בפעם הראשונה מאז המפגש בין איאקס לפנאתינייקוס ב־1971, יארח גמר גביע האלופות שתי קבוצות מערי בירה אירופיות, לונדון ופריז. אבל חוץ מפרט הטריוויה הזה, האם ישנם עוד מאפיינים משותפים בין ארסנל לפ.ס.ז', שתי הקבוצות שיתמודדו על התואר בשבת (19:00) בבודפשט?
בהחלט יש – כשבוחנים את הנושא, קו דמיון אחד מפתיע שופך הרבה אור על סוד ההצלחה של שני המועדונים: שניהם היו צריכים להשיל מעצמם מחשבות שגויות על הדרך שבה בונים קבוצה כדי להיברא מחדש. וכאלופי אנגליה וצרפת, הם מגיעים כדי לשים חותמת אחרונה על ההתנהלות המדויקת.
שוות בכל הנוגע לשווי
אבל ראשית כל, בואו נדבר על הבדל חשוב. פ.ס.ז' תגיע למשחק הזה עם הרבה יותר מנוחה מאשר ארסנל. התותחנים סיימו עונה מפרכת של 38 מחזורים (לעומת 34 בצרפת), ובסך הכל 62 משחקים, אחרי שהגיעו לגמר נוסף בגביע הליגה ולרבע גמר הגביע האנגלי – שם דניאל פרץ וסאות'המפטון הדיחו אותם. אלופת אירופה עברה 55 משחקים, פער ניכר בכל הנוגע להתאוששות של השחקנים, וגם הייתה לה הפריבילגיה להוריד הילוך בליגה מפעם לפעם. אי־אפשר להתעלם מכך: הליגה הצרפתית לא משתווה לפרמייר־ליג, הליגה הכי פיזית ותחרותית באירופה, ולארסנל לא הייתה אפשרות לתת לשחקנים לנוח עד שהבטיחה את האליפות על סף מחזור הסיום בליגה.
קחו את כל הנתונים הללו, ותוסיפו אליהם את התקציב העצום של פרנסי הנפט שמחזיקים בקבוצה הפריזאית, סכום שמאפשר בניית סגל רחב הרבה יותר, ותקבלו קבוצה ששניים מכוכביה הראשיים, עוסמאן דמבלה וחביצ'ה קבראצחליה, השלימו רק פעם אחת 90 דקות מלאות במשחקי הליגה העונה. כוכב ההגנה של אלופת צרפת, מרקיניוס הברזילאי, השתתף ב־14 משחקי ליגה בסך הכל, בדיוק אותו מספר משחקים שרשם בליגת האלופות. לפ.ס.ז' היו 63 מיליון אירו פנויים כדי לרכוש מבורנמות' את הבלם האוקראיני איליה זבארני, רק בשביל שיוריד ממרקיניוס את כאב הראש של המשחקים בזירה המקומית.
5 צפייה בגלריה
פחות נוצצים ממסי ואמבאפה, אבל יותר מצליחים. חביצ'ה קברצחליה ועוסמאן דמבלה
(צילום: Stu Forster/Getty Images)
בכל זאת, צריך לציין כי שוויון מעניין ומפתיע קיים בין הקבוצות בהערכות לגבי שווי הסגל שלהן: שווי השחקנים של ארסנל הוא 1.35 מיליארד אירו, ואילו של פ.ס.ז' הוא 1.32 מיליארד.
השם עם השווי הגדול ביותר בארסנל הוא בוקאיו סאקה, שחקן שהגיע בגיל צעיר ועבר השבחה, עם שווי מוערך של 138.6 מיליון אירו, והמקביל שלו בפריז הוא קבראצחליה עם שווי של 110.4 מיליון אירו. שני השחקנים הללו גם מבטאים את הדרך שאותה עברו שתי הקבוצות כדי להגיע למעמד הזה (ובמקרה של פריז: לנסות לחזור על הזכייה מאשתקד).
להתגבר על הסינדרום
"קבראדונה" לא הגיע לפריז ככוכב־על. הוא השתדרג למעמד הזה תחת לואיס אנריקה. גם דמבלה היה צריך לעזוב את תחושת הכישלון בברצלונה כדי לזכות בכדור הזהב. למעשה, כל מסלול ההצלחה האירופי קיבל כנפיים רק לאחר שהקבוצה נפטרה סופית מתסמונת פלורנטינו פרס, נשיא ריאל מדריד, וזנחה את סינדרום הגלקטיקוס.
לאו מסי, ניימאר וקיליאן אמבאפה היו בודדים הרבה יותר גדולים מהערך של הקבוצה, והם נכשלו פעם אחר פעם בניסיון שלהם לזכות באליפות אירופה. רק אחרי שהפריזאים הביאו את לואיס אנריקה, שילבו יותר ויותר צרפתים בהרכב, והשלימו אותם בכוכבים שעוד לא הוכיחו את עצמם, או כאלו שאיבדו את הדרך, והכל תחת תקציב שפוי יחסית ועם הקונספט של בניית קבוצה תחילה ולא כמה חולצות השחקנים שלהם ימכרו, הם שמו את החותם שלהם גם באירופה. העזיבה של אמבאפה לפרויקט הכוכבים של ריאל מדריד והכשלונות שלו שם, הדגישו גם הם את הצלחת ההימור של פריז.
ארסנל הייתה צריכה להתגבר על סינדרום אחר, סינדרום ארסן ונגר. המנג'ר הצרפתי לקח את ארסנל הקשוחה, הפיזית וההגנתית, והפך אותה לסקסית כמו קינוח צרפתי. הוא מילא את הסגל שלה בכוכבים כמו דניס ברגקאמפ ותיירי הנרי, אבל ארסנל ראתה אליפות אחרונה לפני 22 שנה עד הזכייה הנוכחית, ושום תואר בינלאומי בכל תקופת האימון של הצרפתי.
5 צפייה בגלריה
ארסנל היא הקבוצה ששמרה הכי הרבה פעמים על רשת נקייה מבין כל החברות בחמש הליגות הבכירות באירופה
(צילום: Justin Setterfield/Getty Images)
גם ארסנל היא בית ספר לבניית קבוצה: שחקן שנכשל בריאל מדריד ופרח אצלה בדמות הקפטן מרטין אודגור, השחקן היקר ביותר שעליו שילמה (דקלן רייס, קרוב ל־120 מיליון אירו) הוא לא בדיוק מהחומרים שמהם בונים סופרסטארים, ואילו סאקה, כאמור השחקן היקר ביותר בסגל, בכלל גדל במחלקת הנוער של הקבוצה. גם שאר בניית הסגל היא מלאכת מחשבת של השקעה רציונלית (אברצ'י אזה, ויקטור יוקרס או פיירו אינקאפיה המושאל, כולם שנה ראשונה בסגל), והתאמה מוחלטת לשאר השחקנים של הקבוצה, לקונספט, ובעיקר לדנ"א של ארסנל. והדנ"א הזה הוא הסיבה לכך שהביקורות שמנג'ר מיקל ארטטה סופג על הסגנון של הקבוצה אינן מוצדקות.
ארסנל היא הקבוצה ששמרה הכי הרבה פעמים על רשת נקייה מבין כל החברות בחמש הליגות הבכירות באירופה, עם 32 פעמים. התוצאה הכי נפוצה מבין כל התוצאות שהושגו השנה בפרמייר־ליג, הייתה 0:1 לטובת ארסנל, דבר שקרה 11 פעמים. וזו בדיוק ארסנל, לא פנטזיה התקפית אחרת.
לאחר שנת הנפל עם אונאי אמרי, ארטטה התחיל בשיקום הקבוצה. מה שהספרדי עשה הוא סוג של נס: הוא ביצע ניתוח לשינוי תודעה לקבוצה שכבר עברה אחד לפני כן, והחזיר אותה למצב הראשוני שלה. זה ממש לא סקסי, והרבה־הרבה פעמים מדובר בחוויה אסתטית אכזרית לעיניים, או כמו שצייץ ב־X אוהד של התותחנים: "לראות את ארסנל השנה זו חוויה דו־קוטבית: זה מדכא לראות איך כל פוטנציאל היופי, הדמיון, החן והשנינות של המשחק יכולים להילקח ממנו עבור התוצאה, אבל אני חייב להגיד שמעולם לא שמחתי ככה להיות כזה מדוכא".
ארטטה החזיר את ארסנל לדנ"א המקורי שלה, של החיים שלפני ונגר. הגנת ברזל. אחת אפס. גול אחרי גול ממצבים נייחים. בתקופת ג'ורג' גרהאם זה נגמר בתואר אירופי אחרון.
פורסם לראשונה: 01:30, 29.05.26
