המארגנים של אליפות ארה"ב בטניס הודיעו בפברואר על שינויים דרסטיים בפורמט התחרות לזוגות מעורבים – מה שהוביל את מבקריו הרבים לכנות אותו "טורניר הטיקטוק". המשחקים יתפרשו על פני יומיים בלבד, לפני ההתחלה הרשמית של הטורניר, המערכות יוכרעו כשזוג אחד ינצח בארבעה משחקונים, שובר שוויון ייערך במקרה של 4:4, ואם יהיה שוויון 40:40, הזוג שינצח בנקודה הבאה יזכה במשחקון (במקום הפרש של שתי נקודות כנהוג). במקום מערכה שלישית: שובר שוויון עד עשר נקודות.
במידה מסוימת, מדובר פה ביבוא לעולם הטניס של מאבקים מסורתיים בין המורשת האירופית לבין החדשנות האמריקאית. אמריקה מחפשת את הצופים ואת הספונסרים, ובשביל זה צריך את השמות הכי נוצצים, הכוכבים שיביאו את הרייטינג. והם נוהרים כמו גדולים: יאניק סינר, קרלוס אלקראס, נובאק ג'וקוביץ', איגה שוויונטק – אלה רק חלק מהשמות שישתתפו. מה להם ולטורניר זוגות מעורבים? כסף.
האמריקאים רוצים החזר להשקעה בטורניר, להפוך אותו לייחודי ולא לעוד תת־טורניר משעמם שלאף אחד לא אכפת ממנו (תהיו כנים עם עצמכם: כמה מכם יכולים למנות מהזיכרון זוכים בזוגות מעורבים בגראנד סלאם?). אחרי השינוי, הגלגל לא יוכל לחזור לאחור. ישנן שתי אפשרויות: או ששאר הטורנירים יחקו את ארה"ב, או שהטורניר הזה ילך למקומות שאליהם הולכות תחרויות שאינן מצדיקות את עצמן. אף אחד לא מפקיד מסורת בחשבון הבנק שלו.
"עצוב לראות את זה"
השינויים הללו נתקלו, כמצופה, בהתנגדות רבה. טניס הוא בעיקר ספורט של מסורת. העוקבים שלו לא פתוחים לשינויים, ומלבד זאת הקונספט החדש נראה כמו הוצאה של הזוגות המעורבים אל מחוץ לתחרות הרשמית והפיכתו למעין טורניר חימום. האמריקאים ענו בשפת הקפיטליזם: פרס ראשון – מיליון דולר. בשנה שעברה חולקו 200 אלף דולר למנצחים, וההעלאה נולדה בעיקר כדי לפתות שחקנים מהטופ. ההעפלה של לאורה זיגמונד לחצי גמר טורניר היחידות בווימבלדון, ביססה את ההחלטה האמריקאית לשנות את הפורמט: הגרמנייה נאלצה לפרוש הן מטורניר הזוגות והן מטורניר הזוגות המעורבים בגלל ההישגים שלה ביחידות.
השינוי גרם לכעס רב בקרב שחקנים שמתמחים בזוגות מעורבים. מבין 14 הזוגות שעליהם הוחלט השבוע (עוד שני זוגות ייכנסו כ"וויילד קארד"), רק אחד מגיע מהטופ של התחרות הזו: שרה אראני ואנדראה ואבאסורי מאיטליה, שזכו בטורניר בשנה שעברה והביע גם הם תרעומת על השינויים. "לקבל החלטות רק לפי שיקולים כלכליים הוא משהו לגמרי מוטעה בסיטואציות מסוימות", כתבו ואבאסורי ואראני, "זו החלטה שהופכת את התחרות לפסאודו תצוגת ראווה שכל התכלית שלה היא לבדר את הקהל. מדובר בחוסר צדק שמבזה קטגוריה שלמה של טניסאים, ואנחנו מקווים שזה יהיה שינוי חד־פעמי".
"ממש חבל על ההחלטה והשינויים הללו", הוסיפה קטרינה סיניאקובה שזכתה בווימבלדון ביחד עם סם ורביק, הישג שלא העניק להם כרטיס לארה"ב. "מדובר בטריק שיווקי שיאפשר לצופים לראות שחקנים מהטופ העולמי מוקדם יותר, אבל זה הורג לנו את האפשרויות כזוגות מעורבים. הלב שלי מדמם".
שחקנים אחרים שמתמחים בקריירה של זוגות מעורבים לא היו כל כך מנומסים: "בעצם אמרו לנו, בלי להגיד את זה מפורשות, ששחקני זוגות מעורבים הם זבל, שמסורת מוערכת יתר על המידה ואפשרויות עבודה זה משהו ששייך לעבר", אמרה אלן פרז האוסטרלית. "שום תקשורת עם השחקנים, שום חשיבה מה זה אומר לגבי הקריירות שלהם, שום כבוד להיסטוריה ולמסורת, עצוב לראות את זה", אמר יאן ז'לינסקי הפולני, שזכה אשתקד בטורניר הזוגות המעורבים בגראנד סלאמים של ווימבלדון ואוסטרליה.
4 צפייה בגלריה
"עצוב לראות את זה". ז'לינסקי בתחרות הזוגות המעורבים באוסטרליה 2024 יחד עם בת ארצו איגה שוויונטק
(צילום: AP Photo/Mark Baker)
מה שמצליח – מועתק
אבל כאמור, הפורמט הקצר יותר למשחקים, קיצוץ מספר הזוגות מ־32 ל־16, העובדה שהתחרות תימשך רק יומיים במקום תשעה והעובדה שהיא תתנהל לפני הטורניר האמיתי ולא במקביל לו – הוכיחו את עצמם כאטרקציה לטניסאים מהטופ העולמי: 12 מ־15 המדורגים הראשונים בעולם, ושמונה מתוך 12 המדורגות הראשונות בעולם, נרשמו לטורניר. מסורת? לויאליות לשחקנים אחרים שמרוויחים בעיקר מהצלחתם בזוגות מעורבים? מה זה לעומת הפיתוי של זינוק של 500 אחוזים בפרס הראשון.
מארגני התחרות טוענים כי לא רק שהצופים יוכלו לקבל עוד הזדמנות לצפות בטובים בעולם, אלא שהם יעשו זאת על שני המגרשים המרכזיים, שעליהם ייערכו כל המשחקים – וכי במקום שהטורניר ייערך בצילן של תחרויות היחידים והזוגות, הוא ייערך כתחרות נפרדת, מה שיאפשר תשומת לב גדולה יותר מצד רשתות הטלוויזיה, המפרסמים והספונסרים.
שני הצדדים תמיד האשימו זה את זה בחוסר הפופולריות של הזוגות המעורבים. המארגנים תמיד טענו שהטורניר הוא נטל כלכלי ולוגיסטי שאף אחד לא ממש מתעניין בו. השחקנים תמיד טענו כי הרייטינג, מספר הצופים וכמות הספונסרים נובעים מהעובדה שהסבב המקצועני מתעלם ומזניח את הזוגות המעורבים.
ובקשר לתקווה של ואבאסורי ואראני כי השינוי בזוגות המעורבים באליפות ארה"ב יהיה חד־פעמי ואחריו תוחזר המסורת לסדרה: כשב־1975, למרות התנגדות גדולה מצד הסבב כולו, החליטו מארגני אליפות ארה"ב לפתוח במסורת של משחקי לילה כדי לשפר את חוויית הצפייה של הצופים, לאפשר להם גיוון, ולתת לאנשים עובדים הזדמנות לצפות במשחקים. לאור ההצלחה, אוסטרליה וצרפת חיקו את הפורמט, ורק ווימבלדון נשאר נטוע במסורת.
פורסם לראשונה: 01:30, 03.08.25
