הספורט הישראלי ידע לאורך השנים לא מעט צמדים מנצחים. בכדורגל, היו אלו שני השינים, מוטל'ה שפיגלר וגיורא שפיגל; בטניס, אנדיוני הבלתי נשכחים, אנדי רם ויוני ארליך. בכדורסל, הזוג המנצח היה מיקי ברקוביץ' ומוטי ארואסטי. שני הישראלים הנפלאים הובילו את הצהובים לתקופת תהילה בשנות ה-70 וה-80. מיקי היה הברק, מוטי היה הסערה. מעטים בכדורסל הישראלי התעלו לרמת החשיבות וההישגיות של ארואסטי, 7 לב צהוב. מוטי לא פחד מכלום. הוא סימל את הלהט וההקרבה.
"קראו לנו 'צמד הממים', מיקי ומוטי", נזכר היום ארואסטי (71), הג'ינג'י עם הכספית שהטריף את היכל יד אליהו תקופה ארוכה. הם נפגשו והכירו במחלקת הנוער של מכבי ת"א בסוף שנות השישים, וממשיכים בידידות המופלאה עד עצם היום הזה ("אפילו הנשים שלנו חברות קרובות"). הם אפילו שיחקו יחד במכבי ראשל"צ לפני הפרישה.
מוטי התחיל עם הרומן שלו עם הכדורסל בבית הנוער בשכונת מגוריו, רמת ישראל בת"א: "לא חשבתי על הטופ, רציתי רק ליהנות ולראות לאן זה יוביל אותי. לשמחתי, הכדורסל הביא אותי הרבה יותר רחוק מאשר תיארתי לעצמי בחלומות".
איזה זיכרון מיוחד עדיין הולך איתך?
"שיחקנו ביד אליהו מול וארזה, שנה אחרי שזכינו מולם בגביע אירופה הראשון שלנו, הלא הוא ה-77:78, הספרות הכי בולטות בכדורסל הקבוצות הישראלי. במהלך המשחק, בשיא ההתלהבות, נפלתי על הפרקט, נחבלתי וקיבלתי זעזוע מוח. היה לי קשה לזכור מי הייתה היריבה, בהתחלה היה נדמה לי שזו הייתה יוגופלסטיקה ספליט. אפילו שהייתי בערפול, חשבתי להמשיך לשחק. ואז כשהתעוררתי, לא האמנתי את מי ראיתי לידי. את אמא שלי באולם".
ארואסטי ממשיך: "אמא שלי, שרה, לא הייתה באה למשחקים, אלא צופה בהם בטלוויזיה. באופן טבעי, מבחינתה, מאחר שהתגוררנו ברמת ישראל, 10 דקות נסיעה מההיכל, היא הגיעה מיד אחרי שראתה בבית את השידור, כדי לעזור בטיפול בן שלה. בסוף החליטו שחייבים להעביר אותי לבית החולים. בשבועות הבאים רופא הקבוצה החליט שמוטב שאנוח. הוא עד כדי כך דאג, שמנע ממני להצטרף למחנה אימונים שהקבוצה קיימה באזור ים המלח. הוא אמר שאסור לי לנסוע בירידות החדות בכביש, ושזה מסוכן מדי עבורי".
למה בחרת דווקא בסיפור הזה?
"כי היה זה המקרה שמגדיר אותי הכי טוב כשחקן. אחד שלא מוותר, אלא במקרים קיצוניים".
"אסור לשכוח שצסק"א הייתה למעשה נבחרת ברית-המועצות שלחמה על הבכורה העולמית עם ארה"ב ויוגוסלביה הגדולות במפעלים השונים. לא חשבנו שזו תהיה התוצאה, 79:91. שיחקנו מול קבוצה שבעיקרון הרבה יותר טובה ומנוסה מאיתנו. אי אפשר לשכוח את ההרצאה של רלף בבוקר שלפני המשחק במלון. הוא אמר: 'אם נפסיד, אפילו לא יזכרו את המשחק הזה, אבל אם תנצחו אף אחד לא ישכח'. זה חילחל אצלנו"
ארואסטי עוד זוכר כי מאמנו בבית הנוער, מארק זלצר, שאימן אותי בבית הנוער, אימן גם במכבי ת"א והיה זה שהביא אותו לשם כשהיה בן 16. מוטי: "מי ששיכנע אותי שזו צריכה להיות הדרך היה שמלוק מחרובסקי. הוא החתים אותי במהירות. הייתה לו עין חדה שעזרה למכבי לגלות שחקנים מקומיים וזרים מעולים. בקבוצת הנוער הכרתי כמובן את מיקי. בינתיים התחלף דור בקבוצה הבוגרת, חיים שטרקמן הנהדר וגדעון פרייטג, שניים מהמובילים, פרשו, ואנחנו החלפנו אותם ונכנסו לתפקידים בצורה מדורגת. לא היה ספק שמיקי נועד להיות כוכב גדול. אני האמנתי שאצליח בדרך זו או אחרת".
בתקופה ההיא אימן את מכבי רלף קליין האגדי, ששימש באותה עת כרס"ר בכיר במחלקת הכושר הקרבי בצה"ל. באחת המשימות הצה"ליות, השיחה עם פקודיו גלשה לתחום הכדורסל, איך לא. רלף הצהיר שם: "אתם כבר מכירים את מיקי, אבל יש לנו עוד שחקן צעיר מוכשר שעוד תשמעו עליו. קוראים לו מוטי ארואסטי. תזכרו את השם הזה". מי שנכח בשיחה ההיא שמר איתו את הדברים וראה את הנבואה מתגשמת.
6 צפייה בגלריה
משה דיין לוחץ את ידיהם של שחקני מכבי תל אביב אולסי פרי, מיקי ברקוביץ' ומוטי ארואסטי
(צילום: יעקב סער, לע"מ)
בשנות ה-60' וה-70' מכבי התאמנה וקיימה חלק מהמשחקים במגרש הבלטות ליד קולנוע אוריון. האוהדים הוותיקים לא שוכחים – וגם לא השחקנים. מוטי: "היה שם דבר מדהים, כשבשעת האימון שמענו את דיבוב פס הקול מהמסך בקולנוע. אני זוכר את הדרך לאימונים במגרש הלא מכוסה ליד שוק הכרמל, באוטובוסים ועל אופניים".
"הייתי חלק מקבוצה מצוינת"
תקופתו בקבוצה הייתה שונה בתכלית מזו של היום. כבר הרבה שנים שמכבי נלחמת בשיניים להשיג, אם בכלל, את תואר האליפות. בתקופה ההיא של מיקי ומוטי, הצהובים זכו ב-23 אליפויות רצופות, מ-1970 ועד עונת הדובדבנים של פיני גרשון בגליל עליון (כמה שנים אחרי ששניהם כבר עזבו את המועדון). אבל ארואסטי מבהיר: "זה לא אומר שקיבלנו אליפויות בקלות. כל משחק באוסישקין מול הפועל ת"א נראה כמו משחק ביוון, שנחשבה כשיא הביתיות. האוהדים ביציעים ישבו על הראשים של השחקנים שהרגישו אותם. בזמן ההוא עוד היה מותר לעשן במגרשים הסגורים והכל נראה דחוס".
מכבי שלכם הייתה מכונת תארים.
"כמובן שהכותרות הגדולות היו בזכייה הראשונה בגביע אירופה מול מובילג'ירג'י וארזה באולם פיוניר בבלגרד ב-1977, אבל מבחינתנו כשחקנים, לא פחות חשוב שזכינו באליפויות. בקריירה שלי זכינו 15 פעמים ברציפות. אמנם בתסריטים קשוחים, אבל איכשהו תמיד ניצחנו. זו הייתה מכבי ת"א של טל ברודי המדהים שעשה עלייה ציונית מארה"ב וקידם את הכדורסל הישראלי, של אולסי פרי הנהדר, היה לנו את לו סילבר הבלתי הנשכח, ג'ים (ג'ימבו) בוטרייט, שחקן עם איי-קיו גבוה במיוחד שכיכב בניצחון בבלגרד, וישראלים כמו חנן קרן ושוקי שוורץ, ואחרים. וגם אנחנו.
"זה היה הרכב שעשה למדינת ישראל את ימי חמישי באירופה. גם העובדה שרק ערוץ אחד היה קיים ושידר, הרקיע את הרייטינג לשיאים שלא יחזרו. ימי חמישי שבהם משה דיין מופיע למשחקים ביד אליהו והוכתר כ'ידיד המחלקה'. מצמרר לחשוב אילו דמויות גדולות פיארו את היציעים. ועוד לא דיברנו על קפיצות האוהדים לבריכה בכיכר מלכי ישראל אחרי הניצחונות הגדולים. אלו היו הימים המרגשים".
ומה עם צסק"א מוסקבה?
"הניצחון הפתיע אותי. אסור לשכוח שצסק"א הייתה למעשה נבחרת ברית-המועצות שלחמה על הבכורה העולמית עם ארה"ב ויוגוסלביה הגדולות במפעלים השונים. לא חשבנו שזו תהיה התוצאה, 79:91. שיחקנו מול קבוצה שבעיקרון הרבה יותר טובה ומנוסה מאיתנו. אי אפשר לשכוח את ההרצאה של רלף בבוקר שלפני המשחק במלון. הוא אמר: 'אם נפסיד, אפילו לא יזכרו את המשחק הזה, אבל אם תנצחו אף אחד לא ישכח'. זה חילחל אצלנו, ובתוספת ליום הפחות הטוב של הרוסים, לא רק שהובלנו אלא שהובלנו בהפרשים גדולים עד לניצחון. למעשה, הניצחון הזה נתן לנו את הביטחון לגמר מול וארזה.
"הוצאנו מעצמנו את המקסימום והתעלינו. זה לא היה רק משחק, אלא אירוע היסטורי. אף פעם לא ראינו כל כך הרבה שוטרים סמויים במלון, ששמרו על הרוסים במטרה למנוע מהם ליצור מגע עם אחרים. אני לא יודע אם זה היה המשחק הכי טוב שלנו, היו הרבה, אבל זה בטח היה בין המעולים".
איך הייתה ההרגשה אחרי הניצחון הראשון בגמר גביע אירופה?
"הרגשה אדירה. הרגשתי שאני, מוטי ארואסטי משכונת רמת ישראל, שותף לזכייה אדירה. נזכרתי בדרך הארוכה שלי מרמת ישראל ועד בלגרד. כמובן שלא רק אני ניצחתי, אלא הייתי חלק מהקבוצה מצוינת".
רק שחקנים גדולים זוכים בכל כך הרבה תארים, ועוד לא דיברנו על המקום השני של נבחרת ישראל באליפות אירופה ב-1979. אתה מגדיר את עצמך כך?
"אף פעם לא נתתי לעצמי ציונים ולא החזקתי מעצמי כשחקן גדול. מה שדווקא כן היה לי, זה הלב הגדול".
מה דעתך על הדבקות במטרה של שמעון מזרחי, שגם היום לא מחמיץ דקה מהמשחקים של מכבי בכל רחבי אירופה?
"הרבה בזכותו קיימת מכבי ת"א הזו. היו אנשים שדבקו במטרה וגם הצליחו רוב הזמן להציב סגלים ברמה גבוהה - שמעון, שמלוק שיש לו הרבה מניות ובטח דייויד פדרמן שהלך לעולמו".
"היום אני פנסיונר שמטפח חקלאות לצרכים ביתיים"
הילד הג'ינג'י ההוא, מוטי ארואסטי, עדיין נראה צעיר לגילו. הוא נשוי לנורית ("נפגשנו כשלמדנו יחד חינוך גופני במכון וינגייט"), סבא ל-6 נכדים בגילים שבין 15 ל-3. הם מתגוררים במושב תלמי מנשה ליד באר יעקב.
ארואסטי: "היום אני פנסיונר שמטפח חקלאות לצרכים ביתיים. מגיע לכל משחקי הבית של מכבי ת"א באירופה ולפעמים בליגה. אני אוהב גם כדורגל, וחושב לעשות בפעם הראשונה טיול כדורגל באנגליה, אני אוהב את ליברפול – הרבה בזכות ההמנון הנהדר שלה".
