קשה מאוד להיכנס לאזור הנוחות בישראל כשמדברים על טניס. זה לא שיח טבעי, לא משהו שקופץ בשיחות יומיומיות כמו כדורגל או כדורסל. למה בעצם?
יכול להיות שהסיבה הפשוטה היא שאין מספיק דמויות להזדהות איתן. תחשבו רגע - כמה שחקני טניס ישראלים באמת גדולים היו לנו לאורך השנים? כאלה שגרמו לנו לעצור הכל ולראות משחק? אפשר למנות על יד אחת, אולי שתיים במקרה הטוב. וגם הם, עם כל הכבוד, לא הצליחו לייצר כאן תרבות אמיתית סביב הענף.
אבל זה רק חלק מהתמונה. כי עובדה, גם בכדורגל הישראלי ההצלחות הבינלאומיות מוגבלות מאוד, ועדיין יש טירוף, קהל, תשוקה. אז למה שם כן, ובטניס לא? התשובה האמיתית יותר לא נעימה: טניס בישראל פשוט לא נגיש.
זה מתחיל מהתדמית - "ספורט של עשירים" - וממשיך למציאות: אין כמעט מגרשים חינמיים, לשכור מגרש עולה כסף, מחבט עולה מאות שקלים, כדורים צריך להחליף כל הזמן. זה לא כמו לקחת כדור ולרדת למגרש עם חברים, בטניס אתה משלם עוד לפני שנגעת בכדור.
ופה בדיוק מתחילה הבעיה האמיתית: אנשים אוהבים להתחבר למה שהם מכירים, מה שהם יכולים לגעת בו. אני, לדוגמה, התחלתי להתעניין בטניס רק בגיל 15-16. זה לא הגיע מהטלוויזיה, לא מאיזה כוכב ישראלי. זה קרה כי במקרה מצאתי את עצמי על מגרש טניס - והתאהבתי. זה היה רגע אחד קטן ששינה לי את כל התפיסה על הספורט הזה. אבל היום, כשאני מסתכל על זה בדיעבד - אני מבין שלא כל אחד מקבל את ההזדמנות הזאת. לא כל ילד "נופל" במקרה על מגרש טניס, לא כל הורה יכול להרשות לעצמו להכניס את הילד למסלול כזה. וכשאין חשיפה - אין חיבור. וכשאין חיבור - אין עניין. וכשאין עניין - אין קהל. זה מעגל.
ואז אנחנו שואלים את עצמנו למה טניס לא פופולרי בישראל, אבל השאלה האמיתית היא אחרת: איך הוא אמור להיות פופולרי אם כמעט בלתי אפשרי להיכנס אליו?יש עוד ענפי ספורט בעולם שדורשים השקעה גבוהה - אתלטיקה, ספורט מוטורי ועוד. וגם הם, לא במקרה, פחות מדוברים כאן. במדינות עשירות, שיש בהן תשתיות והשקעה, רואים הצלחות גם בענפים האלה. אצלנו? פחות.
ופה עולה שאלה מעניינת: האם קשה יותר להיות מקצוען בענף יקר - או דווקא קל יותר, כי פחות אנשים נכנסים אליו מלכתחילה? אין תשובה אחת. אבל דבר אחד בטוח - בישראל, הרבה מאוד אנשים אפילו לא מגיעים לשלב שבו הם יכולים לגלות אם הם טובים, כי הדלת פשוט סגורה.
וזה כבר לא עניין של ספורט. זה עניין של מדיניות. אם המדינה באמת רוצה לראות כאן טניס - היא צריכה להנגיש אותו. לא בסיסמאות. במעשים: מגרשים ציבוריים אמיתיים, גישה חופשית, סבסוד, אפשרות לילדים להתנסות בלי להתחייב לאלפי שקלים. כי היום, המציאות היא הפוכה: יש אינסוף מגרשי כדורגל וכדורסל פתוחים, חינמיים, זמינים. ובטניס? שערים סגורים או מחירים שמרחיקים את הציבור. ואז אנחנו מתפלאים שאין קהל.
רוצים שינוי? זה לא מתחיל משחקנים להתאהב בהם, זה מתחיל בגישה. כי בסוף, אנשים רוצים להרגיש חלק ממשהו. הם רוצים להזדהות, להתרגש, להגיד "זה גם שלי". וכשזה לא נגיש - זה פשוט לא קורה. טניס לא "פחות מעניין" - הוא פשוט פחות נגיש. זו לא בעיה של הציבור, זו אחריות של מי שמנהל כאן את הספורט בישראל. אם לא יפתחו את הדלת, פשוט אף אחד לא ייכנס. וזה לא כי לא רוצים, זה כי לא נותנים.
גם אתם רוצים להיות פרשנים? איך זה עובד? פשוט מאוד:
כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ Word לכתובת: kick@ynet.co.il, בצירוף שם מלא
אורך הטקסט הרצוי: 250–800 מילים
אין לצרף תמונות, טבלאות או גרפים
אם הטקסט מתייחס לאירוע עתידי – שלחו אותו מספר ימים מראש
