לא קיבל את שריקות הפלופינג והלך לקו רק שלוש פעמים. התוצאה: 15 נקודות ותבוסה 118:91 לספרס.
הבעיה הזו הופכת זוהרת במיוחד כשמשווים את המספרים שלו לגארדים אחרים. אם SGA הולך לקו ב-50 אחוז מהנפילות, ג׳יילן ברונסון הולך בפלייאוף הזה לקו רק ב-20.8 אחוז מהנפילות שלו, בדומה לדונובן מיצ׳ל. רק ג'יימס הארדן, אמן סחיטת עבירות מהסוג הישן, התקרב ל-SGA עם 40.6%. וזה לא רק שהת׳אנדר הם "נוכלים" של זריקות עונשין - SGA הוא המנהיג פה, אבל כולם סביבו משחקים באותה צורה; בצד השני ההגנה שלהם משחקת כדורסל פשוט מלוכלך - לו דורט הוא הוא סכנה של ממש לבריאות - ומשלמת מחיר קטן מאוד כי באמת אי אפשר לצפות מהשופטים לשרוק כל הזמן.
3 צפייה בגלריה
השופטים בכיס של הת'אנדר?
(צילום: Christian Petersen / GETTY IMAGES NORTH AMERICA / AFP)
תאוריית הקונספירציה כאילו הליגה והשופטים בכיס של הת'אנדר מגוחכת. ל-NBA לא אכפת מקבוצה משוק קטנטן שמשחקת במדינה שאף אחד בארה"ב לא אוהב. זה לא העניין. הת'אנדר עושים את זה, ומצליחים להימלט בלי עונש שוב ושוב, כי הם קבוצה מאוד חכמה, מלמעלה למטה. זה מועדון שנבנה בדרך מפוארת, והקבוצה הבינה לא רק היכן נמצאות פרצות השיפוט, אלא גם פרצות התרבות הנוכחית. לצייר באזורים אפורים זו נוסחה מנצחת באופן כללי בארה"ב היום, אז למה לא ב-NBA. שאלות של אתיקה ואחריות רחבה יותר זה ללוזרים.
ג'יילן בראון, שמנהל מלחמת חורמה נגד השופטים בליגה, הסביר השבוע שיש הבדל בין שחקן שיודע להוציא עבירות ("כל מי שקולע הרבה נקודות במשחק הולך הרבה לעונשין") לבין מי שבאופן ברור מציב את גופו בעמדה של סחיטת שריקה לעבירה שלא היתה. "it’s the difference between using and abusing" ("זה ההבדל בין שימוש בחוק לביזויו", בתרגום חופשי), אמר בראון. שחקני אוקלהומה סיטי ת'אנדר, אחד אחרי השני, שייכים לצד ה-abusing.
הדור הבא כבר לומד ליפול
טייריס הליברטון אמר ביום רביעי בכנות מרשימה כי "פלופינג זה חלק מהצורה בה מפתחים שחקנים, עוד לפני שאתה מגיע ל-NBA. עובדים על זה. אני חושב שברוב המקרים זו יותר הגזמה מאשר ממש נפילה משום מקום, אבל האם זה קורה? ברור שזה קורה ומדברים על זה. זה משהו שנלמד".
'זה משהו שנלמד' היא אמירה מדכאת מאוד, והיא עוד פרי של הדבר הכי רע שקרה לכדורסל בעשור האחרון: אנליטיקס. הפיכת המשחק היפהפה והכל כך אנושי הזה למדע סטטיסטי של הסתברויות ושברי אחוזים. אין שום סיכוי שהת'אנדר, קבוצה של מכונות מיומנות, לא מתייחסת לפלופינג כחלק משיטת המשחק שלה, פשוט כי האנליטיקס מראה שזו דרך להגביר את סיכויי הניצחון בכמה אחוזים.
העובדה שזה עובד כל כך טוב, היא בשורה איומה למשחק. אוהדי ה-NBA מרגישים את זה בבטן ולכן האנטי כלפי OKC הוא קונצנזוס נדיר בקרב קהל שבדרך כלל לא מסכים על שום דבר. אוהדי כל הקבוצות מבינים שאם זה יימשך כך, נערים במגרשי משחקים יפסיקו לנסות להיות כמו סטף קרי ופשוט יתחילו ליפול. הם מבינים שנושאת הדגל של ה-NBA לא יכולה להיות קבוצה שמוציאה את כל הפנטזיה מהמשחק. והם גם מבינים שלכוכבים הגדולים ביותר יש אחריות גדולה לשמור על המשחק הנפלא הזה. את זה, מסתבר, הם מבינים יותר טוב משיי גילג'ס-אלכסנדר.
