זה יהיה אנדרסטייטמנט לא פשוט לכתוב על נשיא ארה"ב דונלד טראמפ שהוא נרקיסיסט. הכל מונח על השולחן: החשיבות העצמית המופרזת, הצורך בהערצה מתמדת, הצורך להיות תמיד באור הזרקורים ובמרכז הבמה, האמונה שהוא הנבחר, הגואל, ההתמגנטות לכוח, להצלחות, חוסר האמפתיה לאחר, האמונה שהוא זכאי לזכויות יתר, נצלנות, קנאות ויהירות, טראמפ הוא לא נרקיסיסט, הוא הערך האנציקלופדי למונח הזה.
אי אפשר להימנע מהאבחנה הזו בכל תחנה שבה דרך טראמפ: קריירת הנדל"ן, הקזינואים באטלנטיק סיטי, מיס יוניברס, עמוד שש של הניו-יורק פוסט, קריירת הטלוויזיה וכמובן הנשיאות עצמה. הוא תמיד היה צמא ורעב לפרסום, ותמיד ידע לספק את הסחורה למי שהסכים לפרסם אותו. יד רחצה יד.
טראמפ תמיד ידע להשתמש בספורט ככלי למנף דרכו את עצמו. הוא הבין את החיבור הדתי בין תרבות המונים, ספורט וטלוויזיה, והחשיפה העצומה דרכו והשתמש בו גם במיזמים שלהם היה שותף (מופעי היאבקות וליגת פוטבול), וגם דרך נראות במגרשים. הקדנציה הנוכחית מוצאת את ידיו של טראמפ מעורבות יותר ויותר בספורט, גם בעסקים הפחות נוצצים של מדיניות הספורט, הרבה בגלל העובדה שארה"ב עומדת לארח שני אירועי ענק, הגביע העולמי בכדורגל והאולימפיאדה, בתקופת נשיאותו.
מנהיגים שבאים לסחור עם טראמפ פוליטיקה וכלכלה, מכירים את המטבע הזה. כשמוחמד בן סלמאן, יורש העצר הסעודי, הגיע השבוע לביקור בבית הלבן, הוא הביא איתו כנדוניה את כריסטיאנו רונאלדו. ארוחת הערב עם הכדורגלן הפורטוגלי נראתה כדבר החשוב ביותר לטראמפ בביקור הזה. יותר מעסקת מטוסי 35-F או הסדר בעזה. אחרי הכל, כמה פעמים טראמפ יכול להיות בחדר אחד עם מישהו עם אגו יותר גדול משלו? כמה פעמים הוא יכול להיות בחדר אחד עם אדם עם יותר מחצי מיליארד עוקבים ברשתות, שיכול ללמד (ולהעריף עליו) אהבה חוצת גבולות?
הצהרת כוח
גם נשיאים אמריקאים קודמים היו מעורבים בספורט, אבל הם השתמשו בו בעיקר לחשיפה דרך טקסיות או לדיפלומטיה רכה. עבור טראמפ ספורט הוא כלי לניגוחים פוליטיים, זירה נוספת למאבקים תרבותיים גדולים יותר, מנוף לכוח ולהציג שרירים נגד אויבים. כשטראמפ נותן לטורניר גולף בסבב שהקימה קרן העושר הסעודית (כאלטרנטיבה לסבב הגולף המסורתי) להתקיים על המשטח הפרטי שלו, זוהי הצהרה פוליטית. כשטראמפ מתנה סיוע פדרלי למוסדות חינוך במדיניות ברורה כלפי שיתוף טרנסג'נדרים בספורט נשים, זוהי הצהרה תרבותית-חברתית, כשהוא מאיים לפסול ערים מאירוח משחקי הגביע העולמי בשנה הבאה, זוהי הצהרת כוח. כשטראמפ התבטא בקדנציה הקודמת שלו נגד קולין קאפרניק שכרע ברך בעת שירת ההמנון האמריקאי, טראמפ שם את האני מאמין שלו למלחמת הגזע באמריקה.
טראמפ זיהה כבר מזמן את הקשר העמוק בין ספורט לבין הצורה שאמריקאים מזהים את עצמם. בקדנציה הנוכחית העיסוק שלו בספורט מסיבי. הוא הפך אותו לאחת התשתיות הפוליטיות שלו כדי "להחזיר את אמריקה לגדולתה". הוא מגיע לאירועי ספורט גדולים, חובר לשחקנים, מאמנים ומנהלים, משתמש בז'רגונים מעולם הספורט, ומכנס מועצות כדי לשפר את מצב הכושר הגופני ולהתמודד בבעיית השמנת היתר, בעיקר בקרב תלמידי בתי ספר.
טראמפ גם מחזיק במניפה מהודרת של אנשי כוח שקשורים לעולם הספורט: נשיא פיפ"א ג'אני אינפנטינו, יאסיר אל-רומיאן מקרן העושר הסעודי, קייסי וסרמן, נשיא הוועדה המארגנת של אולימפיאדת 2028, דנה ווייט וארי עמנואל. ומדובר ברשימה חלקית ביותר מהפורטפוליו הרחב של טראמפ בעולם הספורט.
מכונת תעמולה עולמית
לאינפנטינו וטראמפ יש קשר גורדי. אינפטינו נבחר לנשיאות פיפ"א בפברואר 2016 ותשעה חודשים לאחר מכן טראמפ נבחר לקדנציה הראשונה שלו כנשיא. אינפנטינו הוא סוג של זליג בעולם הספורט-פוליטיקה-כסף: תן לו גורם שיבטיח להוסיף פרות למחלבת הכסף של הארגון שהוא עומד בראשו, והוא כבר יעקם ויגמיש את עקרונות הארגון לפי רצון הגביר. ב-2018 הוא חבר לפוטין והקרמלין, ב-2022 הוא עצם את עיניו מול הכסף העצום ששפכה קטאר. אינפנטינו כבר נמצא בקמפיין זוגי עם הסעודים לגבי אירוח הגביע העולמי ב-2030.
בינתיים יש לו את טראמפ. זהו פוסטר לסימביוזה: טראמפ צריך את הגביע העולמי כדי להראות עד כמה אמריקה גדולה (בעיקר מול ההיעדרות הספורטיבית הרוסית והסינית, והחולשה הפוליטית של אירופה ואמריקה הלטינית), הגביע העולמי ייתן לו עוד במה, זרקור, יאכטה מפוארת שעליה הוא יוכל להציג את עצמו ואת אמריקה החדשה. אינפנטינו צריך את אמריקה כדי להגביר את תזרים המזומנים, להחדיר עוד רגל לצפון אמריקה ולקבל עוד לגיטימציה לענף. הגביע העולמי בשנה הבאה יהיה חגיגה ספורטיבית, אבל גם הסכם פוליטי. האימפריה של אינפנטינו תקבל את הברכה של טראמפ, ובתמורה הפרויקט הלאומני והנראטיב הפוליטי-תרבותי של טראמפ יקבל מגאפון מפיפ"א. טראמפ ואמריקה ייתנו לפיפ"א את היהלום בכתר של העידן החדש של הכדורגל, ובתמורה פיפ"א תיתן לנשיא האמריקאי מכונת תעמולה עולמית שיכולה להציג ולמתג מחדש את האימפריה האמריקאית לעיניהם של מיליארדי צופים ועוקבים.
הידידות הזו כבר הביאה את אינפנטינו לטקס ההשבעה של טראמפ ואפילו למסע של הנשיא במזרח התיכון. אינפטינו גם לא מביע שום התנגדות לאיומים של טראמפ להזיז משחקים מערים דמוקרטיות בגלל בעיות בטיחות וחשש לאי סדרים והפגנות פוליטיות. ואם כל זה לא היה מספיק, הרי שחודש לאחר שטראמפ לא הצליח להגשים את חלומו לזכות בפרס נובל לשלום, אינפטינו לקח את היחסים בין שני הנשיאים צעד אחד קדימה כשפיפ"א הציגה את "פרס השלום", פרס שנתי שיוענק לאינדיבידואל שמעשיו מקרבים את השלום והאיחוד בעולם. הפרס הראשון יוענק בשישה בדצמבר במהלך הגרלת משחקי הגביע העולמי. לא צריך דמיון מופלג כדי להעריך למי הוא יוענק.
מנהיגים שבאים לסחור עם טראמפ פוליטיקה וכלכלה, מכירים את המטבע הזה. כשמוחמד בן סלמאן, יורש העצר הסעודי, הגיע השבוע לביקור בבית הלבן, הוא הביא איתו כנדוניה את כריסטיאנו רונאלדו. ארוחת הערב עם הכדורגלן הפורטוגלי נראתה כדבר החשוב ביותר לטראמפ בביקור הזה. יותר מעסקת מטוסי 35-F או הסדר בעזה. אחרי הכל, כמה פעמים טראמפ יכול להיות בחדר אחד עם מישהו עם אגו יותר גדול משלו? כמה פעמים הוא יכול להיות בחדר אחד עם אדם עם יותר מחצי מיליארד עוקבים ברשתות, שיכול ללמד (ולהעריף עליו) אהבה חוצת גבולות?
חודש נובמבר היה אם כן חודש פורה במיוחד עבור השילוב הנרקיסיסטי בין טראמפ לספורט: זמן קצר לאחר שהיה אורח של רולקס במהלך אליפות ארצות הפתוחה בטניס (רולקס היא אחת המאמצות הראשיות של הטורניר), הוא התארח במשחק ביתי של קבוצת הפוטבול וושינגטון קומודורס. חודש לאחר מכן כבר רצו שמועות שטראמפ דורש מראשי הקבוצה שהאצטדיון החדש שהם בונים בשווי של 3.7 מיליארד דולר, יישא את שמו. "זה יהיה שם נפלא", אמרה קרוליין לוויט, דוברת הבית הלבן, "ותואם לעובדה שאילולא הנשיא טראמפ בנייתו המחודשת לעולם לא הייתה מתרחשת".
החנינה הבעייתית
טראמפ השתמש במוסד הנשיאות גם כדי להעניק חנינות, חלקן לאנשים הקשורים בעולם הספורט כמו שחקן הבייסבול דרל סטרוברי וג'ו לואיס, מהמשפחה ששולטת ברוב המניות של טוטנהאם מהפרמייר-ליג. אבל דווקא חנינה אחת לא פוליטית וכזו שלא תפסה את ראש הכותרות ולא שמה את הזרקור על הנשיא, מרמזת שהקשר של טראמפ לספורט אינו רק קשר עסקי וכדאי, אלא גם קשר רגשי.
מישלנו סאנסרי הוא רץ שטח מקליפורניה מאז 2018. אחד מהספונסרים שלו היא חברת "נורת' פייס". בספטמבר 2024, סאנסרי טיפס על פסגת גרנד טטון בוויומינג, 2150 מטר, אחת הפסגות היותר גבוהות של הרי הרוקי. הוא רץ 23 קילומטר הלוך וחזור, דרך יערות, כרי דשא, חורשות, וסלעים וסיים ב-2:50:10, מהיר יותר מאשר כל רץ שטח לפניו. אבל כמעט אף אחד לא שמע על זה. סאנסרי מתחרה בספורט נישתי, חוץ מהבועה, אף אחד כמעט לא שמע על ההישג שלו.
אלו העובדות שאין עליהן ויכוח. הבעיה הייתה שאחד מהספונסרים של סאנסרי צילם את הריצה שלו והעלה אותה לרשת. בסרטון בן כמעט שלוש שעות אפשר לראות בבירור כי בדרך חזרה, סאנסרי לוקח דרך קיצור ונכנס לדרך סגורה בפארק הלאומי ששלטים מורים בבירור כי הכניסה אליה אסורה. הקיצור חסך לסאנסרי שתי דקות. הוא שבר את השיא בשלוש דקות. סאנסרי הודה שהשתמש בקיצור הדרך הסביר לאחר מכן כי עשה זאת כיוון שהריצה הייתה ביום חופש לאומי ומבקרים רבים טיילו על ההר.
טראמפ זיהה כבר מזמן את הקשר העמוק בין ספורט לבין הצורה שאמריקאים מזהים את עצמם. בקדנציה הנוכחית העיסוק שלו בספורט מסיבי. הוא הפך אותו לאחת התשתיות הפוליטיות שלו כדי "להחזיר את אמריקה לגדולתה". הוא מגיע לאירועי ספורט גדולים, חובר לשחקנים, מאמנים ומנהלים, משתמש בז'רגונים מעולם הספורט, ומכנס מועצות כדי לשפר את מצב הכושר הגופני ולהתמודד בבעיית השמנת היתר, בעיקר בקרב תלמידי בתי ספר.
כמה ימים לאחר מכן התביעה הפדרלית הגישה נגדו אישום על שלא נשמע לחוקי הפארק הלאומי האוסרים שימוש בשבילים לא מסומנים. העונש הצפוי: קנס והשעיה לכל החיים מלרוץ שוב בפארק. סאנסרי הוא לא משפיען רשת, אין לו מיליון עוקבים והוא לא סלבריטי, אבל ההאשמות נגדו העלו אותו לרדאר. הרפובליקנים טענו שהוא דוגמא להתערבות מיותרת ומוגזמת של הרשויות. על ספסלים ולוחות מודעות בפארק נתלו מדבקות ושלטים שקראו "לשחרר את מישלנו". סאנסרי עצמו ביקש סליחה וביקש לתרום שעות התנדבות בפארק ואפילו לחסום את הגישה לדרך האסורה. בספטמבר דן בית המשפט בעניינו וקבע כי הוא אשם.
בתחילת נובמבר, דונאלד טראמפ העניק לסאנסרי חנינה נשיאותית. אף אחד לא ידע למה טראמפ התערב בעניינו ומדוע העניק לו את החנינה.
