בבוקר המשחק בין ישראל לדנמרק נשאלתי על ידי אשתי: "מי נגד מי במשחק שאתה רוצה לצפות בו בראש השנה?". "ישראל נגד דנמרק", השבתי לה, והיא תהתה מה יהיה. עניתי - "לדעתי משהו כמו 0:5". היא שוב שאלה: "למה?", ואני טענתי: "כי השחקנים יחשבו שהם אלופי העולם, כי כך קראו בעיתונים ובאתרי הספורט, וכי ערן זהבי הוא רונאלדו ומנור סולומון טוב ממסי. היוהרה, מחלה ישראלית ידועה, תהרוג אותם. בחצות היא שאלה אותי איך נגמר, אמרתי לה ש-0:5, והיא אמרה שחבל שלא מילאתי לוטו.
הכישלון היה ידוע, מורי ורבי שמעון פרס נהג לומר שסקרים זה כמו בושם - טוב להריח ואסור לשתות. כך גם בפרשנות ספורט, אולי טוב להריח אבל אסור להשתכנע. ועוד היה אומר לי פרס מעת לעת, אחרי דברי יוהרה של מנהיגים ישראלים: "קצת צניעות לא תזיק". תובנה נכונה גם לכדורגלנים הישראלים.
קראתי בפליאה את הניתוחים אחרי המשחק: "הישראלים לא עמדו על הרגליים אחרי 3 משחקים ב-6 ימים" - כאילו הדנים נחו חודש לפני המשחק. את עניין העייפות הכרונית של הכדורגלנים הישראלים איני מבין. בצעירותי שיחקתי מדי יום כדורגל במשך 4-3 שעות ולא נפלתי מהרגליים. רצנו, חבריי ואני, ללא הפסקה, שתינו מים והמשכנו בלי תלונות. למה? כי שיחקנו בשביל הכיף ולא למען הכסף. במשחק האחרון ראינו נבחרת שמחה עם שחקנים שנהנים מכל רגע, לעומת הישראלים הנראים סובלים מכל שנייה.
עצה אחת לי לקברניטי ההתאחדות: כחלק מההכנה המנטלית יש לאסור על השחקנים לקרוא עיתונים ולגלוש באתרי הספורט. אולי יש לחזור לימי עמנואל שפר שרדף אחרי שחקנים עם מקל, דרש משמעת ברזל, קיים מחנות אימונים עם אימוני כושר כמו בסיירת מטכ"ל והתוצאות לא איחרו לבוא. אז אולי אין אצלנו מספיק כישרון, אבל רוח לחימה, כושר גופני ותיאום בין השחקנים אינם תלויים בכישרון אלא במוטיבציה.
רוצים גם אתם להיות פרשנים? אז תתחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד:
*כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא.
*אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה.
*נא לא לצרף תמונות, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.
* אם בכוונתכם לכתוב על משחק או אירוע מסוים שעומד להתקיים, אנא שלחו את הטקסט מספר ימים לפני כן.
