לאורך כל השבוע פימפמו הטיזרים ל"משחק עונה" שיתקיים בטרנר: ב"ש נגד בית"ר. משחק עונה. במחזור ה־22. נו באמת. יש עוד 14 מחזורים. 42 נקודות בקופה. כל קבוצה יכולה להפסיד, לנצח - ועדיין לקחת אליפות. להבדיל מ"משחק עונה" אמיתי: משחק שאין ממנו דרך חזרה. מי שמפסיד - הפסיד את כל העונה. מי שמנצח - מוכתר סופית כאלוף.
אבל בשידור? 90 דקות של צווחות, כל התקפה היא משחק עונה. כל דקה שחולפת מנציחה את ב"ש כאלופה. כל התקפה של בית"ר מפקששת עונה שלמה. כי ארבע נקודות. שלמות. עגולות. בין המקום הראשון לשני, במחזור ה־22 - זה סוף פסוק, ואפשר כבר ללכת לים. תגידו - אתם השתגעתם?
גם בגופי שידור נוספים היו מי שטרחו לחזור על השטות הזו יותר מפעם אחת, וכמובן שהמיחזור היה "משחק העונה עלה על הציפיות", ושאר שטויות וירקות. כמה פעמים שמענו את השטות ש”ההגרלה סיפקה לנו משחק עונה כבר במחזור השלישי", כי חיפה תשחק נגד ת"א. וכל הטוב הזה מגיע רק כי אנחנו לא מסוגלים שלא לאמץ מונחים וסגנון מהעולם הנאור - קרי: הפרמייר־ליג. אבל צאו, שדרני הספורט והמתלהמים התורנים, ולמדו איפה, מתי ולמה נכנס המושג הזה לתרבות הספורט, ולכדורגל בפרט. לא תופתעו לגלות שהתיאורים האלה הונחו על משחקים שבהם באמת הוכרעה עונה שלמה.
מעניין מה היו אומרים על מחזור הסיום של עונת 1999/2000. מה היה מגדיר כמשחק עונה? חיפה-בני יהודה? הפועל-בית"ר? האם יש סיכוי שמי מהפרשנים או השדרים יפסיקו להנדס תודעה ודרמה במקום שבו אין? כי בואו - מה היה לנו בטרנר? מקום ראשון נגד שני. שתי קבוצות בפורמה טובה. ציפייה שכלתנית למשחק טוב, יחסית לשיממון הרגיל ולתת־הרמה בליגת העל. ובפועל? חצי שעה שב"ש מעיפה כדורים לכל עבר. בית"ר לא מסכנת את השער. משחק נוראי, מאכזב, מבייש כדורגל - ובוודאי מבייש את הליגה כולה, כשאלו שתי הקבוצות שמוליכות אותה. אז מה זה אומר על שאר הקבוצות?
ובינינו - רחמיי על מי שנאלצים לייצר דרמה ועניין במקום הכי משעמם על פני הכדור (רגל) ביקום. וכשנגמרים התיאורים האמיתיים, והדרמה היא מקסימום דרמה טורקית, והפרשנים שלנו לא מסוגלים להגיד את האמת - זה מה יש.
גם אתם רוצים להיות פרשנים? איך זה עובד? פשוט מאוד:
כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ Word לכתובת: kick@ynet.co.il, בצירוף שם מלא
אורך הטקסט הרצוי: 250–800 מילים
אין לצרף תמונות, טבלאות או גרפים
אם הטקסט מתייחס לאירוע עתידי – שלחו אותו מספר ימים מראש
