שחר שגיב ידע מראש שאם הוא ממשיך להתחרות אחרי אולימפיאדת פריז, הוא הולך לעשות הכל כדי להגיע למשחקים בלוס־אנג'לס, לא רק כדי להיות חלק מאירוע השיא בפעם השלישית אחרי טוקיו ופריז. אביו, ד"ר שמי שגיב, רץ מרתון באולימפיאדת 1984 שנערכה בעיר המלאכים, והבן שמתחרה בטריאתלון תיכנן את הרגע שבו יסגור מעגל עם אחת הדמויות שהשפיעה על הקריירה שלו בצורה המרגשת ביותר.
כמובן שלצד התכנון הייתה גם המציאות, שבה שגיב סיים את התחרות בבירת צרפת בקיץ שעבר במקום ה-37, שהיה רחוק 17 שלבים מדירוג השיא הישראלי שקבע ביפן. שגיב, הטריאתלט הישראלי השני במשחקים האולימפיים אחרי הופעת בכורה לענף בריו 2016 (השלישי הוא אחיו, רן, שפרש אחרי טוקיו), הבין שכדי להתקדם הוא חייב לחזור אחורה ולקבל את התנופה אל עבר המטרה שאותה סימן. גם אם זה אומר להישאר ברגע הלא־נעים שלו בפריז קצת יותר מהרגיל.
"הדברים לא התחברו שם כמו שרציתי", הוא חוזר אל הקיץ שעבר. "באתי בכושר אימונים ממש טוב, אבל בין אימונים לתחרות יש פער גדול. שמתי על עצמי לחץ, להתעלות ולעשות יותר טוב מטוקיו, לעשות משהו גדול. ברקע הייתה המלחמה, יש את הציפייה לעשות משהו בשביל המדינה, הקהל שבא לעודד אותי".
התעוררת בבוקר התחרות וגילית שדוחים אותה ביום. מה עבר עליך ביומיים האלה?
"אני מניח שזה השפיע על כל המתחרים, לא הייתי יוצא דופן. היו דיבורים שיעבירו את השחייה לאיזשהו אגם, אבל רצו לעשות את החלק הזה בנהר הסן כדי שהתחרות תישאר בפריז ועל השאנז אליזה. השחייה שם? שחיתי במקומות יותר גרועים. לא שמעתי על אף מתחרה שצמח לו זנב. הדבר היחיד שביאס אותי היה האופן שבו התייחסו לספורטאים. הם ידעו מראש על הדחייה, אבל חיכו עד השנייה האחרונה - זה לא מכבד את המעמד".
מה דחייה ביום אחד עושה?
"הגוף שלך דרוך לבוקר מסוים, לתאריך ספציפי. היו כאלה שלקחו את זה טוב. אני מודה שאני מאלה שלא, הדחייה הזאת לא עשתה לי טוב. באותו יום עשיתי שוב את אותו הדבר שעשיתי יום לפני. למשוך עוד יום? בדיוק, הכנה מחודשת של הגוף והראש. הייתה לי נפילת מתח שלא הצלחתי להרים חזרה".
עדיין שנת מבחן
הקמפיין ללוס־אנג'לס יהיה האחרון של שגיב בן ה־30 (מכבי ת"א), טריאתלט אולימפי עטור תארים, שרוכב על אופני הפרימיום של המותג Cervélo, המלווה אותו גם כנותן חסות והחל השנה לפעול בישראל. הוא מתגורר כעת בת"א, ולאופני הכביש שלו יש צמיגי שטח שמסייעים לו לרכוב בשבילי עפר ולא על הכבישים, שלדבריו נהיו מסוכנים מאוד בשנים האחרונות. "אני רוצה לדעת שאני עושה הכל כדי להצליח וגם להגיע כמה שיותר מוכן. למדתי את מה שצריך ללמוד וכל המיקוד שלי הוא לשם בראייה הגדולה. בדרך יש עוד מטרות שאני רוצה להגשים".
מה למדת?
"על עצמי, איך אני מנהל את הרגשות שלי לפני תחרות. גוף ונפש הולכים ביחד ואם הראש טוב אז גם הגוף ייתן את העבודה. לא הייתי במצב מנטלי נכון ובריא לי לקראת פריז. כבר היום רואים את השיפור בתוצאות שלי, ואני מרגיש במקום הרבה יותר בריא, הרבה יותר טוב. אני מרשה לעצמי להופיע ברמה שאני רוצה".
אתה נעזר באנשי מקצוע?
"לפני פריז החלפתי את כל הצוות שלי, כולל הפסיכולוג והמאמן. היום אני מתאמן עם אורי זילברמן, שגידל אותי מגיל 14 עד 22 במכון וינגייט. יותר נכון לומר שחזרתי להתאמן אצלו, הוא ליווה אותי בדרך לטוקיו. רענן דגן הוא הפסיכולוג שלי, והשילוב של שניהם משפיע עלי בצורה חיובית. קורים גם עוד דברים שעוזרים: אני לומד מינהל עסקים וכלכלה באוניברסיטה הפתוחה ומתחתן בספטמבר".
אחד האנשים שהחלפת הוא אבא שלך, שאימן אותך. מה הוא אמר על ההחלטה להמשיך לקמפיין נוסף?
"שני ההורים תומכים, הם וזוגתי הם המעריצים הכי גדולים שלי. לא משנה איפה ומתי, אני יודע שיש שלושה אנשים שצופים בי. עד היום אני מבקש מאבא עצות והוא מנטור מאוד גדול עבורי, הוא תמיד יהיה חלק מהצוות שלי בדרך כזו או אחרת".
בראיון שערכנו לפני פריז אמרת שתיקח את השנה הזו כדי לבדוק אם תרצה להמשיך לקמפיין נוסף. הייתה תחנה ספציפית שסייעה בהחלטה?
"קודם כל, השנה הזאת הייתה לבדוק אם אני עדיין במשחק, במובן של יכול להתחרות על מדליה, להיות בין הכי טובים בעולם. זאת עדיין שנת מבחן, גם אחרי שעשיתי כמה הישגים משמעותיים. יש עוד דברים שאני צריך להוכיח ולבדוק אותם. אני לא רוצה להגיע ללוס־אנג'לס רק כדי להשתתף, אלא לעשות תחרות טובה. אני צריך להבין איך אני עושה את זה, לראות אם הדברים ששיניתי עוזרים לי וכמובן אם אני מתקדם".
איך שומרים על המוטיבציה והרעב לקראת השנים הבאות?
"הדרך שבה אני מגיע אל המטרות שלי היא מה שמשנה לי. אני כל הזמן רואה את הדברים שאני יכול עוד להשתפר מהם. בכל פעם אני מוצא משהו אחר, כשהמטרה שלי במהלך כל השנים היא שיפור בשחייה. לא הצלחתי לתקוף את זה בצורה הנכונה עד עכשיו. עד לפני שנתיים ניסיתי להתחרות עם נבחרת המים הפתוחים וגיליתי שזה לא עובד לטריאתלון. אני משנה דרך התמודדות כדי שכן אוכל להצליח ברמה של התחרויות".
"זאת עדיין שנת מבחן, גם אחרי שעשיתי כמה הישגים משמעותיים. יש עוד דברים שאני צריך להוכיח ולבדוק אותם"
הסתפק בספרינט
אחד ההישגים המשמעותיים שעליו דיבר שגיב הוא זכייה במדליית כסף באליפות אירופה שנערכה לפני חודש בספרד, בקטגוריית הספרינט. בשונה מהטריאתלון האולימפי, שמורכב מ־1,500 מטר שחייה, 40 ק"מ רכיבה על אופניים ו־10 ק"מ ריצה, הספרינט כולל חצי דרך בכל מקצוע. הסיבה לכך שנבחרת ישראל בטריאתלון לא יצאה לאליפות אירופה במתכונת האולימפית קשורה למצב הביטחוני, שכן התחרות נערכת בטורקיה.
"אני מתרכז במרחק האולימפי, זאת הייתה ברירת מחדל בגלל המצב", הוא משתף בשינויים. "כשיורדים במרחק, הרבה יותר קשה מבחינת כושר גופני. באולימפי יש פן אירובי ומתמשך, ואילו בספרינט יש פן חזק ומהיר. זה כמו משחה 100 מטר לעומת 400. מי שמתחרה בקטגוריה האולימפית מגיע גם למקצי ספרינט. הסבב שלנו בנוי גם מתחרויות כאלה, והניקוד לקראת האולימפיאדה הוא אותו ניקוד".
אתה שם כוכבית על זכייה במרחק לא אולימפי?
"מבחינתי ממש לא. המתחרים הם אותם מתחרים מהקטגוריה האולימפית, שניצחתי אותם. כל עוד אני מנצח פה או פה זה לא רלוונטי. זה כן משהו היסטורי, כי עוד לא הייתה לישראל מדליה באליפות אירופה".
מתי קיבלתם את הבשורה שאתם לא יכולים לטוס לאליפות אירופה?
"ברגע שפירסמו את מיקום התחרות בחודש ינואר, ידענו שתהיה בעיה. הוועד האולימפי והאיגוד הבינו שלא תהיה אפשרות, ולכן כיוונו לאליפות אירופה בספרינט שנערכה בספרד. לא ניסינו יותר מדי להתמודד עם זה".
ומבחינת מלגות וכספים, התייחסו לזה כאליפות אירופה לכל דבר?
"כן, זה היה ההסכם של הוועד האולימפי והאיגוד. עליתי לסגל הכסף, אבל גם נותני החסות (הרבלייף ואלטשולר שחם) תומכים בי באופן ישיר ועוזרים לי כלכלית כבר שני קמפיינים ובדרך לשלישי".
המצב השפיע עליך מבחינת טיסות לתחרויות?
"פחות לעומת השנה האולימפית, שהייתה סביב 7 באוקטובר. רק המתקפה האיראנית השאירה אותי בחו"ל כמה ימים יותר מהמתוכנן. היעדים הבאים שלי גם בסדר. בסוף החודש אני מתחרה בריביירה הצרפתית, גם במרחק הספרינט. לאחר מכן אתחרה באוקטובר באליפות העולם באוסטרליה. החתונה שלי תהיה בין לבין, מה שנקרא, דאגו שאהיה בארץ".
פורסם לראשונה: 01:30, 11.08.25
