מכבי תל אביב מנסה כבר כמה שנים (שנתיים לכל הפחות) להיות חכמה יותר מהמשחק. מתוחכמת יותר, יצירתית יותר, מפתיעה יותר, כאילו יש איזה טריק שכולם פיספסו ורק היא עוד רגע מגלה. אבל האמת הפשוטה, הכמעט מביכה? מכבי לא צריכה להיות מבריקה. היא צריכה להיות נורמלית. כן, נורמלית. מועדון בסדר גודל כזה לא אמור לחפש קיצורי דרך או הברקות רגעיות. הוא אמור לשלוט בבסיס. והבסיס הזה, במשך יותר מדי זמן, פשוט לא קיים.
הארכת החוזה של עודד קטש היא צעד נכון. כזה שאומר: אולי מישהו סוף סוף הפסיק לזוז בלי כיוון. וזה כבר משהו. כי גם כשכבר מתחיל להיווצר כיוון - במכבי יש נטייה כמעט אוטומטית לפרק. להתאהב ברעיון של שינוי במקום בתהליך של בנייה. והעונה, בדומה ללא מעט עונות קודמות, נוצר משהו שאפשר אולי להיאחז בו. לא הצלחה מסחררת - אלא התחלה. וזה כל ההבדל.
ג׳יילן הורד. איפה לונדברג. ג׳ימי קלארק. אושיי בריסט. זו לא רשימת חלומות - זו רשימת המשכיות. כי בכדורסל ברמות האלה, כישרון מביא אותך עד נקודה מסוימת. משם והלאה זה חיבורים. זו הבנה. זה זמן. קבוצה לא נהיית קבוצה בקיץ אחד, אבל היא כן יכולה להיהרס בקיץ אחד. ובמכבי, יותר מדי קיצים נראים בדיוק ככה. ואז מגיע שלב הבנייה - או מה שאמור להיות שלב הבנייה. בפועל? זה מרגיש כמו ניסוי תוך כדי תנועה. הסגל לא סגור בזמן, התפקידים לא ברורים עד הסוף, והעונה מתחילה עם תחושה של "נראה כבר".
אבל ביורוליג אין "נראה כבר". יש מוכנים - ויש כאלה שמנסים להשלים פערים תוך כדי ריצה. ומכבי, שוב ושוב, בוחרת להתחיל מאחור. הכל הוביל בדיוק לאותו מקום: בינוניות. ומכבי תל אביב לא הפכה לבינונית כי חסר לה משהו מיוחד, אלא כי היא הפסיקה לעשות את הדברים הפשוטים. כמעט כל קיץ נראה אותו סרט, רק עם שמות אחרים. שחקן "על סף סגירה", מכבי "בתמונה". מו"מ "מתקדם". כמה מילים יפות שמחזיקות יומיים - ואז נעלמות. ובסוף? כלום. שקט כזה, של פספוס. עוד שם שהיה יכול לשנות משהו - והלך למקום שבו לא חשבו פעמיים.
זה כבר מזמן לא חוסר מזל. זו לא תקלה נקודתית. זו התנהלות. או יותר נכון - היעדר התנהלות. מועדון שרוצה להיות תחרותי באמת לא יכול להרשות לעצמו לחיות על "כמעט". ברמות האלה אין פריבילגיה להסס. אין זמן לבדוק שוב, ולבדוק עוד פעם, ולחכות לאיזה סימן. כי ברגע שאתה מחכה - מישהו אחר כבר חתם. וברגע שאתה מתלבט - אתה כבר מאחור.
אבל אפילו יותר מהפספוסים, יש משהו כבד יותר באוויר. לא כישלון - ערפל. אין אמירה. אין קו. אין יעד שאתה יכול להחזיק ביד ולהגיד: לשם הולכים. מה מכבי תל אביב רוצה להיות? קבוצת פלייאוף שמגרדת את התקרה? מועדון בתהליך אינסופי של "בנייה"? או קבוצה שבאמת מאמינה שהיא שייכת לפיינל פור? אי אפשר להיות הכל. וכשלא בוחרים - מתפזרים. וכשמתפזרים - שום דבר לא באמת מתחבר.
האוהדים מרגישים את זה. לא דרך סטטיסטיקות, לא דרך טבלאות - דרך הבטן. זו תחושה שמחלחלת לאט: שאין כיוון. שאין יד על ההגה. שאין מישהו שאומר "זה אנחנו". ואוהדים של מכבי יכולים לחיות עם הפסדים, הם יכולים להתמודד עם עונות קשות. מה שהם לא יכולים לקבל - זו תחושת אובדן דרך. וכאן מגיע המשפט שאף אחד לא אוהב לשמוע, אבל כולם כבר חושבים: אם אין יכולת - צריך לפנות מקום. לא כהתקפה. לא ככותרת זולה. כהיגיון בסיסי.
מכבי תל אביב היא לא עוד קבוצה שמנסה "להסתדר". היא לא פרויקט צדדי. היא לא ניסוי. למכבי שאוהדים כה רבים נשענים עליה היה סטנדרט שלא אמור להתכופף למציאות - אלא לעצב אותה. ואם הסטנדרט הזה לא מנוהל בהתאם, אם ההחלטות לא מתקבלות בזמן, אם המועדון ממשיך להגיב במקום להוביל - אז כן, מישהו אחר צריך לקחת את ההגה.
ובתוך כל הרעש הזה - עודד קטש נשאר. וזה לא פרט שולי. זה חשוב. כי בתוך כל חוסר היציבות, בתוך כל הבלגן - הוא כן הצליח לייצר משהו, ולא פעם אחת. בסוף, גם המאמן הנכון, ברגע הלא נכון, בתוך מערכת שלא יודעת מה היא רוצה - נשאר לבד. וראינו את זה במהלך העונה הזאת ממש, בה כמעט ששלחו את קטש הביתה ופיספסו קאמבק יורוליג מרשים במיוחד, כן, גם אם לא יהיה פלייאין.
אז אולי הגיע הזמן להפסיק לחפש את המהלך הגאוני הבא. להפסיק לנסות להיות חכמים יותר מכולם, ולעשות משהו הרבה יותר קשה, הרבה יותר מחייב: לעשות את הדברים המובנים מאליהם. לשמור על מה שכבר התחיל להתחבר - ולא לזרוק אותו בכל קיץ מחדש. לבנות בזמן - לא תוך כדי עונה. לקבל החלטות - גם במחיר של טעות. להגדיר מטרות - אמיתיות, לא עמומות. ולדבר אמת - גם כשהיא לא נוחה. כי כל הניסיון להיות מתוחכמים, כל הרצון "להפתיע", כל המשחק הזה של כמעט, הוביל לאותו מקום בדיוק: בינוניות.
וכן - גם הכסף הוא חלק מהסיפור.
גם אתם רוצים להיות פרשנים?
איך זה עובד? פשוט מאוד: כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ Word לכתובת: kick@ynet.co.il, בצירוף שם מלא.
אורך הטקסט הרצוי: 250–800 מילים.
אין לצרף תמונות, טבלאות או גרפים.
אם הטקסט מתייחס לאירוע עתידי – שלחו אותו מספר ימים מראש.
