אוסקר גלוך הוא כנראה הכישרון הגדול ביותר שצמח כאן בשנים האחרונות, אבל בתבוסה 5:0 לנורווגיה הוא שוב נעלם. זה כבר לא "יום לא טוב" – זו תופעה.
במדי איאקס הוא מבריק: כובש בשלושה משחקים רצופים, נראה כמו כוכב של ממש. אבל כשמגיע תור הנבחרת – משהו נכבה. כל נגיעה נראית מהוססת, כל פעולה מאוחרת, כאילו הוא פוחד לקחת אחריות.
נכון, אי אפשר להטיל את כל האשמה עליו. הנבחרת כבדה, צפויה, לא בנויה סביבו. אבל גם זה כבר לא תירוץ. גלוך כבר לא "הילד של מכבי תל אביב". הוא הפנים של הכדורגל הישראלי.
הוא זה שכולם מצפים ממנו להיות ההבדל, זה שירים את הנבחרת מהמקום האפור שבו היא תקועה כבר שנים. ברגעים כאלה נמדדים מנהיגים – לא כשהכל הולך.
הבעיה של גלוך אינה ביכולת, היא במנטליות. הוא נראה כמי שמתקשה לשאת את הלחץ, שמחכה שמישהו אחר ייקח את המושכות. אבל אין מישהו אחר. הוא הכוכב. והכוכב לא יכול לברוח מהבמה. כשהאור עליו, הוא חייב לזרוח.
אם גלוך באמת רוצה להוביל את ישראל לטורניר גדול, הוא חייב לעשות סוויץ' בראש. לבוא עם אש בעיניים, לא לפחד לטעות, לדרוש את הכדור גם כשמסביב הכול קורס.
כי אחרת, הוא יישאר עוד שם מוכר ברשימת הכישרונות שלא הצליחו לפרוח במדים הלאומיים. וזה יהיה הפסד לא רק שלו, אלא של כולנו.
גם אתם רוצים להיות פרשנים? איך זה עובד? פשוט מאוד:
כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ Word לכתובת: kick@ynet.co.il, בצירוף שם מלא
אורך הטקסט הרצוי: 250–800 מילים
אין לצרף תמונות, טבלאות או גרפים
אם הטקסט מתייחס לאירוע עתידי – שלחו אותו מספר ימים מראש
