נבחרת ישראל בכדורעף תפתח מחר (19.00) את הופעתה באליפות אירופה מול אוקראינה, ואי־אפשר שלא לחוש את ההתרגשות באוויר. עד כמה שלב הבתים שיפתח בבולגריה (גם פינלנד, איטליה ורומניה מארחות) הוא היסטורי? אשתקד, כשהנבחרת הישראלית העפילה לתחרות, היא שברה בצורת בת 54 שנים. נכון, היו פעמים שהשתתפה בטורניר, כמו בקיץ 2023, אבל זה קרה רק כי היא אירחה בית. הפעם ההישג הוא נטו ספורטיבי.
אחד השחקנים בדור המוכשר שצמח בענף הוא שי ליברמן (20), שחווה שנה מאוד אינטנסיבית. הוא עזב את סונפאר האיטלקית, עבר לשחק בניס הצרפתית כדי לצבור דקות ובהמשך עבר לשאמון. לפני האליפות לבוגרים הוא עוד הספיק להתחרות עם הנבחרת הישראלית עד גיל 22 ועם הבוגרת בטורניר הליגה האירופית (שם הושג הכרטיס לאליפות ב־2028). בחיים האישיים הוא עבר טרגדיה משפחתית כשאביו סרג'יו נפטר אחרי מאבק במחלת הסרטן.
גם עם כל העומס הרגשי והספורטיבי, שומר ליברמן על רוח חיובית ואופטימית: "כשנגמרה העונה באפריל ידעתי איזה קיץ עמוס יהיה. מצד שני, החלק עם הנבחרת הוא הכי כיף בשנה. אני משחק עם אנשים שאני מכיר שנים, חוויתי איתם דברים מיוחדים ובסוף, הם החברים הכי טובים שלי".
איך היו ההכנות?
"כל האימונים והמשחקים היו הכנה גדולה לקראת אליפות אירופה - שהיא הדבר הגדול בקיץ, הכי חשובה. יש הרבה התרגשות, זה עוד רגע פה. אני זוכר את האליפות לפני שלוש שנים בת"א, את החוויה. רציתי להיות שם תמיד, ועכשיו אנחנו מרגישים שייכים לשם. מגיע לנו להיות באליפות אירופה".
הפעם אתם עולים דרך המגרש ולא דרך אירוח. קפיצת מדרגה רצינית.
"לגמרי. בסופו של דבר, אנחנו עולים לא בגלל משחק או שניים, אלא בגלל רצף משחקים של ניצחונות, הפסדים, טירוף במשך שני קיצים. הייתה בנייה, תוכנית, כדי שנגיע לזה. הצלחנו, זה מטורף. זה קרה בזכותנו המלאה. הכימיה שלנו קיימת כבר כמה שנים, ואנחנו מרגישים מאוד מוכנים".
ארבע הנבחרות הראשונות בבית עולות לשמינית הגמר. אפשרי?
"חשוב להגיע עם ראש פתוח, כשהכל יכול לקרות. יש משחקים שעל הנייר חובה לנצח, אבל אם לא נבוא בגישה הזאת בכל משחק - לא נצליח. אנחנו נעשה הכל בשלב הבתים כדי לעלות לשמינית הגמר, זאת המטרה שלנו. הכיוון שלנו הוא לא רק להשתתף, אלא לתת בראש. אנחנו מסוגלים לעשות את זה".
"ידעתי שזה יהפוך את העונה ללא פשוטה". שי עם אביו
(צילום: פרטי)
תצליחו ליהנות מהרגע בתוך ההיסטוריה הזאת?
"אני מנסה ליהנות. כיף לי ואני מאמין שזה גורם לי לשחק יותר טוב. היתרון של הנבחרת הוא שהשחקנים נהנים לשחק ביחד, הסגל שלנו הוא כמעט אותו אחד שהיה איתנו במוקדמות ובליגה האירופית (אשתקד זכו במדליית הארד)".
מאכזב אותך שלא הרבה יודעים על האליפות?
"כן. זה כבוד מאוד גדול לייצג את המדינה, גאווה. זה מתחיל עם 'התקווה' לפני המשחק ואז להיות עם הדגל. עשינו התקדמות מאז 2023, ואני מקווה שנמשיך בה ואז ידברו עלינו, יראו אותנו יותר".
בדרך כלל עוזר לחשיפה שיש מישהו להזדהות איתו - ועליך מדברים ככוכב של הנבחרת.
"לא הייתי קורא לעצמי כוכב, העלייה קרתה בזכות כולם. יש דור חדש של שחקנים צעירים ואני חלק ממנו. עבדתי קשה מאוד בשביל זה. באליפות עד גיל 22 ראיתי שאני בין השחקנים הטובים בעולם בגיל שלי. התאכזבתי שסיימנו במקום הרביעי ולא הצלחנו להגיע לגמר".
סימנו אותך בתחרות הזאת? סוכנים ניגשו?
"שמו לב אליי, ראו את הרמה שלי. באיטליה ישבתי על הספסל, אז לא ראו, אבל אני לא מתחרט על השנה הזאת. אם נפתחו דלתות? בגיל שלי באירופה כבר יודעים מי אתה. קיבלתי חשיפה, מאמנים דיברו איתי ואמרו כל הכבוד. גם סוכנים דיברו, לא רק שלי".
אבא איתי כל הזמן
אחרי העונה בניס, ליברמן רשם קפיצת מדרגה מקצועית נוספת כשחתם בשאמון, ממועדוני הפאר בליגה הצרפתית שנאבק באופן קבוע על תארים. "זאת עיר קטנה, מרוחקת מהכל, אבל יש לה היסטוריה מטורפת בכדורעף. זאת קבוצה נחשבת, ואני מתרגש להגיע לשם גם כשהשנה לא נהיה במפעל אירופי".
איך אתה מסכם את העונה בניס?
"היא הייתה מאוד קשה כי אבא שלי, סרג'יו, נפטר בהתחלה שלה, ובו זמנית מאוד טובה. זאת הייתה עונה ראשונה שבאמת שיחקתי. מבחינה מקצועית, היינו יכולים להגיע רחוק יותר. הפסדנו בגמר הגביע. סך הכל, זאת הייתה חוויה מדהימה".
איך התמודדת עם המשבר אחרי הפטירה של אביך?
"ניסיתי להתמודד עם משהו שלא הרגיש ריאלי, לא משנה אם אני נמצא בצרפת, ברזיל או ישראל. מוות הוא אסון לכל בן אדם. חזרתי אחרי השבעה לצרפת, באיזשהו מקום רציתי לחזור בשבילו. ידעתי שזה מה שהוא רוצה שאעשה. אמא באה לבקר אותי בהמשך, הסביבה עזרה. העונה התחילה שבוע אחרי שחזרתי".
שי ליברמן
(צילום: CEV)
צריך לחזור לעניינים כמה שיותר מהר מבלי שהספקת לעכל.
"ידעתי שזה יהפוך את העונה ללא פשוטה, שיהיו עליות וירידות. היה קשה לשמור על היום־יום, אבל עשיתי את זה בשבילו, בשביל המשפחה שלי. היו ניצחונות שהיה לי קשה אחריהם, גם כששיחקתי טוב. הייתי מקדיש לו אותם. רציתי שננצח בגמר הגביע בשבילו. אני יודע שהוא היה גאה בי, לא משנה מה. אני חושב על אבא כל הזמן, הוא איתי כל הזמן".
איך היה להגיע הקיץ לדירה של ההורים ברעננה, והוא לא שם מחכה?
"הבית מרגיש ריק בלעדיו, מאוד קשה. היה לי כיף להיות עם אמא שלי ועם האחים שלי אחרי הרבה זמן שלא הייתי פה. גם האובדן הזה חיזק שאני צריך להיות בישראל בקיץ הזה. עם כמה שמוזר להגיד את זה, המוות קירב את יתר המשפחה, כולנו רוצים להיות שם יותר אחד בשביל השני. הייתה לנו הפסקה קטנה בין הליגה האירופית לאליפות עד 22, וטסתי לברזיל כדי לעלות לקבר של אבא. ביקרתי גם את אחותי מהנישואים הראשונים שלו, היא ילדה תינוקת, והיה נחמד להיות עם האחייניות שלי".
חולם לחזור לאיטליה
ליברמן מדבר פורטוגזית, עברית ואנגלית, והתחיל בלימודי צרפתית לאחרונה עם מורה פרטי. "אני מבין טוב, מקווה לתפוס את השפה יותר טוב השנה", הוא אומר. כמובן שהוא שמע על מה שקורה במכללות והכספים הגדולים שזורמים מעבר לים. גם כשהסכומים בכדורעף נמוכים מאלה שבכדורסל, למשל, הוא יודע שמדובר בתקדים - אבל לא כזה שמגרה אותו לעבור לארה"ב.
שער מוסף הספורט של "ידיעות אחרונות", הבוקר
"יש שם חוזים, זאת ליגה מקצועית", הוא אומר. "אבל הישראלים שהולכים למכללות הם ספורטאים מצטיינים, לא עילוי. הם צריכים לשרת בצבא ישר אחרי התיכון. הם מגיעים למכללות בגיל 22 בערך, זה מאוחר. גם היציאה לאירופה מגיעה בגיל מאוחר. המטרה שלי תמיד הייתה לשחק באירופה, לזכות בתארים. הקולג' הוא משהו טוב, יוצאים עם תואר ועכשיו מרוויחים כסף, ויש שם סכומים נחמדים.
"החלום שלי הוא להישאר באירופה, לשחק כמה שיותר שנים שיתאפשר לי, להמשיך שם בכל מה שקשור לזכייה בתארים וליהנות תוך כדי מהדרך. החלום הכי גדול? לחזור לשחק באיטליה. יש לי חשק כזה אישית. עכשיו אני מרוכז בשאמון ומקווה לתת עונה טובה. מתרגש, אבל קודם כל אליפות אירופה".
